לדלג לתוכן

כריס סטייפלטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריס סטייפלטון
Chris Stapleton
לידה 15 באפריל 1978 (בן 46)
לקסינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Christopher Alvin Stapleton עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום הקמה נאשוויל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2001 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון ג'ונסון סנטרל עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קאנטרי עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול בריטון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים יוניברסל מיוזיק גרופ נאשוויל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אמריקנה לאמן השנה (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.chrisstapleton.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כריסטופר אלווין סטייפלטון[1][2] (נולד ב-15 באפריל 1978) הוא זמר-יוצר,[3][4] גיטריסט,[5] ומפיק מוזיקלי.[6] סטייפלטון נולד בלקסינגטון שבקנטקי וגדל בסטאפורדסוויל, קנטקי. בשנת 2001, עבר סטייפלטון לנאשוויל, טנסי, כדי ללמוד לתואר הנדסה באוניברסיטת ונדרבילט, אך נשר כדי להמשיך בקריירה המוזיקלית שלו. לאחר מכן, חתם סטייפלטון על חוזה עם Sea Gayle Music, לכתיבה ולפרסום המוזיקה שלו.[7]

נכון לשנת 2018, כתב סטייפלטון, לבדו או בשותפות, מעל ל-170 שירים,[7] ובהם שישה שירי קאנטרי שהגיעו לראשי מצעדים,[8] כגון, "Never Wanted Nothing More" של קני צ'סני, "Your Man" של ג'וש טרנר, "Love's Gonna Make It Alright" של ג'ורג' סטרייט, ו-"Drink a Beer" של לוק בריאן.[9] שיריו הופיעו באלבומי אמנים רבים, ביניהם אדל, בראד פייזלי ודירקס בנטלי.[10] בנוסף, היה סטייפלטון שותפם לכתיבת שירים של אמנים שונים, כגון וינס גיל, פיטר פרמפטון, שריל קרואו ואד שירן.[11] סטייפלטון זכה במספר פרסים, בהם חמישה פרסי גראמי, שבעה פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי (ACM), ועשרה פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי (CMA).

סטייפלטון שר כסולן בשתי להקות לפני שהחל לעבוד כאמן סולו; ב-"The SteelDrivers" מ-2008 עד 2010, ובאחים ג'ומפסון. לאחר מכן, בשנת 2015 הוציא את אלבום הבכורה שלו כאמן סולו, שנקרא Traveller. האלבום זכה לשבחים רבים, הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 האמריקאי והוסמך לתואר פלטינה משולשת על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). אלבום האולפן השני שלו, From A Room: Volume 1 יצא במאי 2017, וזכה בפרס גראמי לאלבום הקאנטרי הטוב ביותר ובפרס CMA לאלבום השנה. אלבומו השלישי, From A Room: Volume 2 יצא בדצמבר 2017.

סטייפלטון הוציא את אלבום האולפן הרביעי שלו, Starting Over, ב-13 בנובמבר 2020, כאשר השיר הנושא את אותו השם יצא כסינגל הראשון.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטייפלטון נולד בלקסינגטון, קנטקי.[12] אמו, קרול ג'יי (מייס) סטייפלטון, עבדה במחלקת הבריאות המקומית, ואביו, הרברט ג'וזף סטייפלטון ג'וניור (1946–2013),[13][14] היה כורה פחם. הוא הגיע ממשפחה של כורי פחם.[15][16] לסטייפלטון אח גדול, הרברט ג'וזף השלישי, ואחות צעירה, מלאני ברוק.[17][18]

סטייפלטון גדל בעיירה הקטנה סטאפורדסוויל שבקנטקי, הממוקמת בין העיר לפיינטסוויל, לבין לאגם פיינטסוויל.[15] לאחר שסיים את בית הספר התיכון המרכזי של ג'ונסון, החל סטייפלטון ללמוד הנדסה באוניברסיטת ונדרבילט, אך נשר לאחר זמן מה.[19]

קריירה מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלת הקריירה ולהקות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, עבר סטייפלטון לנאשוויל, טנסי, כדי להמשיך בקריירה המוזיקלית. זמן קצר לאחר שעבר, הוא חתם בהוצאת המוזיקה Sea Seale Music, ככותב שירים.[20]

בשנת 2007, הפך סטייפלטון לסולן של להקת הבלוגראס "The SteelDrivers". ללהקה היו שני להיטים גדולים; כל אחד מהם הגיע למקום השני במצעד הבלוגראס, טרם עזב סטייפלטון את הלהקה, בשנת 2010.[21]

בשנת 2010 הקים סטייפלטון להקת רוק דרומי בשם "האחים ג'ומפסון".[22] הלהקה הורכבה מסטייפלטון כסולן, גרג מקי כגיטריסט, ג'יי.טי. כנגן הבס, ובארד מקנאם כנגן תופים. הם הופיעו באזור עד שנת 2013.[23] בנובמבר 2010, הלהקה פרסמה בהוצאה עצמאית את אלבומה הראשון, הנושא את שמה.[24]

בשנת 2013, חתם סטייפלטון ב-Mercury Nashville, חברה בת של קבוצת יוניברסל מיוזיק נאשוויל, כאמן סולו.[3][4] הסינגל הראשון שלו, "What Are You Listening To?", יצא באוקטובר 2013, אך לא הצליח כמצופה.[25] הסינגל היה חלק מאלבום שהוקלט, אך מעולם לא יצא לאור.[26] סטייפלטון היה מכותבי שיר הנושא של תוכנית הרדיו The WSM All Nighter with Marcia Campbell של ערוץ WSM,‏ "All-Nighter Comin".[27] שירים נוספים של סטייפלטון נכללו בפסקולים של מספר סרטים, בהם "יום האהבה",[28] "אלווין והצ'יפמאנקס 4",[29] ו-"באש ובמים".[30]

בשנת 2013, ביצעו סיפלטון ואשתו מורגן את שירו של ויילון ג'נינגס, "Amanda", בשידור חי בגרנד אולה אופרי.[31] בנוסף, בנובמבר 2015 הופיעו השניים הופעה קצרה ברשת NPR.[32]

באירוע אמן השנה של CMT בשנת 2014, הופיע סטייפלטון עם ליידי איי, והם ביצעו את שירו של לוק בריאן, "Drink a Beer", שכתב סטייפלטון, לכבודו של בריאן, שלא יכול היה להשתתף בטקס עקב מוות במשפחתו.[33] סטייפלטון ביצע את השיר בעבר, במהלך הופעתו של בריאן בטקס פרסי CMA לשנת 2013.[25]

קריירת סולו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום הסולו הראשון של סטייפלטון, Traveller, יצא ב-5 במאי 2015.[34][35] סטייפלטון, הקליט את האלבום בסטודיו A של RCA בנאשוויל, והפיק אותו יחד עם המפיק דייב קוב.[36] באלבום, הוא ניגן בגיטרה ושר עם להקה חיה המורכבת מנגן הבס ג'יי. טי קיור (מהאחים ג'ומפסון), נגן גיטרת הפלדה הפדלית רובי טרנר, המתופף דרק מיקסון, נגן המפוחית מיקי רפאל, ואשתו מורגן סטייפלטון, ששרה הרמוניות. סטייפלטון הדגיש את חשיבות ההרכב של הלהקה, שהתאגדה במהלך עשיית וקידום הטלבום, ואמר כי ההיכרות שהייתה לו עם קיור ומיקסון (שכן מכיר וניגן עם קיור למעלה מ-20 שנה), יחד עם ההפקה של קוב, הוסיפו לעושרו של יצירת האלבום.[37]

סטייפלטון סיפר כי שאב השראה לעשיית האלבום מטיול לאורך המדינה שעשה לאחר מותו של אביו ב-2013. הוא אמר כי כתב את הסינגל המוביל, "Traveller", בזמן טיול עם אשתו, כאשר נסע בכביש 40 מפיניקס, אריזונה, לנאשוויל דרך ניו מקסיקו. אשתו עזרה לו לנפות את השירים שכתב לאורך 15 שנה, על מנת לבחור תשעה שירים סופיים ולהתחיל להקליטם.[27][38][39]

סטייפלטון זכה בשלושה פרסים בטקס פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי לשנת 2015: אלבום השנה, זמר השנה ואמן השנה החדש.[40] בטקס פרסי ה-CMA, סטייפלטון ביצע עם ג'סטין טימברלייק את גרסתו לשיר שזכה לפופולריות לאחר הופעתו של דייוויד אלן קו, "Tennessee Whiskey", וכן "Drink You Away" של טימברלייק.[41] ההופעה, יחד עם הפרסים בו זכה באותו לילה, נחשבים לרגע מכונן בקריירה שלו, וכן נסבר כי אלו נמנים עם האירועים שהרימו אותו לגדולה לאומית.[42][43][44] בדצמבר 2015, זכה סטייפלטון בפרס פריצת השנה של CMT לשנת 2015.[45][46][47] Traveller היה מועמד לפרס הגראמי לאלבום השנה, וזכה בקטגוריות אלבום הקאנטרי הטוב ביותר, ובהופעת סולו הקאנטרי הטוב ביותר.[48] הוא גם זכה בפרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי, בקטגוריית אלבום השנה.[49] Traveller הוא אלבום הקאנטרי הנמכר ביותר לשנת 2016,[50] לאחר שנמכרו בסך הכל כ-2 מיליון עותקים מקומיים נכון ליולי 2017.[51]

בשנת 2016, תרמו סטייפלטון ואשתו את השיר "You Are My Sunshine", לפרויקט האוסף של דייב קוב, Southern Family.[52][53] באותה השנה, שיתף סטייפלטון פעול עם ג'ייק אוון בשיר "If He Ain't Gonna Love You", שנכנס לאלבמו של אוון, American Love.[54] במרץ 2016, הופיע סטייפלטון על הבמה המרכזית בפסטיבל "קאנטרי לקאנטרי" באירופה, יחד עם אנדרו קומבס, קייסי מאסגרייבס והאמן המוביל, אריק צ'רץ'. בנוסף, היה סטייפלטון האורח המוזיקלי בפרק של סאטרדיי נייט לייב ששודר ב-16 בינואר 2016, לצד המנחה אדם דרייבר. בפרק, הוא ביצע את "Parachute" ו-"Nobody to Blame" מהאלבום.[55]

אשתו של כריס סטייפלטון, מורגן סטייפלטון, 2017.

בינואר 2016, ביצע סטייפלטון את "Either Way", שיר שכתב עם קנדל מארוול וטים ג'יימס, בסמינר הרדיו הכפרי של רדיו הקאנטרי בנאשוויל. השיר הוקלט בעבר על ידי לי אן וומאק, ונכלל באלבומה משנת 2008, Call Me Crazy.[56] השיר נכנס לאלבום האולפן השני של סטייפלטון, From A Room: Volume 1, שיצא לאור ב-5 במאי 2017,[57] וקיבל את שמו מסטודיו RCA A של נאשוויל, שם הוא הוקלט, בחורף 2016-17.[58] באותו החודש, החל סטלפטון את סיבוב ההופעות שלו, All-American Road Show Tour.[59] האלבום הוסמך לתואר זהב בארצות הברית כחודש שלאחר מכן, וכן העניק לסטייפלטון את פרס ה-CMA השני שלו לאלבום השנה,[60] והפך לאלבום הקאנטרי הנמכר ביותר של השנה.[61] אלבום האולפן השלישי שלו, From A Room: Volume 2 יצא ב-1 בדצמבר 2017.[62] שני האלבומים הגיעו למקום השני במצעד הבילבורד 200 האמריקאי.[63]

ב-27 בינואר 2018, היה סטייפלטון אורח מוזיקלי בסאטרדיי נייט לייב בפעם השנייה, וביצע שירים מתוך From a Room: Volume 2 עם סטרוג'יל סימפסון.[64] בחודש מרץ, הגיע הסינגל "Broken Halos" מתוך From a Room: Volume 1 לראש מצעד הקאנטרי איירפליי.[65] בנוסף, הוא זכה בפרסי שיר השנה וסינגל השנה בטקס פרסי CMA ה-52, וכן בפרס זמר השנה, בפעם הרביעית.[66]

ב-28 באוגוסט 2020, הוציא סטייפלטון סינגל בשם "Starting Over", שיר אותו ביצע בעבר בסיבובי הופעות. זהו הסינגל המוביל מאלבום האולפן הרביעי שלו, הנושא את אותו השם. זהו הסינגל הראשון שהוציא סטייפלטון מאז "Millionaire" משנת 2018.[67] לאחר מכן, ב-25 בספטמבר 2020, פרסם סטייפלטון את הסינגל שיווקי "Cold", לקידום האלבום.[68]

פרויקטים אחרים ושיתופי פעולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטייפלטון היה שותף לכתיבת שלושה שירים מאלבום האולפן החמישי של ג'סטין טימברלייק משנת 2018, Man of the Woods, בהם שיתוף הפעולה של השניים, "Say Something", שהגיע למקום התשיעי במצעד הבילבורד הוט 100 האמריקאי.[69][70] באותה שנה, הקליפ סטייפלטון קאבר לשירו של אלטון ג'ון, "I Want Love", שנכלל באלבום האוסף Revamp & Restoration.[71]

סטייפלטון הופיע בתפקיד אורח בפרק השלישי של העונה השמינית של משחקי הכס, "The Long Night".[72]

ב-6 באוגוסט 2019, הזמין ג'ון מאייר את סטייפלטון לבמה בהופעה שלו, לביצוע שיר ששניהם כתבו יום קודם לכן, בשם "I Just Remembered That I Didn't Care", שעדיין לא הוקלט רשמית באולפן. סטייפלטון נשאר על הבמה לאחר מכן, לשירו של מאייר, "Slow Dancing in a Burning Room".[73]

במהלך 2019 ו-2020, סטייפלטון הקליט וכתב שירים עם מייק קמפבל, לשעבר הגיטריסט של טום פטי ושוברי הלבבות, שעובד כעת עם פרויקט הסולו שלו, The Dirty Knobs. בעבר, קמפבל וחברו ללהקה, בנמונט טנץ', ניגנו באלבום של סטייפלטון, Starting Over. בנוסף, הופיע סטייפלטון ב- Wreckless Abandon, של ה-Dirty Knobs.[74]

ב-5 באוגוסט 2021, הוכרז סטייפלטון כאמן אורח בהוצאה החוזרת של אלבומה הרביעי של טיילור סוויפט, Red (Taylor's Version), בשיר "I Bet You Think About Me".[75]

אמנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטייפלטון ציין כי ההשפעות המוזיקליות שלו נעות בין אאוטלאו קאנטרי, בלוגראס, רוק אנד רול ובלוז.[76] כתבים מהמגזינים NPR ו-Paste תיארו את הסאונד של סטייפלטון כתערובת של קאנטרי, רוק קלאסי ומוזיקת נשמה דרומית.[77][78] לפני שיצא לסולו, סטייפלטון הוביל את להקת הבלוגראס הפרוגרסיבית SteelDrivers ולהקת הרוק אנד רול האחים ג'ומפסון.[79] אלבום הסולו הראשון שלו, Traveller, הוא מסוג אולד-סקול קאנטרי, רוק דרומי ובלוגראס,[80][81] והאלבום השני שלו, From A Room: Volume 1 מתמקד בקאנטרי, בלוז ורוטס רוק.[81] בשני האלבום, ניגון סטייפלטון בגיטרה אקוסטית ובגיטרה חשמלית.[82][83]

סטייפלטון הוא זמר מוזיקת נשמה[84] עם טווח ווקאלי מסוג טנור. לאחר אחת מההופעות שלו בשנת 2015, תיאר כתב לוס אנג'לס טיימס רנדי לואיס את שירתו "בסגנון הנוט-בנדינג של הקאנטרי הדומה לאקספרסיוניזם הבלוז וה-R&B של מרלה האגרד ולפטי פריזל, ששוכלל על ידי ריי צ'ארלס", בעוד ניגון הגיטרה שלו מעורר "זיכרונות של רוקר הטקסס בלוז סטיבי ריי וון".[5] סטייפלטון ציין את צ'ארלס, אוטיס רדינג ופרדי קינג כחלק מהשפעותיו המוזיקליות,[85][86] יחד עם אמני הקאנטרי מקנטקי, קית' ויטלי, דווייט יואקם ופטי לובלס: "הרשימה נמשכת ונמשכת. השמות האלה הם רק חלק מהחיים בקנטאקי. אתה לא יכול שלא להיות מודע להם ולהיות מושפע מהם".[12]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטייפלטון נשוי לזמרת-יוצרת מורגן סטייפלטון, שכתבה את הסינגל "Don't Forget to Remember Me" של קארי אנדרווד משנת 2006.[16][87][88] בני הזוג נפגשו כשעבדו בבתי הוצאה לאור סמוכים, נישאו בשנת 2007, ומתגוררים בנאשוויל.[37] באוקטובר 2017, הודיעו בני הזוג כי הם מצפים לתאומים.[89] ב-15 באפריל 2018, יום הולדתו ה-40 של סטייפלטון, הודיעה המנחה ריבה מקנטייר בשידור חי בטקס פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי ה-53 כי נולדו לו תאומים.[90] ב-2 בנובמבר 2018, בהופעה שלו במדיסון סקוור גארדן, הודיע סטייפלטון הודיע שהוא ואשתו מצפים לילדם החמישי; הוא חזר על ההודעה בטקס פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, ב-18 בנובמבר 2018. ב-12 במאי 2019, נולד בנם החמישי של הזוג. לסטייפלטון היה כלב בשם מגי, עליו כריס כתב את השיר "Maggie's Song", שנכלל באלבומו הרביעי, Starting Over.

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטייפלטון זכה והיה מועמד לפרסים רבים. בין היתר, זכה סטייפלטון בחמישה פרסי גראמי,[91][92] שבעה פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי,[93] עשרה פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי,[38][94] חמישה פרסי המוזיקה של בילבורד,[95][96] ושני פרסי המוזיקה של iHeartRadio.[97][98] על עבודתו כמלחין הוא זכה בתשעה פרסי האגודה האמריקאית למלחינים, מחברים ומוציאים לאור, בהם פרס ואנגארד.[99]

שנה ארגון קטגוריה פרויקט תוצאה מקור
2024 פרס גראמי ביצוע סולו קאנטרי הטוב ביותר "White Horse" זכייה [100]
ביצוע הקאנטרי הטוב ביותר של צמד/להקה "We Don't Fight Anymore" מועמדות
שיר הקאנטרי הטוב ביותר "White Horse" זכייה
פרס בחירת הקהל זמר הקאנטרי של השנה כריס סטייפלטון מועמדות [101]
פרס האקדמיה למוזיקת קאנטרי בדרן השנה מועמדות [102]
זמר השנה זכייה
זמר-יוצר השנה זכייה
אלבום השנה Higher זכייה
פרס איגוד מוזיקת הקאנטרי אלבום השנה מועמדות [103]
בדרן השנה כריס סטייפלטון מועמדות
זמר השנה זכייה
סינגל השנה "White Horse" זכייה
שיר השנה זכייה

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטייפלטון מופיע בוושינגטון די. סי, 2020

סיבובי הופעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Hank Williams Jr. and Chris Stapleton Live in Concert (עם האנק ויליאמס ג'וניור) (2016)[104]
  • Chris Stapleton's All-American Road Show Tour‏ (2017-2018)[59]
  • A Concert for Kentucky (עם וילי נלסון, שריל קרואו ויולה) (24 באפריל 2021) - ראוי לציון כהופעה הראשונה אי פעם בקרוגר פילד (אנ'), ביתם של קנטאקי ויילדקאטס פוטבול.

מופעי חימום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריס סטייפלטון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "CHRIS STAPLETON". grammy.com. נבדק ב-7 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Songwriter/Composer: Stapleton Christopher Alvin". BMI. נבדק ב-7 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Casey, Jim (26 בנובמבר 2015). "Chris Stapleton: The Trendsetter". Nash Country Weekly (Wayback Machine). נבדק ב-7 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Doyle, Patrick (2 בדצמבר 2015). "Chris Stapleton on Meeting Bill Murray, 'Wonderfully Strange' Number One LP". Rolling Stone. נבדק ב-7 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 Lewis, Randy (27 בנובמבר 2015). "Chris Stapleton capitalizes on newfound fame at El Rey show". Los Angeles Times. נבדק ב-7 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Kimberly, Nordyke (15 באפריל 2018). "Entertainer of the Year - ACM Awards: Jason Aldean, Miranda Lambert, Chris Stapleton Among Winners". hollywoodreporter.com (באנגלית). The Hollywood Reporter. נבדק ב-7 באוגוסט 2021. Album of the Year Awarded to Artist(s)/Producer(s)/Record Company–Label(s) - From A Room: Vol. 1 – Chris Stapleton Producers: Dave Cobb, Chris Stapleton Record Label: Mercury Records {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 "Chris Stapleton Bio". umgnashville.com. Universal Music Group (UMG) Nashville. נבדק ב-7 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ ""Love's Gonna Make It Alright" #1 Party". ASCAP. 4 במאי 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Casey, Jim (29 באפריל 2015). "Chris Stapleton: Nashville's Best-Kept Secret". Nash Country Weekly (Wayback Machine). נבדק ב-7 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Geller, Wendy (8 באוגוסט 2014). "Chris Stapleton: Man of Few Words, Lots of Great Songs". Rolling Stone. נבדק ב-7 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Philbrook, Erik (23 ביולי 2015). "Hit Nashville Writer Chris Stapleton Hits the Road with Solo Debut". ASCAP. נבדק ב-7 באוגוסט 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 Tunis, Walter (2 במאי 2015). "Lexington native Chris Stapleton, a country singer-songwriter, readies his solo debut". Kentucky.com. נבדק ב-28 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Whitaker, Sterling (7 באוקטובר 2013). "Chris Stapleton's Father Passes Away". The Boot. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Herbert J. Stapleton, Jr. 1946 - 2013 Obituary". Jones-Preston Funeral Home.
  15. ^ 1 2 Halsey, Derek (24 באוגוסט 2015). "Kentucky native Chris Stapleton kicks off Kentucky Music Trail Concert Series". The Herald-Dispatch. נבדק ב-24 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 Orr, Dacey (29 באפריל 2015). "Chris Stapleton: Firing Away". Paste. נבדק ב-24 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Herbert Joseph Stapleton - Kentucky, Vital Record Indexes". FamilySearch. נבדק ב-9 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Melanie Brooke Stapleton - Kentucky, Vital Record Indexes". FamilySearch. נבדק ב-9 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Shelburne, Craig (21 ביולי 2014). "The Unsung Heroism Of Chris Stapleton". American Songwriter. נבדק ב-24 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Moore, Rick (3 בדצמבר 2010). "Nashville Songwriter Series: Chris Stapleton". American Songwriter. נבדק ב-24 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Leahey, Andrew (4 בנובמבר 2015). "Chris Stapleton: The Natural". American Songwriter. נבדק ב-24 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ "Making It In Nashville: The Jompson Brothers' Chris Stapleton". American Songwriter. 5 בנובמבר 2010. נבדק ב-24 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Schlansky, Evan (11 באוגוסט 2010). "Zac Brown Band Pick Jompson Brothers For Sailing Southern Ground Cruise". American Songwriter. נבדק ב-24 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "The Jompson Brothers -The Jompson Brothers". Amazon.com. 30 בנובמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ 1 2 Caramanica, Jon (20 בפברואר 2015). "Chris Stapleton's 'Traveller' to Be Released This Spring". The New York Times. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Morton Jr., Ken (15 ביוני 2015). "In The Moment with Chris Stapleton – An Interview on "Traveller"". Saving Country Music. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 Dauphin, Chuck (30 באפריל 2015). "Chris Stapleton's Debut Album 'Traveller' Inspired by 'Soul-Searching' Road Trip". Billboard. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "Valentine's Day [Original Motion Picture Soundtrack] - Original Soundtrack | Songs, Reviews, Credits | AllMusic". AllMusic. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Alvin and the Chipmunks: The Road Chip [Original Motion Picture Soundtrack] - Original Soundtrack | Songs, Reviews, Credits | AllMusic". AllMusic. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Hell Or High Water (Original Motion Picture Soundtrack)". Apple Music. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Crouch, Ian (5 בנובמבר 2015). "Has Chris Stapleton Cracked the Country Code?". The New Yorker. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Ganz, Jacob (5 בנובמבר 2015). "Tiny Desk: Chris Stapleton". NPR. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Anderson, Danielle (3 בדצמבר 2014). "Luke Bryan Thanks Lady A and Fans After Emotional Tribute Performance". People. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ "Reviews and Tracks for Traveller by Chris Stapleton". Metacritic. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ White, Caitlin (12 במאי 2015). "Country Songwriter Chris Stapleton Copes With Loss on Triumphant Solo Debut: Album Review (4 stars)". Billboard. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Music Review: Stapleton's Solo CD Takes Road Less Travelled". The New York Times. The Associated Press. 5 במאי 2015. אורכב מ-המקור ב-12 במאי 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ 1 2 "Chris and Morgane Stapleton - Interview: Louisville Waterfront Park (Louisville, KY)". Paste. 19 ביולי 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ 1 2 Thanki, Juli (2 במאי 2015). "Heartaches, highways inspire Chris Stapleton's 'Traveller'". The Tennessean. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Dingfelder, Sadie (20 באוגוסט 2015). "Chris Stapleton writes songs, wife Morgane deems them worthy". The Washington Post. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Yahr, Emily (15 באוקטובר 2021). "CMA nominations: Chris Stapleton, Kacey Musgraves, Sam Hunt score nods as newcomers move in". The Washington Post. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Vain, Madison (7 בנובמבר 2015). "Chris Stapleton dishes on his Justin Timberlake collaboration". Entertainment Weekly. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Rogers, Katie (5 בנובמבר 2015). "Justin Timberlake Shows Crossover Appeal at C.M.A. Awards". The New York Times. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Moss, Marissa R. (4 בנובמבר 2015). "See Chris Stapleton and Justin Timberlake's Stunning CMA Awards Duet". Rolling Stone. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Roland, Tom (1 בנובמבר 2016). "The CMA Awards' Golden Anniversary: 50 Years, 50 Highlights". Billboard. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "Chris Stapleton Tapped for CMT Artists of the Year Breakout Award". CMT. 17 בנובמבר 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ Welch, Will (7 בינואר 2016). "Meet Three Country Badasses Who Are Shaking Up the Nashville Establishment". GQ. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Welch, Will (7 בינואר 2016). "The GQ&A: Meet Chris Stapleton, Country Music's Cinderella Story and Grammy Dark Horse". GQ. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ "Grammy Nominations 2016: See the Full List of Nominees". Billboard. Prometheus Global Media. 7 בדצמבר 2015. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Watts, Cindy (5 בנובמבר 2015). "CMA Awards: Stapleton, Little Big Town are winners". The Tennessean. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Grein, Paul (20 בדצמבר 2016c). "The Top-Selling Albums of 2016". Yahoo! Music. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Bjorke, Matt (10 ביולי 2017). "Top 10 Country Album Sales Chart: July 10, 2017". Roughstock. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ Powers, Ann (18 בפברואר 2016). "Songs We Love: Morgane Stapleton With Chris Stapleton, 'You Are My Sunshine'". NPR Music. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ Powers, Ann (16 בדצמבר 2015). "An Outsider Remakes Nashville's Traditional Sound". NPR Music. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ Dukes, Billy (20 בספטמבר 2016). "ToC Critic's Pick: Jake Owen (Feat. Chris Stapleton), 'If He Ain't Gonna Love You'". Taste of Country. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Strecker, Erin (5 בינואר 2016). "Chris Stapleton, Selena Gomez Set for 'Saturday Night Live'". Billboard. נבדק ב-15 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Kruh, Nancy (10 בפברואר 2016). "Luke Bryan Nurses a Super Hangover, Keith Urban Gets Funky and Eric Church Keeps It Old School at Star-Powered Event in Nashville". נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ Breihan, Tom (6 באפריל 2017). "Chris Stapleton Will Release Two Albums This Year". Billboard. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ Tingle, Lauren (6 באפריל 2017). "Chris Stapleton Previews From a Room: Volume 1 in Nashville". CMT. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ 1 2 Hudak, Joseph (4 באפריל 2017). "See Chris Stapleton Debut New 'Second One to Know' at ACM Awards". Rolling Stone. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ "CMA Awards 2017: The Complete Winners List". Rolling Stone. 9 בנובמבר 2017. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  61. ^ Crawford, Robert (30 בנובמבר 2017). "Chris Stapleton's 'From A Room: Volume 2': Track-by-Track Guide". Rolling Stone. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ Watts, Cindy (14 באוקטובר 2017). "Chris Stapleton Announces Next Album in Nashville". The Tennessean. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ Caulfield, Keith (10 בדצמבר 2017). "U2 Scores Eighth No. 1 Album on Billboard 200 Chart With 'Songs of Experience'". Billboard. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ Cardenas, Jamie A. (27 בינואר 2018). "Chris Stapleton and Sturgill Simpson perform 'Midnight Train to Memphis' on SNL". Tennessean. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ Asker, Jim (20 במרץ 2018). "Chris Stapleton Claims First Country Airplay Leader With 'Broken Halos'". Billboard. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  66. ^ Atkinson, Katie (14 בנובמבר 2018). "Here Are All the Winners From the 2018 CMA Awards". Billboard. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  67. ^ Dukes, Billy (26 באוגוסט 2020). "Chris Stapleton's 'Starting Over' Begins a New, Unwritten Chapter". Taste of Country. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ Freeman, Jon (25 בספטמבר 2020). "Chris Stapleton's New Song 'Cold' Has Radiohead Vibes for Days". Rollingstone.com. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ Tingle, Lauren (25 בינואר 2018). "Justin Timberlake and Chris Stapleton's "Say Something" Says Everything". CMT. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ Trust, Gary (5 בפברואר 2018). "Drake's 'God's Plan' Still No. 1 on Hot 100, Justin Timberlake & Chris Stapleton's 'Say Something' Debuts in Top 10". Billboard. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ Newman, Melinda (3 באפריל 2018). "Chris Stapleton Talks Covering Elton John for 'Restoration': Exclusive Amazon Music Preview". Billboard. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ^ Freeman, Jon (29 באפריל 2019). "'Game of Thrones': Yes, That Really Was Chris Stapleton". Rollingstone.com. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Hudak, Joseph (9 באוגוסט 2019). "John Mayer, Chris Stapleton Debut New Song Onstage in Nashville". Rolling Stone. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ Hudak, Joseph (11 בפברואר 2020). "Chris Stapleton Says He's Recording New Music, Writing With Mike Campbell". Rolling Stone. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ Willman, Chris (2021-08-05). "Taylor Swift Teases Phoebe Bridgers, Chris Stapleton Collaborations for 'Red' Album in Word Puzzle". Variety. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "About Chris Stapleton". CMT. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  77. ^ Powers, Ann (14 באפריל 2017). "Hear Chris Stapleton's First Single From His Forthcoming Album". NPR. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  78. ^ Flamming, E.C. (14 באפריל 2017). "Listen: Chris Stapleton Releases New Single "Broken Halos"". Paste. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ "Biography". Billboard. נבדק ב-15 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  80. ^ Smit, Owen R. (23 במרץ 2017). "Chris Stapleton brings back introspective, old-school country music". The Seattle Times. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  81. ^ 1 2 "Chris Stapleton on Why Stunning New Album 'Traveller' Isn't for Kids". Roling Stone. 7 במאי 2015. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ Crawford, Robert (4 במאי 2017). "Chris Stapleton's 'From A Room: Volume 1': Track-by-Track Guide". Rolling Stone. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  83. ^ "Traveller on AllMusic". נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ Hermes, Will (4 במאי 2017). "Review: Chris Stapleton's Second Album Is Equal Parts Otis and Waylon". Rolling Stone. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ Roberts, Randall (2 במאי 2015). "Essential tracks: These Chris Stapleton, Samo Sound Boy works qualify". Los Angeles Times. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  86. ^ Domenighini, Annalise (18 בדצמבר 2015). "Country Superstar Chris Stapleton's Still Got the Blues". Vice. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  87. ^ Anderson, Danielle (9 בספטמבר 2015). "5 Things You Need to Know About Chris Stapleton". People. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  88. ^ "BMI Toasts Morgane Hayes for Writing Carrie Underwood Hit". CMT. 2 בדצמבר 2006. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  89. ^ "Chris Stapleton and Wife Morgane Expecting Twins: 'Two More on the Way'". People. 30 באוקטובר 2017. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  90. ^ Thanki, Juli (15 באפריל 2018). "ACM Awards 2018: Chris Stapleton wins Album of the Year, welcomes twin sons". The Tennessean. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  91. ^ "Chris Stapleton". Recording Academy. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ "Grammy Awards Winners List: Updating Live". Variety. 28 בינואר 2018. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  93. ^ "ACM Awards 2016: See the Full List of Winners". Billboard. 3 באפריל 2016. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  94. ^ "CMA Award Winners 2016: Complete List". Billboard. 2 בנובמבר 2016. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  95. ^ "Billboard Music Awards 2016: See the Finalists". Billboard. 11 באפריל 2016. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  96. ^ "Here Are All the Winners From the 2018 Billboard Music Awards". Billboard. 20 במאי 2018. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  97. ^ Thorpe, Isha (5 במרץ 2017). "Here's The Complete List Of #iHeartAwards Winners". iHeartRadio. אורכב מ-המקור ב-9 באפריל 2017. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  98. ^ Mastrogiannis, Nicole (11 במרץ 2018). "Thomas Rhett, Sam Hunt & More Take Home iHeartRadio Music Awards". iHeartRadio. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  99. ^ "2016 ASCAP Country Awards". ASCAP. נבדק ב-18 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  100. ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com
  101. ^ Taylor Swift, 'Barbie' and 'Grey's Anatomy' Score at 2024 People's Choice Awards: See the Full List of Winners, Peoplemag (באנגלית)
  102. ^ Academy of Country Music | Winners, www.acmcountry.com (באנגלית)
  103. ^ Glenn Garner, CMA Awards: Morgan Wallen, Chris Stapleton Top Winners List, Deadline, ‏2024-11-21 (באנגלית אמריקאית)
  104. ^ Sullivan, Lindsey (21 בינואר 2016). "Chris Stapleton & Hank Williams Jr. Announce Co-Headlining Summer Tour". Billboard. נבדק ב-20 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  105. ^ Sullivan, James (1 במאי 2015). "Chris Stapleton Captivates Eric Church Fans in Boston". Rolling Stone. נבדק ב-20 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  106. ^ "Warren Haynes & Chris Stapleton Team For 'In The Pines'". JamBase. 2 באוקטובר 2015. נבדק ב-12 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  107. ^ Hudak, Joseph (10 ביולי 2016). "Chris Stapleton Wins Over Guns N' Roses Fans at Nashville Stunner". Rolling Stone. נבדק ב-20 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
פרס האקדמיה למוזיקת קאנטרי לזמר השנה
1966–1989 באק אוונס (1966) ‏•‏‏ מרל האגרד (1967) ‏•‏‏ גלן קמפבל (1968) ‏•‏‏ גלן קמפבל (1969) ‏•‏‏ מרל האגרד (1970) ‏•‏‏ מרל האגרד (1971) ‏•‏‏ פרדי הארט (1972) ‏•‏‏ מרל האגרד (1973) ‏•‏‏ צ'ארלי ריץ' (1974) ‏•‏‏ מרל האגרד (1975) ‏•‏‏ קונווי טוויטי (1976) ‏•‏‏ מיקי גילי (1977) ‏•‏‏ קני רוג'רס (1978) ‏•‏‏ קני רוג'רס (1979) ‏•‏‏ לארי גטלין (1980) ‏•‏‏ ג'ורג' ג'ונס (1981) ‏•‏‏ מרל האגרד (1982) ‏•‏‏ רוני מילסאפ (1983) ‏•‏‏ לי גרינווד (1984) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1985) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1986) ‏•‏‏ רנדי טראוויס (1987) ‏•‏‏ רנדי טראוויס (1988) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1989)
1990–2009 קלינט בלאק (1990) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1991) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1992) ‏•‏‏ וינס גיל (1993) ‏•‏‏ וינס גיל (1994) ‏•‏‏ אלן ג'קסון (1995) ‏•‏‏ ‏•‏‏ אלן ג'קסון (1996) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1997) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1998) ‏•‏‏ טים מקגרו (1999) ‏•‏‏ טים מקגרו (2000) ‏•‏‏ טובי קית' (2001) ‏•‏‏ אלן ג'קסון (2002) ‏•‏‏ קני צ'סני (2003) ‏•‏‏ טובי קית' (2004) ‏•‏‏ קית' אורבן (2005) ‏•‏‏ קית' אורבן (2006) ‏•‏‏ בראד פייזלי (2007) ‏•‏‏ בראד פייזלי (2008) ‏•‏‏ בראד פייזלי (2009)
2010–הווה בראד פייזלי (2010) ‏•‏‏ בראד פייזלי (2011) ‏•‏‏ בלייק שלטון (2012) ‏•‏‏ ג'ייסון אלדין (2013) ‏•‏‏ ג'ייסון אלדין (2014) ‏•‏‏ ג'ייסון אלדין (2015) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2016) ‏•‏‏ תומאס רט (2017) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2018) ‏•‏‏ תומאס רט (2019) ‏•‏‏ לוק קומבס (2020) ‏•‏‏ תומאס רט (2021) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2022)
פרס איגוד מוזיקת הקאנטרי לזמר השנה
1967–1989 ג'ק גרין (1967) ‏•‏‏ גלן קמפבל (1968) ‏•‏‏ ג'וני קאש (1969) ‏•‏‏ מרל הגארד (1970) ‏•‏‏ צ'רלי פרייד (1971) ‏•‏‏ צ'רלי פרייד (1972) ‏•‏‏ צ'רלי ריץ' (1973) ‏•‏‏ רוני מילסאפ (1974) ‏•‏‏ ויילון ג'נינגס (1975) ‏•‏‏ רוני מילסאפ (1976) ‏•‏‏ רוני מילסאפ (1977) ‏•‏‏ דון ויליאמס (1978) ‏•‏‏ קני רוג'רס (1979) ‏•‏‏ ג'ורג' ג'ונס (1980) ‏•‏‏ ג'ורג' ג'ונס (1981) ‏•‏‏ ריקי סקאגס (1982) ‏•‏‏ לי גרינווד (1983) ‏•‏‏ לי גרינווד (1984) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1985) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1986) ‏•‏‏ רנדי טראוויס (1987) ‏•‏‏ רנדי טראוויס (1988) ‏•‏‏ ריקי ואן שלטון (1989)
1990–2009 קלינט בלאק (1990) ‏•‏‏ וינס גיל (1991) ‏•‏‏ וינס גיל (1992) ‏•‏‏ וינס גיל (1993) ‏•‏‏ וינס גיל (1994) ‏•‏‏ וינס גיל (1995) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1996) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1997) ‏•‏‏ ג'ורג' סטרייט (1998) ‏•‏‏ טים מקגרו (1999) ‏•‏‏ טים מקגרו (2000) ‏•‏‏ טובי קית' (2001) ‏•‏‏ אלן ג'קסון (2002) ‏•‏‏ אלן ג'קסון (2003) ‏•‏‏ קית' אורבן (2004) ‏•‏‏ קית' אורבן (2005) ‏•‏‏ קית' אורבן (2006) ‏•‏‏ בראד פייזלי (2007) ‏•‏‏ בראד פייזלי (2008) ‏•‏‏ בראד פייזלי (2009)
2010–הווה בלייק שלטון (2010) ‏•‏‏ בלייק שלטון (2011) ‏•‏‏ בלייק שלטון (2012) ‏•‏‏ בלייק שלטון (2013) ‏•‏‏ בלייק שלטון (2014) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2015) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2016) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2017) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2018) ‏•‏‏ לוק קומבס (2019) ‏•‏‏ לוק קומבס (2020) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2021) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2022) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2023)
פרס איגוד מוזיקת הקאנטרי לתגלית השנה
1981–2005 טרי גיבס (1981) ‏•‏‏ ריקי סקאגס (1982) ‏•‏‏ ג'ון אנדרסון (1983) ‏•‏‏ דה ג'אדס (1984) ‏•‏‏ סוייר בראון (1985) ‏•‏‏ רנדי טראוויס (1986) ‏•‏‏ הולי דאן (1987) ‏•‏‏ הולי דאן (1987) ‏•‏‏ ריקי ואן שלטון (1988) ‏•‏‏ קלינט בלאק (1989) ‏•‏‏ גארת' ברוקס (1990) ‏•‏‏ טרוויס טריט (1991) ‏•‏‏ סוזי בוגוס (1992) ‏•‏‏ מארק צ'סנאט (1993) ‏•‏‏ ג'ון מייקל מונטגומרי (1994) ‏•‏‏ אליסון קראוס (1995) ‏•‏‏ סראיין וייט (1996) ‏•‏‏ ליאן ריימס (1997) ‏•‏‏ דיקסי צ'יקס (1998) ‏•‏‏ ג'ו די מסינה (1999) ‏•‏‏ בראד פייזלי (2000) ‏•‏‏ קית' אורבן (2001) ‏•‏‏ רסקל פלאטס (2002) ‏•‏‏ ג'ו ניקולס (2003) ‏•‏‏ גרטשן ווילסון (2004) ‏•‏‏ דיירקס בנטלי (2005)
2006–הווה קארי אנדרווד (2006) ‏•‏‏ טיילור סוויפט (2007) ‏•‏‏ ליידי אנטבלום (2008) ‏•‏‏ דריוס ראקר (2009) ‏•‏‏ זאק בראון בנד (2010) ‏•‏‏ דה בנד פרי (2011) ‏•‏‏ האנטר הייז (2012) ‏•‏‏ קייסי מאסגרייבס (2013) ‏•‏‏ ברט אלדרדג' (2014) ‏•‏‏ כריס סטייפלטון (2015) ‏•‏‏ מארן מוריס (2016) ‏•‏‏ ג'ון פארדי (2017) ‏•‏‏ לוק קומבס (2018) ‏•‏‏ אשלי מקברייד (2019) ‏•‏‏ מורגן וולן (2020) ‏•‏‏ ג'ימי אלן (2021) ‏•‏‏ לייני ווילסון (2021) ‏•‏‏ ג'לי רול (2023)
פרס המוזיקה של בילבורד לאמן הקאנטרי המוביל
גארת' ברוקס (1991) • גארת' ברוקס (1993) • ג'ון מייקל מונטגומרי (1995) • ג'ורג' סטרייט (1996) • ליאן ריימס (1997) • גארת' ברוקס (1998) • הצ'יקס (1999) • הצ'יקס (2000) • טים מקגרו (2001) • שאניה טוויין (2003) • טובי קית' (2005) • טיילור סוויפט (2011) • ליידי אנטבלום (2012) • טיילור סוויפט (2013) • לוק בריאן (2014) • פלורידה ג'ורג'יה ליין (2015) • לוק בריאן (2016) • בלייק שלטון (2017) • כריס סטייפלטון (2018) • לוק קומבס (2019) • לוק קומבס (2020) • מורגן וולן (2021) • טיילור סוויפט (2022)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כריס_סטייפלטון&oldid=40058287"