כנר

ערך זה עוסק באדם המנגן בכינור. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו כנר (פירושונים).

כנר הוא אדם המנגן בכינור, כמקצוע או כתחביב.

כנר יכול לבצע נגינת סולו. אך התופעה הנפוצה יותר היא קבוצת כנרים, היוצרת מיזוג של צלילי הכינור השונים למעין קול אחד. כמעט בכל התזמורות נוכחים כנרים, כמעין בסיס קולי לתזמורת בשלמותה. בכל קבוצת כנרים כזו יש כנר מוביל, המכונה "כנר ראשי".

כנרים ידועים גם בערים גדולות כקבצני רחובות, אשר מנגנים כדי להנעים את זמנם של עוברי האורח על-מנת לזכות בנדבה.

לימודי נגינה בכינור

בלימודי נגינה בכינור ניתן להתחיל בגיל צעיר מאוד, דוגמה לכך היא "שיטת סוזוקי" ללימוד נגינה בכינור עוד לפני לימודי קריאה וכתיבה. לימודים אלה נעשים באמצעות מורה פרטי, או בקבוצות בקונסרבטוריון. לימודי נגינה בכינור למתקדמים נערכים במסגרת אקדמיה למוזיקה.

בעולם כיום שוררת תחרות גדולה בין הכנרים. כנרים רבים מטפחים את נגינתם על ידי אימון רב כבר מגיל צעיר.

כנרים מפורסמים

במאה ה-19 בלטו כמה כנרים בעיקר ביכולותיהם הווירטואוזיות. מבין אלה ידועים במיוחד ניקולו פאגאניני והנריק וייניאבסקי. שניהם ידועים גם כמלחינים לכינור. האחרון הוא ממוצא יהודי.

גם במאה ה-20 רבים מן הכנרים המפורסמים היו יהודים כמו: ברוניסלב הוברמן, פריץ קרייזלר, יוזף סיגטי, יאשה חפץ, דוד אויסטרך ובנו איגור אויסטרך, אלכסנדר שניידר, יהודי מנוחין, אייזק שטרן, גדעון קרמר, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן, שלמה מינץ, מקסים ונגרוב, חגי שחם, ורבים אחרים. חמשת האחרונים הם ישראלים. הכנר יוזף יואכים היה אף הוא ממוצא יהודי. הארץ הראשונה שממנה יצאו כנרים גדולים היא ככל הנראה איטליה. אחד מהבולטים בתחום היה, כאמור, ניקולו פאגאניני, שכתב לכינור וניגן בכינור, אך ידועים גם אנטוניו ויוואלדי, צינו פרנצ'סקטי, סלבטורה אקרדו ואחרים. כיום הולך וגדל חלקם של כנרים אסייתיים על במות אולמי הקונצרטים.

מלחינים רבים כתבו קונצ'רטי לכינור, ובהם קלאודיו מונטוורדי, ארכאנג'לו קורלי, באך, ויוואלדי, מוצרט, בטהובן, מנדלסון, ברהמס, צ'ייקובסקי, מקס ברוך, סיבליוס, בארבר, ויוטי, בריו ורבים אחרים. צ'ייקובסקי, פאגאניני ווייניאבסקי הלחינו קונצ'רטי בעלי תביעות וירטואוזיות גבוהות במיוחד.

היו מלחינים שכתבו יצירות לכינור במיוחד עבור כנרים מפורסמים שחיו בימיהם, כגון ברהמס, שכתב את הקונצ'רטו לכינור שלו עבור ידידו הכנר יוזף יואכים. לכמה מן הכנרים הייתה נטייה להיקשר למלחינים מסוימים, כגון הכנר יוזף סיגטי שחבר למלחין בלה בארטוק.