כמאל נאצר
 | |
| נאיף חוואתמה, יאסר ערפאת וכמאל נאצר, במסיבת עיתונאים בעמאן, יוני 1970 | |
| לידה |
1924 ביר זית, מדינה פלסטינית  |
|---|---|
| נהרג |
אפריל 1973 (בגיל 49 בערך) ביירות, לבנון |
| השכלה |
האוניברסיטה האמריקנית בביירות |
| פרסים והוקרה |
מסדר כוכב הכבוד (2014) |
  | |
כמאל נאצר (בערבית: كمال ناصر; 10 באפריל 1924 או 20 באפריל 1925 – 10 באפריל 1973) היה משורר ופעיל פלסטיני, ממייסדי ארגון הפת"ח וסגנו של יאסר ערפאת. נאצר נהרג על ידי צה"ל במבצע אביב נעורים[1].
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמאל נאצר נולד למשפחה נוצרית בעלת השפעה בביר זית. כשנולד חיו הוריו בעזה, שם עבד אביו. הוא הושפע מההפגנות ברחבי הארץ בשנת 1936 נגד המנדט הבריטי ונגד הציונות. הוא למד באוניברסיטת ביירות מדעי המדינה עד שנת 1945, ובשנת 1948 הוא הצטרף לבעת' וייסד את העיתון "בעת'" ברמאללה, יחד עם רוחי צהיון, שנפטר בלונדון בשנת 2001.
בשנת 1954 הצטרף למפלגת הבעת' וישב בפרלמנט הירדני מטעם המפלגה בשנת 1956. ב-20 בספטמבר 1959 התמנה בן-דודו מוסא נאצר לשר החוץ של ירדן. ב-23 בפברואר 1966 נעצר, כי לא הסכים לתמוך בהפיכה ששינתה את פני סוריה באותם ימים ממש והמשיך לתמוך במייסדי המפלגה ובעיקר במישל עפלק. הוא הצליח לברוח מהמעצר והגיע לטריפולי אל עבד אלמג'יד אלרפעי, יו"ר הסניף הלבנוני של מפלגת הבעת'.
דרך ביירות הוא הצליח לחזור לביר-זית, אך אז כבש צה"ל את הגדה המערבית במלחמת ששת הימים. בעקבות המלחמה הוא כתב את השיר, שהשורה הבאה ממנו הפכה אותו למפורסם: " لن نركع ذلاً لن نركع ما ظل فينا طفل يرضع" ("לא נכרע ברך, לא נכרע, כל עוד יש בינינו תינוק יונק").
ב-21 בדצמבר 1967 גורש לירדן על פי צו אלוף עוזי נרקיס, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית[2]. בירדן ייסד עם אחרים את התאחדות הסופרים והעיתונאים הפלסטינים, ב-2 ביוני 1972.
נאצר היה ממייסדי ארגון הפת"ח, דוברו, ראש המחלקה המדינית וסגנו של יאסר ערפאת.
כמאל נאצר נהרג במבצע אביב נעורים, מפקדי המבצע היו אמיתי נחמני, מוקי בצר וצביקה ליבנה. את הצוות הוביל מפקד הסיירת אהוד ברק. את הצוות שהרג אותו הוביל צביקה ליבנה והיו בו גם עמירם לוין ויוני נתניהו. צביקה ואנשיו פוצצו את דלת הכניסה וחדרו לדירתו. הם הבחינו בשתי נשים, אחת במיטה ואחת שכנראה זינקה ממנה ועמדה. הלוחמים לא מצאו תחילה את נאצר ואחרי חיפוש יסודי גילו אותו מתחבא מתחת לשולחן. הם ירו בו והרגוהו[3]. הפיגוע במלון סבוי היה נקמה על המבצע.
לאחר מותו כתב העיתונאי ופעיל שלום הישראלי גבריאל שטרן כי ידיד משותף סיפר לו, שכשבועיים לפני שנהרג נאצר הוא אמר כי "מדינת־ישראל היא עובדה קיימת, ועל הפלסטינים לקבל את חלוקת הארץ ולהקים מדינה בגדה המערבית ורצועת עזה לצד ישראל. ושיש לעודד את הכוחות המתקדמים בשני הצדדים, ועליהם לשתף־פעולה, וייתכן כי אז, בסופו־של־דבר, יתאחדו שתי המדינות לפדרציה"[4].
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירתו כוללת מאות שירים, שמקצתם יצאו לאור בשנת 1960 בקובץ בשם "שירת המנתח" ("جراح تغني"). כמו כן כתב מחזה בשם "נכון ולא נכון" ("الصح والخطأ"). נאצר כתב בעיקר על הפליטות ועל השאיפה לשיבה. השירה שלו השפיעה על משוררים רבים, כמו המשוררות קולט ח'ורי וע'אדה א-סמאן.
הנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2015 העניק מחמוד עבאס לנאצר את אות הכוכב הגדול של מסדר התרבות, המדע והאמנויות הפלסטיני, בטקס בנוכחות בני משפחתו.
האולם המרכזי באוניברסיטת ביר זית קרוי על שמו. כמו שם קרוי על שמו בית ספר תיכון בעיר ח'אן יונס. המשוררת פדווא טוקאן הקדישה לו שיר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבחר שירים (בערבית)
- מבחר שירים (בערבית)
- שירו האחרון של כמאל נאצר, בתרגום לאנגלית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראשי המחבלים שנהרגו בביירות מאנשי הצמרת של ארגון ה"פתח", על המשמר, 11 באפריל 1973
- ^ צבי לביא, המשורר כמאל נאסר ממנהיגי ה"בעת" בגדה גורש לירדן, מעריב, 22 בדצמבר 1967
- ^ אורי מילשטיין, אם היו לומדים מזה לקח - מבצע ״אביב נעורים״, אפריל 73 ביירות. תחכום והעזה, הכיוון ליישום יתרון האיכות של הלוחם הישראלי, חדשות, 29 במרץ 1985
- ^ גבריאל שטרן, בארבע עיניים עם כמאל נאצר- ערב הריגתו, על המשמר, 22 ביוני 1973