יורי אננקוב
.jpg) | |
| פורטרט עצמי - 1910 | |
| לידה |
23 ביולי 1889 פטרופבלובסק-קמצ'טסקי, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
12 ביולי 1974 (בגיל 84) פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות באנייה  |
| לאום | רוסי |
| תחום יצירה | איור, עיצוב לתיאטרון וקולנוע |
| זרם באמנות | אקספרסיוניזם |
| יצירות ידועות |
A Tale of Trivia |
  | |
.jpg)
יורי פבלוביץ' אננקוב (ברוסית: Юрий Павлович Анненков, היה ידוע גם בשם ז'ורז' אננקוב; 23 ביולי 1889 – 12 ביולי 1974, על פי הלוח היוליאני נולד ב-11 ביולי) היה אמן רוסי שידוע בעיקר בשל האיורים שלו שהופיעו בספרים והפורטרטים שהוא צייר. הוא גם עסק בעבודות עיצוב בתיאטרון ובקולנוע והיה חבר במערכת המגזין הרוסי Мир иску́сства ("עולם האמנות").
במאמרו "על הסינתטיזם" משנת 1922, כתב יבגני זמיאטין ש"(אננקוב) היה מודע באופן נלהב לעומס ולדינמיות של התקופה שלנו. חוש העיתוי שלו התפתח תוך מאית שנייה. הייתה לו את היכולת לתת רק את המהות הסינתטית של הדברים".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יורי אננקוב נולד למשפחה ידועה (בין בני משפחתו היה פבל אננקוב, שהיה המוציא לאור של אלכסנדר פושקין). אביו, שגם שמו היה פאבל אננקוב, היה מעורב בפעילות מהפכנית שבגללה הוא הוגלה לסיביר. משפחת אננקוב שבה לסנקט פטרבורג ב-1892.
ב-1908 התקבל אננקוב לאקדמיה לאמנות של אוניברסיטת סנקט פטרבורג, שם למד יחד עם מארק שאגאל. ב-1909 הוא השתתף בסדנאות של יאן סיגלינסקי. בין השנים 1911 – 1912 שהה אננקוב בפריז ועבד בסדנאות של מוריס דני ופליקס ולוטון. ב-1913 עבד אננקוב בשווייץ. עם שובו לסנקט פטרבורג ב-1914 הוא עבד בעיקר כמאייר במגזינים ובתיאטראות.
הספר הראשון שיצא לאור עם איוריו של אננקוב היה ספרו של מקסים גורקי, "סמובר" שיצא לאור ב-1917. ההכרה בו כמאייר ספרים הגיעה בזכות עבודתו המפורסמת ביותר, הפואמה "שנים עשר" של המשורר הרוסי אלכסנדר בלוק, שפורסמה ב-1918 ויצאה לאור בשלוש הדפסות במהלך אותה שנה. בשנים הבאות, תרם אננקוב לעיצובם של כמה וכמה ספרים של הסופרים בסנקט פטרבורג, בין השאר, מיכאיל קוזמין ואלכסיי רמיזוב). ב-1919, עיצב אננקוב את התפאורה למחזה "המזקק הראשון", קומדיה מאת לב טולסטוי.
בהזמנת הממשלה הבולשביקית עיצב אננקוב במאי 1920, יחד עם מסטיסלב דובוזינסקי, ס. מסלובסקי וא. קוגל, את התפאורה למחזה "המנון לפועל המשוחרר". מאוחר יותר באותה שנה, הוא עיצב את התפאורה למופע ענק נוסף, "ההסתערות על ארמון החורף", שהיה חלק מחגיגות יום השנה למהפכת אוקטובר בכיכר הארמון בסנקט פטרבורג. בין השנים 1919 – 1920, יצר אננקוב סדרה של מכלולים וקולאז'ים פיסוליים, שהושפעו מזרם הדאדא.
ב-1922 ראה אור ספרו "פורטריטים". הספר כלל 80 תמונות של דמויות מפתח באמנות הרוסית של התקופה (מקסים גורקי, יבגני זמיאטין, אלכסיי רמיזוב, אלכסנדר בלוק, אנה אחמטובה ואחרים), תמונות שצוירו בין השנים 1906 – 1921. הספר גם כלל מאמרים של יבגני זמיאטין ושל מיכאיל קוזמין.
ביולי 1924 עזב אננקוב את רוסיה. בתחילה הוא התגורר בגרמניה ולאחר מכן הוא התיישב בפריז. הוא המשיך את עבודתו האמנותית ועסק בעיצוב תלבושות לסרטי קולנוע. יחד עם רוזין דלמר הוא היה מועמד לפרס אוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר על עיצוב התלבושות לסרט "העגילים של מאדאם דה..." שיצא לאקרנים בשנת 1953.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יורי אננקוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יורי אננקוב, באתר AllMovie (באנגלית)
יורי אננקוב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- יורי אננקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
