יוסף דרורי
 | |
| יוסף דרורי, דצמבר 2008 | |
| לידה | 1945 (בן 79 בערך) |
|---|---|
| מקום מגורים |
 ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים  |
|
lisa | |
  | |
יוסף דרורי (נולד ב-3 במרץ 1945) הוא פרופסור בדימוס במחלקה ללימודי ארץ ישראל וערבית באוניברסיטת בר-אילן.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד וגדל בתל אביב, למד בבית הספר תיכון חדש בתל אביב. עשה את לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית אצל הפרופסורים מאיר יעקב קיסטר, דוד איילון ואליהו אשתור. למד בחוגים לערבית, תרבות האסלאם והיסטוריה של ארצות האסלאם. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה: "סוגיות בקורות הפאטימים בסוריה". דרורי קיבל את הדוקטורט בשנת 1984 תחת הנחייתו של דוד איילון.
מלמד בחוג לתולדות ארץ ישראל ובמחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן. היה ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה. לימד קורסים על צלאח א-דין ומלחמותיו, הביוגרפיה של צלאח א-דין או כשלים בביוגרפיה שלו. העביר קורסים על תולדות הארץ בתקופה הממלוכית, על חברון, רמלה וצפת. מאמריו האקדמיים עסקו בנושא הערבים והצלבנים, גאוגרפיה, הצלבנים בארץ ישראל, שליטים ערבים. שימש כחבר בצוות הישראלי של "מוזיאון ללא גבולות" MWF מפעל כלל ים-תיכוני ביוזמת האיחוד אירופי, שחיבר ספר על כל ארץ.
פרסם מאמרים רבים בספרות הפופולרית כמו דפים למורי דרך ובביטאונים דוגמת "דרך ארץ" ו"טבע וארץ". מאמריו עסקו בעניינים מוסלמיים, היישוב האסלאמי בארץ, מנהגיו וחגיו, העלייה לרגל לנבי מוסא ומנהגי חתונה. היה מורה דרך בחברה להגנת הטבע.
היה נשוי לפרופסור רינה דרורי, חוקרת האסלאם.
מחקרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]את מרב שנות פעילותו כחוקר הקדיש יוסף דרורי לנושא עברה האסלאמי של ארץ ישראל. הוא כתב ופרסם מאמרים שיש בהם חידוש וראייה מקורית.
במה שקשור לתקופה המוסלמית הראשונה ולעידן הכיבושים פרסם מאמר בשם "היכן הייתה המגפה?", בו הוא קובע כי האתר "עמואס", המזוהה במסורת המוסלמית כמקום ריכוזם של הלוחמים שכבשו את ארץ ישראל, ובו נספו בכירי הלוחמים במגפה קטלנית, אין לראותו באזור הכפר בעל שם זה שהתקיים עד מלחמת ששת הימים בלטרון, כי אם ממזרח לירדן במקום הנושא שם דומה, "עמתא". המיקום המוצע על ידי דרורי תואם את נתיב תנועת הכוחות, מסתייע במיקומם הסמוך של מאהלי שבטים ותיקים, בקברי לוחמים נודעים. מסקנה זו מעלה תמונה אחרת של נתיבי הכיבוש הערבי והצלחותיו האיטיות בחדירה לפנים הארץ המיושבת.
לגבי סוף התקופה הערבית המוקדמת פרסם יוסף דרורי לקט של כארבעים קטעים המפוזרים בכמה חיבורים פרי עטו של נוסע ספרדי בשם אבן אלערבי. הספר המתעד האחרון של התקופה המוסלמית לפני נפילת הארץ לידי הצלבנים, משרטט את דמותו של מלומד משכיל מימי ביניים, מוריו, עמדותיו הרעיוניות, אבחנותיו ותצפיותיו ומעמיד תמונה עשירה ומקורית של אופי החיים בערי הארץ (טבריה, אשקלון, חברון וירושלים) בסוף המאה האחת-עשרה.
תרומתו של יוסף דרורי לחקר התקופה האיובית, מלבד תרגום "איגרת הניצחון של צלאח א-דין" אחרי כיבוש ירושלים, הוא התווית דמותם של שני נסיכים מוכרים, שמעולם לא זכו מעולם למונוגרפיה. הכרת קורותיהם של נסיכים אלה אלמלכ אלאפצ'ל (בנו של צלאח אלדין) ואלנאצר דאוד (בנו של אלמעט'ם עיסא) מאפשרת היכרות עם היבט מכריע של התקופה והשלטון האיובי, שניווט את דרכו בין מרחבים עצומים (מתימן עד מסופוטמיה), לחצים צבאיים ממערב וממזרח, ופיצול פוליטי רב שעיקר את האפשרות לשרוד מול יריבים צבאיים כישרוניים. מנגד, בחצרות השליטים התפתחה תרבות מוסלמית חילונית (שירה, דקדוק, אגרות, היסטוריה) שהוכרה כבעלת יוקרה.
עיקר עניינו המחקרי של יוסף דרורי הוא בהעמקת קווי המתאר של היישוב בארץ ישראל בתקופה הממלוכית שלא נהנתה לפנים מעיון מזרחני נמרץ. פרק פרוגרמטי עוסק בשאלת רישום שלטון הממלוכים בארץ, ומאמר אחד מתאר את תרומת המקורות הממלוכיים להכרת הארץ. המאמרים העיקריים עוסקים בדמותו וברישום מעלליו של נביא הבית של הסולטאן ביברס, תוך ניצול מקורות שומרוניים, בכיבושה של צפת והפיכתה לראשונה בתולדותיה לעיר ראשה בגליל העליון. בתקופת זו צפת נבנתה ואוישה על ידי הממלוכים, ומשכה אליה מאוחר יותר יהודים, אשר ראו בה עיר קודש. באופן דומה כתב דרורי על ירושלים, מתארה הפיזי, מושליה, צורת הממשל בה והפעילות החינוכית שהונהגה במוסדות הלימוד שלה, שחלקם קיים עד ימינו. במאמר אחר הוא הצביע על תרומת הממלוכים לחברון והפיכתם אותה מאתר המרוכז בלעדית סביב מתחם הקודש, לעיר שיש לה שכונות, תושבים ופרנסות נוספות.
שניים ממאמריו של דרורי בהם הוא עושה שימוש רב במקורות הממלוכיים הענפים, הם על דמויות ארצישראליות נודעות במאה הארבע עשרה, האחד אבן ארסלאן, חסיד ובעל מופתים יליד רמלה, שאף ליכד סביבו חבורת מעריצים שהבליטה את עמדותיה בענייני דיומא, והאחר ברהאן אלדין אבן ג'מאעה, שופט ירושלמי שנקרא לכהן בקהיר, אך גילה יכולת עמידה מול לחצי השליטים ולא נעתר לגחמותיהם.
בתחום הממלוכי הרחב פרסם יוסף דרורי מאמרים על נסיך ממלוכי בשם אלנאצר אחמד, שמאן לשלוט מן הבירה בקהיר, וטען לזכותו למשול מעיר שדה מדברית, ועל השדרוג בתפקיד הדואדאר, לכאורה, כך נאמר בספרי היעץ, לבלר בשרות משרד האגרות הממשלתי, אך בפועל עוזר בכיר, דיפלומט ויועץ צבאי בשדה הקרב לשליטים הממלוכים המאוחרים.
ניתן לסכם ולראות את יצירתו של יוסף דרורי בנושא תולדות הארץ בתקופה המוסלמית ובתקופה הממלוכית במיוחד בקידום ניכר של ידיעותינו בתחום מבחינה אורבנית וניהולית; הערכת תרומת הערבים והשליטים הממלוכים לערי הארץ ולחיי הרוח שלהן, תוך ניצול מסיבי של מגוון המקורות הכתובים העומדים לרשותנו, העשרתם ומיון מעלתם.
יוסף דרורי נמנה עם עורכי "ספר ירושלים בתקופה הממלוכית".
ספרים שכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אבן אל-ערבי מסביליה: מסע בארץ ישראל (1095-1092). רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, 1993.
- ירושלים בתקופה הממלוכית, בתוך : בנימין זאב קדר (עורך), עורך משנה : צבי ברס, ירושלים בתקופה הממלוכית הוצאת יד בן-צבי, ירושלים, תשל"ט, 1978, עמודים 148–177.
ספרים שערך
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארץ ישראל בתקופה הממלוכית. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"ג, 1992.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יוסף דרורי- יוסף דרורי, "ההיסטוריוגרפיה הממלוכית ותרומתה לתולדות ארץ-ישראל, קתדרה, מס' 1
יוסף דרורי, דף שער בספרייה הלאומית
| בקרת זהויות |
|
|---|