חרב עות'מאן

דגמים שונים של חרבות עות'מאניות

חרב עות'מאן (בטורקית עות'מאנית: Taklid-i Seyf; בטורקית: Osman Kılıcı) הייתה חרב טקסית אשר נחגרה סביב מותניו של יורש העצר העות'מאני במהלך טקס הכתרתו לסולטאן האימפריה העות'מאנית. החרב נקראה על שם הסולטאן עות'מאן הראשון, מייסד השושלת העות'מאנית, ואשר החל מטקס הכתרתו, בו קיבל את החרב ממורהו וחמו שיח' אדבאלי, נשתרשה המסורת.

טקס חגירת חרב עות'מאן היה מחייב והתרחש תוך שבועיים ממועד עלייתו של הסולטאן הטרי לשלטון במתחם מסגד איופ שעל קרן הזהב בקונסטנטינופול (איסטנבול כיום), שלפי המסורת קבור בו אבו איוב אל-אנסארי , שותפו של הנביא מוחמד, שמת בעת המצור הערבי הראשון על קונסטנטינופול. העובדה כי הטקס התרחש במקום שנחשב קדוש, הייתה אמורה לחבר בין הסולטאן החדש לבין אבותיו ואף לנביא מוחמד עצמו.

במהלך הטקס חרב עות'מאן הייתה נכרכת סביב מותניו של הסולטאן הטרי על ידי השריף של קוניה, דרוויש ממסדר המבלבים (מסדר מהזרם הסופי שנוסד במאה ה-13), שזומן לקונסטנטינופול למטרה זו. הזכות להעניק את החרב הייתה שמורה למסדר עוד מ-1299, השנה בה קבע עות'מאן הראשון את מקום מושבו בקוניה, טרם העברת עיר הבירה העות'מאנית לבורסה ובהמשך לקונסטנטינופול.

עד שלהי המאה ה-19, הכניסה למסגד איופ והצפייה בטקס הייתה אסורה על לא-מוסלמים. הפעם הראשונה בה נשברה מסורת זו הייתה טקס הכתרתו של מהמט החמישי ב-1909, אשר היה פתוח למאמיני כל הדתות, ונכחו בו נציגים מכל דתות האימפריה, בהם השייח' אל-אסלאם, הפטריארך היווני-אורתודוקסי, הרב הראשי של איסטנבול (החכם באשי) ונציג הכנסייה האפוסטולית הארמנית. היכולת להשתתף בטקס ללא-מוסלמים אפשרה לעיתון הניו יורק טיימס לתאר את הטקס בהרחבה בעיתון. מספר שנים לאחר מכן הטקס אף הוסרט בעת עלייתו לשלטון של הסולטאן האחרון של האימפריה, מהמט השישי.