חליל כות
 | |
| חליל כות | |
| לידה |
1881 איסטנבול, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
20 באוגוסט 1957 (בגיל 76 בערך) איסטנבול, טורקיה  |
| מדינה |
טורקיה, האימפריה העות'מאנית  |
| כינוי | "גיבור כות" |
| השכלה |
הקולג' הצבאי העות'מאני |
| השתייכות |
הצבא העות'מאני הצבא הטורקי |
| תקופת הפעילות | 1905–1919 (כ־14 שנים) |
| דרגה | "פריק" (בטורקית: Ferik - דרגה מקבילה למייג'ור גנרל) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד "המשמר המלכותי" (1911-1908) מושל וילאייט איסטנבול (אנ') (1915-1914) מפקד הז'נדרמריה של מחוז ואן (1912-1914) מפקד הקורפוס ה-13 (1915-1916) מפקד הארמייה השישית (1916-1918) מושל בגדאד (1916) | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת הבלקן הראשונה המלחמה האיטלקית–עות'מאנית מלחמת העולם הראשונה המערכה בקווקז המערכה במסופוטמיה שואת העם הארמני | |
  | |
חליל כות (חליל פאשה) (בטורקית: Halil Kut; 1881 - 20 באוגוסט 1957) היה קצין בכיר צבא העות'מאני. במהלך המערכה במסופוטמיה, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, פיקד על כוחות הצבא העות'מאני שצרו על כות והוביל לכניעת חיילי הדיוויזיה השישית "פונה". כמו כן השתתף באותה מלחמה במערכה בקווקז. היה שותף בכיר בשואת העם הארמני ואף הועמד על כך לדין עם סיום המלחמה.
נעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חליל כות נולד ב-1881 בשכונת יאנימלה (Yenimahalle) שבאיסטנבול לחפיז קאמל אפנדי. אח צעיר לאחמד[1]. בסביבות שנת 1901 הצטרף ל"אקדמיה הצבאית העות'מאנית" שבאיסטנבול (אנ') וסיים אותה ב-1905 כקצין בדרגת מומטז יוזבאשי (בטורקית: Mümtaz Yüzbaşı - דרגה מקבילה לקפטן כבוד)
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]טרום מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1905, עם סיום הלימודים במכללה, הוצב כות לשרת בארמייה השלישית ונשלח למקדוניה.
ב-1908, בעקבות מהפכת הטורקים הצעירים, נשלח על ידי הממשל העות'מאני לפרס כדי לארגן התנגדות לשאה שניהל מונרכיה חוקתית בפרס על בסיס המהפכה החוקתית שהתחוללה שם ב-1906. ב-1909, בעקבות ניסיונו של הסולטן לבצע מהפכה כנגד החוקה השנייה שהושתה על טורקיה ב-1908, הוחזר כות לאיסטנבול ומונה למפקד "המשמר המלכותי". יחד עם פרשי היחידה פעל בסלוניקי שם היה מעורב בלחימה במורדים ושודדים.
ב-1911 נשלח ללוב שם היה מעורב בהגנה נגד פלישת האיטלקים במסגרת המלחמה האיטלקית–עות'מאנית[2].
בשלהי 1912 היה מעורב במלחמת הבלקן הראשונה במהלכה פיקד על יחידה צבאית ועם סיום מערכה זו מונה לפקד על הז'נדרמריה של מחוז ואן.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 1914 מונה כות למושל וילאייט איסטנבול (אנ') ומילא תפקיד זה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בספטמבר אותה שנה.
בתחילת 1915 מונה למפקד דיוויזיה במסגרת הארמייה השלישית ונשלח לשירות במערכה בקווקז.
בשלהי 1915 הועבר כות למערכה במסופוטמיה שם מונה למפקד הכוחות העות'מאנים לאחר קרב קטסיפון כשהוא מחליף את נוראדין איברהים פאשה. כות, שמונה למפקד הקורפוס ה-13, הוביל את הכוחות הטורקים למצור על כות במהלכו לכדו את חיילי הדיוויזיה השישית "פונה" בפיקודו של צ'ארלס טאונסנד. במהלך חודשי המצור (דצמבר 1915 - אפריל 1916) פיקד כות על הקרבות לבלימת הניסיונות של הבריטים לפרוץ את המצור (בין השאר קרב שייח' סעד, קרב ואדי, קרב אום-אל-האנה וקרב דוג'יילה) עד כניעת הדיוויזיה הנצורה. בעקבות הניצחונות על הבריטים מונה כות למושל בגדאד וקיבל את הפיקוד על הארמייה השישית שהיוותה את הכוח הטורקי המרכזי במסופוטמיה. את התהילה על הניצחון חלק כות עם מפקדו הגרמני קולמר פון דר גולץ על אף שזה נפטר שבועיים לפני כניעת הבריטים.
בתחילת 1917 הורה שר ההגנה הטורקי אנוור פאשה לכות להעביר חלק מכוחותיו למערכה בפרס דבר שהחליש את יכולת עמידתו בפני הבריטים, בראשות פרדריק סטנלי מוד, שחיזקו את צבאם וחידשו בתחילת 1917 את המתקפה על בגדאד אותה כבשו לאחר ניצחון בקרב כות השני. אל מול המתקפות הבריטיות נאלץ כות להסיג את כוחותיו עד הכניעה של הטורקים ב-1918 במסגרת הפסקת האש של מודרוס.
שואת העם הארמני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שירותו של כות במערכה בקווקז השתתף במצור על הארמנים בעיר ואן (אנ') שבסיומה הוציא הוראה לכוחותיו לבצע טבח בארמנים שהגנו על העיר וכן בארמנים האזרחים תושבי העיר וסביבותיה[3].
לאחר מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1919, לאחר המלחמה, הואשם כות בהשתתפות בשואת העם הארמני על ידי בית דין בינלאומי לפשעי מלחמה (אנ') ולכן הושם במאסר בתחילת אותה שנה ובהמשך הוגלה, עם עוד בכירי ממשל וקצינים טורקים, למלטה (אנ')[4][5][6]. בכל תקופת מאסרו סירב כות להתחרט על מעשיו והמשיך לתמוך בפשעים שבוצעו נגד הארמנים.
באוגוסט 1920 הצליח כות לברוח ממלטה ולהגיע לאנטליה. בהגיעו לטורקיה נאסר על ידי השלטונות הבריטים אך הצליח לברוח שוב ולהגיע למוסקבה. ב-1921, בעקבות הסכם מוסקבה שנחתם בין רוסיה וטורקיה התאפשר לכות לחזור לטורקיה כשהוא נושא איתו זהב תמורת הוויתור של טורקיה על באטומי. על אף ההסכם לא הותר לכות להישאר על אדמת טורקיה והוא נאלץ לחזור למוסקבה ומשם היגר לברלין.
רק ב-1923, לאחר הקמת הריפובליקה הטורקית על ידי מוסטפא כמאל אטאטורק, הורשה כות לחזור לטורקיה שם נפטר ב-1957.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Gaunt, David (2006). Massacres, resistance, protectors: muslim-christian relations in Eastern Anatolia during world war I (1st Gorgias Press ed.). Piscataway, NJ: Gorgias. ISBN 1-59333-301-3. (הקישור אינו פעיל)
- Kiernan, Ben (2008). Blood and Soil: Modern Genocide 1500–2000. Melbourne University Publishing. ISBN 978-0-522-85477-0.
- Winter, J. M. (2003). America and the Armenian genocide of 1915. Cambridge University Press. ISBN 978-0-511-16382-1.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חליל קוט, באתר firstworldwar.com
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ האח אחמד הוא אביו של אנוור פאשה
- ^ רחל סיימון, בין אוטומניות ללאומנות, ספר על הקונפליקט בלוב
- ^ לפי אחת ההערכות 55,000 ארמנים נטבחו בעיר ואן וסביבתה
- ^ ההעמדה לדין התייחסה לא רק לפשעי המלחמה מול הארמנים אלא גם לפשעי מלחמה מול היוונים במהלך מלחמת יוון–טורקיה
- ^ ההחלטה להעביר את האסירים מטורקיה למלטה נבעה מחשש שמפגינים טורקים יפרצו את חומות בית הכלא וישחררו את האסירים
- ^ המשפט באיסטנבול, ספר
| בקרת זהויות |
|
|---|