חורבת מנים
מידות | |
---|---|
שטח | 0.0397 קמ"ר |
היסטוריה | |
נבנה | 2002 |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
קואורדינטות | 32°51′53″N 35°32′10″E / 32.864722°N 35.536111°E |
חוּרְבַּת מִנִים, הידועה גם בשמה הערבי חִ'רְבַּת אל-מִנְיָה, היא אתר ארכאולוגי השוכן בבקעת גינוסר, דרומית לעין שבע וצפונית לקיבוץ גינוסר, בצפון מערב הכנרת. האתר מכיל ממצאים ממספר תקופות, שהחשוב שבהם הוא ארמון אומיי. האתר והשטח סביבו (39.7 דונם סה"כ) הוכרז גן לאומי ב-28 בפברואר 2002, אך אינו מוסדר לקבלת מבקרים.
בסמוך לארמונות נמצאים שרידי מרחצאות ביזנטיים, וכ-400 מטרים צפונה לארמונות שוכן ח'אן אל-מניה, שתקופתו מאוחרת לארמונות.
חקר האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארמון מיניה מתקופת בית אומיה והחורבות שלידו היו ידועים כבר לראשוני חוקרי ארץ ישראל. אדוארד רובינסון זיהה את המקום ככפר נחום.[1] כ-30 שנה מאוחר יותר ביקרו חברי הקרן לחקר ארץ ישראל במהלך הסקר של ארץ ישראל המערבית. הם ערכו חפירות קלות במקום ולא הצליחו למצוא שום מבנה רב ממדים. חלקם הסכימו עם הערכתו של רובינסון כי מדובר באתרו של כפר נחום, וכך נותר הדבר עד סוף המאה ה-19, [2] עת התגלה כפר נחום האמיתי במקום אחר.
בין השנים 1932–1939 חפרו באתר שלוש משלחות גרמניות. משלחת מעורבת, ישראלית-אמריקאית-צרפתית במימון אוניברסיטת מישיגן ובניהול ז'אן פרו, נערכה ב-1959[3]. ב-2005 הגיעה למקום משלחת חדשה מטעם האוניברסיטה העברית.
עם תחילת החפירות הארכאולוגיות, התגלה מבנה מפואר, שבתחילה הייתה נטייה לסווגו כמבנה רומאי, אולם עם הזמן התברר כי למעשה מדובר בארמון אומיי, אחד מתוך שרשרת של ארמונות כאלו במרחב הישראלי-סורי.
תיאור הארמון
[עריכת קוד מקור | עריכה]תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרים רוזן-איילון, "ח'רבת אל־מיניה", בתוך: חיים זאב הירשברג (עורך), כל ארץ נפתלי, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים, תשכ"ח
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המכון לארכאולוגיה חידש את החפירה בחִ'רבת אל-מיניה (huji)
- הנס-פטר קונן, מרים פינס ואורן טל, "חורבת מינים", חדשות ארכיאולוגיות 130, פברואר 2018
- משה גלעד, סיור בחורבת מינים, באתר הארץ, 31 בינואר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Edward Robinson and Eli Smith, Biblical researches in Palestine, Mount Sinai, and Arabia Petraea, John Murray, London, 1841, pp. 288-295
- ^ Claude R. Condor & Horatio H. Kitchener, The Survey of Western Palestine Vol I, Palestine Exploration Fund, London, 1881, pg. 403
- ^ יואש ידידיה, ארמון נשכח על חוף הכנרת, על המשמר, 21 באוגוסט 1959
עזריה אלון, "על שפת ים כנרת", למרחב, 2 באוקטובר 1959