דני בראון
 | |
| לידה |
16 במרץ 1981 (בן 43) דטרויט, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם במה |
Danny Brown |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-2003 |
| סוגה |
היפ הופ אלטרנטיבי, ראפ פסיכדלי, פאנק (Punk) ראפ, הארדקור ראפ, ראפ פרוגרסיבי, היפ הופ ניסיוני |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| חברת תקליטים |
Fool's Gold Records, ווארפ |
| מספר צאצאים |
7 |
| פרסים והוקרה |
Libera Award for Best Hip-Hop/Rap Record |
|
uknowhatimsayin | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דניאל דיוואן סוול (באנגלית: Daniel Dewan Sewell; נולד ב-16 במרץ 1981), הידוע בשם הבמה דני בראון (Danny Brown), הוא ראפר ופזמונאי אמריקאי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוול נולד בדטרויט, מישיגן ב-16 במרץ 1981. באותה תקופה אמו הייתה בת 18 ואביו היה בן 16.[1][2] אביו הוא חצי פיליפיני. כישרונו של בראון לחרוז הגיע בגיל צעיר מאוד, שכן אמו הייתה קוראת לו ספרי דוקטור סוס בילדותו; כשהוא התחיל לדבר הוא היה מדבר בחרוזים. אביו היה תקליטן בית שחשף את בראון לכל המוזיקה שהוא היה מתקלט.[3]
בראון החל את הקריירה שלו בהרכב ההיפ הופ "רסבור דוגס", לצד עמיתיו, הראפרים צ'יפס ודופהד מדטרויט. בשנת 2003, השלישייה הוציאה באופן עצמאי אלבום בשם Runispokets-N-Dumpemindariva תחת הלייבלים רון-א-סנס אנטרטיינמנט ו-F.B.C. רקורדס. בקיץ 2003 זכה ההרכב להצלחה בתחנות הרדיו עם הסינגל המוביל מתוך האלבום, "Yes".[4][5] לאחר שגדל על היפ הופ וכיוון את כישורי החריזה שלו בעיר, ה-A&R של חברת רוק-א-פלה רקורדס טראוויס קרמינגס נתן לבראון את תשומת ליבו והטיס את בראון לניו יורק, שם החל להקליט באולפנים של אמנים אחרים. לאחר חוסר הצלחה עם רוק-א-פלה, בראון חזר לדטרויט ובסופו של דבר התחבר למפיק המוזיקלי ניק ספיד (אנ').[6][7]
בשנת 2010, לאחר שהוציא מספר מיקסטייפים, הוציא בראון את אלבום הבכורה שלו, The Hybrid.[8] ב-2011, בראון החל לזכות להכרה גדולה לאחר צאת אלבום האולפן השני שלו, XXX, שזכה לשבחים ממבקרי המוזיקה ולדירוגים ברשימות סיכום שנה של מגזינים שונים.[9][10] בשנת 2013 נכנס למצעד הבילבורד האמריקאי, עם צאת אלבום האולפן השלישי שלו, Old, שהגיע למקום ה-18 במצעד הבילבורד 200.[11] הסינגל "Smokin & Drinkin" מתוך האלבום הגיע למקום ה-31 במצעד שירי ה-R&B/היפ-הופ.
ב-27 בספטמבר 2016 הוציא את אלבום האולפן הרביעי שלו, Atrocity Exhibition, שזכה לשבחים ממבקרי המוזיקה ודירוגים גבוהים ברשימות סיכום השנה של המגזינים השונים.[12] ב-4 באוקטובר 2019 הוציא את אלבום האולפן החמישי שלו, U Know What I'm Sayin?, שזכה לשבחים אף הוא.[13]
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומי אולפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2010: The Hybrid
- 2011: XXX
- 2013: Old
- 2016: Atrocity Exhibition
- 2019: U Know What I'm Sayin?
- 2023: Quaranta
אלבומים משותפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2003: Runispokets-N-Dumpemindariva (עם רסבור דוגס)
- 2023: Scaring the Hoes (עם ג'ייפג מאפיה)
מיקסטייפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2007: Detroit State of Mind
- 2008: Hot Soup
- 2008: Detroit State of Mind 2
- 2009: Detroit State of Mind 3
- 2010: Detroit State of Mind 4
- 2010: The Hybrid: Cutting Room Floor
- 2010: It's a Art (עם ג'ונסון&ג'ונסון)
- 2010: Browntown
- 2010: Hawaiian Snow (עם טוני יאיו)
מיני-אלבומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2011: Black and Brown! (עם בלאק מילק)
- 2012: Bruiser Brigade (עם ברוידר בריגייד)
- 2012: The OD EP
- 2018: Twitch EP
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דני בראון (באנגלית)
דני בראון, ברשת החברתית פייסבוק
דני בראון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דני בראון, ברשת החברתית אינסטגרם
דני בראון, סרטונים בערוץ היוטיוב
דני בראון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דני בראון, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
דני בראון, באתר ספוטיפיי
דני בראון, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
דני בראון, באתר AllMusic (באנגלית)
דני בראון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דני בראון, באתר דיזר
דני בראון, באתר Yandex.Music (ברוסית)
דני בראון, באתר Discogs (באנגלית)
דני בראון, באתר Songkick (באנגלית)- דני בראון, באתר Genius
דני בראון, באתר בילבורד (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Insanu Ahmed (18 בינואר 2012). "Who Is Danny Brown - Growing Up In Detroit". Complex. נבדק ב-18 בינואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Insanu Ahmed (18 בינואר 2012). "Who Is Danny Brown - Growing Up Part-Filipino". Complex. נבדק ב-18 בינואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Danny Brown". AlterEgoManagement. 3 בדצמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-2 בפברואר 2012. נבדק ב-24 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Doug Coombe (3 בדצמבר 2008). "Hotshot emcee Danny Brown finds inspiration and repose". Metro Times. נבדק ב-24 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kelly Frazier (14 באפריל 2008). "The All-Inclusive Danny Brown Appreciation Post". The Loop Detroit. אורכב מ-המקור ב-12 בספטמבר 2017. נבדק ב-4 בינואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Danny Brown". AlterEgoManagement. 3 בדצמבר 2008. אורכב מ-המקור ב-2 בפברואר 2012. נבדק ב-24 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Doug Coombe (3 בדצמבר 2008). "Hotshot emcee Danny Brown finds inspiration and repose". Metro Times. נבדק ב-24 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Insanu Ahmed (18 בינואר 2012). "Who Is Danny Brown - Working On The Hybrid & Finding His (High-Pitched) Voice". Complex. נבדק ב-18 בינואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "And XXL's 2012 Freshmen are…". 2DopeBoyz. 28 בפברואר 2012. נבדק ב-28 בפברואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Kendrick Lamar & Danny Brown Cover FADER". 2Dopeboyz. Complex Music. 20 בפברואר 2012. נבדק ב-10 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Miley Cyrus, Pusha T & Danny Brown First Week Sales". Complex. נבדק ב-16 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "25 artists up for best independent album of the year in Europe". IMPALA. נבדק ב-14 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Daramola, Israel (30 באפריל 2019). "Danny Brown Announces New Album U Know What I'm Sayin?". Spin. נבדק ב-8 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה)