דיק סניידר
| לידה |
1 בפברואר 1944 (בן 80) קנטון הצפונית, אוהיו, ארצות הברית |
|---|---|
| עמדה | קלע |
| גובה | 1.96 מטרים |
| מספר | 10, 11 |
| מכללה | מכללת דייווידסון |
| דראפט |
בחירה מספר 14, 1966 סנט לואיס הוקס |
| קבוצות כשחקן | |
|
1966–1968 1968–1969 1969–1974 1974–1977 1977–1979 |
סנט לואיס הוקס פיניקס סאנס סיאטל סופרסוניקס קליבלנד קאבלירס סיאטל סופרסוניקס |
| הישגים כשחקן | |
| זכייה באליפות ה-NBA (1979) | |
ריצ'רד "דיק" סניידר הבן (באנגלית: .Richard "Dick" Snyder Jr; נולד ב-1 בפברואר 1944) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1966–1979. בעונת 1978/1979 זכה באליפות ה-NBA כשחקן סיאטל סופרסוניקס, ולאורך 13 עונותיו בליגה העמיד ממוצעים כוללים של 12.2 נקודות, 2.9 אסיסטים ו-2.8 ריבאונדים למשחק.[1]
קריירת מכללות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סניידר נולד וגדל בעיר קנטון הצפונית שבאוהיו, ובין השנים 1962–1966 למד במכללת דייווידסון אשר בקרוליינה הצפונית. בשתי עונותיו הראשונות בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה ("דייווידסון ויילדקטס") קלע 18.1 נקודות בממוצע למשחק תחת המאמן לפטי דריסל, חבר היכל התהילה של הכדורסל, ולצדו של כוכב המכללות פרד הטזל. בעונת 1965/1966, לאחר מעברו של הטזל ל-NBA, הוביל סניידר את הוויילדקטס להעפלתם הראשונה אי פעם לטורניר אליפות המכללות בכדורסל, עם ממוצעים של 26.9 נקודות ו-9.2 ריבאונדים למשחק. בסיום אותה עונה נבחר לחמישייה השנייה של העונה בליגת המכללות (Second-team All-American).[2]
קריירת משחק ב-NBA
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדראפט ה-NBA 1966 נבחר סניידר בבחירה ה-14, על ידי סנט לואיס הוקס.[3] בשתי עונותיו עם ההוקס קלע 7.5 נקודות בממוצע למשחק, תחת המאמן ריצ'י גארין.
בדראפט ההרחבה של שנת 1968 נבחר על ידי פיניקס סאנס, לקראת עונת הבכורה של המועדון.[4]
באוקטובר 1969, לאחר מעט יותר מעונה עם הסאנס, הועבר בטרייד לסיאטל סופרסוניקס. ב-4 העונות הבאות בסיאטל היה סניידר אחד השחקנים המובילים של הקבוצה, לצדם של לני וילקינס וספנסר הייווד, והעמיד ממוצעים של 17.0 נקודות, 3.9 אסיסטים ו-3.6 ריבאונדים למשחק. ב-19 בינואר 1974 קלע שיא קריירה של 41 נקודות במשחק מול אטלנטה הוקס.[5] על אף הצטיינותו, לכל אורך התקופה לא הצליחה סיאטל להעפיל לפלייאוף ה-NBA.
לקראת עונת 1974/1975 הועבר בטרייד לקליבלנד קאבלירס, במדיה קלע 10.2 נקודות למשחק עד לסיום עונת 1977/1978.
בספטמבר 1978 חזר לשחק עבור סיאטל סופרסוניקס, אותה אימן לני וילקינס. בפלייאוף 1979 גברו הסופרסוניקס על לוס אנג'לס לייקרס (4–1), פיניקס סאנס (4–3) ווושינגטון בולטס (4–1), בדרך לזכייתם הראשונה באליפות ה-NBA. לאורך הפלייאוף שותף סניידר בתשעה מתוך 17 משחקי קבוצתו, ותרם 2.9 נקודות למשחק כמחליפו מהספסל של דניס ג'ונסון. בסיום אותה עונה פרש ממשחק, בגיל 35.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הסטטיסטיקות של סניידר ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ הסטטיסטיקות של סניידר בליגת המכללות, באתר sports-reference.com
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1966, באתר basketball-reference.com
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט ההרחבה 1968, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות המשחק בין סיאטל לאטלנטה, באתר basketball-reference.com