לדלג לתוכן

דוד פרידמן (פינסק-קרלין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי דוד פרידמן
לידה 1828
תקפ"ח
ביאלא פודולסק, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1915 (בגיל 87 בערך)
ד' באדר תרע"ה
פינסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1915 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב דוד פרידמן מקרלין (י"ח באדר ה'תקפ"ח, 1828ד' באדר ה'תרע"ה, 1915) היה מגדולי הפוסקים של יהדות ליטא בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, התפרסם בין היתר על תמיכתו בחיבת ציון והשתתפותו בוועידת קטוביץ.

נולד בביאלה לר' שמואל פרידמן. אמו הייתה בתו של רבי נתן נטע, מורה הוראה בבריסק. בילדותו עבר עם משפחתו לוורשה, ובה'תקצ"ו, בהיותו בן שש, עבר לגור בבית סבו בבריסק. בעצת מרא דאתרא רבי ליב קצנלנבוגן, שלח אותו סבו לקמניץ, ללמוד אצל אחיו הבכור שהתגורר שם. בקמניץ שהה עד שנת ה'תק"א.[1] שמריהו לוריאעשירי יהדות רוסיה דאז, פרש את חסותו עליו, ושלח אותו לשקלוב ללמוד אצל גיסו רבי זלמן ריבלין (בנו של רבי הלל ריבלין). בהשפעת רבו זה אימץ את שיטת לימודו, הממקדת את העיון בביאור דברי חז"ל והראשונים, וממעטת לעסוק בתורת האחרונים ובפלפול. בשנת ה'תר"ו נשא לאשה את שרה, בתו של שמריהו לוריא. בעשרים השנים הבאות ישב במוהילב בבית חמיו ועסק בתורה. בשנים אלה התפרסם שמו והוא נודע כגדול בתורה.[1]

לאחר פטירת חותנו בכ"ב בכסלו ה'תרכ"ו, החל לחפש משרת רבנות, ובשנת תרכ"ח (1868) התמנה לרב העיר קרלין ושימש בתפקיד זה במשך חמישים שנה.

בלימודו נהג להתמקד בדברי התלמוד ומפרשיו הראשונים ולהימנע מלעיין בדברי האחרונים. בהקדמה לספר "שו"ת שאילת דוד" כתב: ”בכל ימי שיגעתי ללמוד את שני התלמודים והתוספתות ולהבין דברי רבותינו הראשונים נשמתם עדן, לא נתנני העת לעיין ולהעמיק בדברי רבותינו האחרונים נוחי נפש, ורק לעתים רחוקות הראו לי מה מדבריהם המסייעים או מנגדים לדברי, ואז הבאתי את דבריהם והתבוננתי בסברותיהם, ואת הנראה בעיני כתבתי”.

נפטר בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בד' באדר תרע"ה (1915).

פעילות ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב דוד פרידמן מקרלין בוועידת קטוביץ (יושב רביעי מימין)

בעקבות פרסום ספרו של הרב צבי הירש קלישר "דרישת ציון", יצא בתקיפות נגד האפשרות של חידוש עבודת הקרבנות[2], רעיון שהעלה הרב קלישר. עם זאת, הוא הביע תמיכה בעניין ההתיישבות בארץ ישראל, ובהמשך נתן ידו לתנועת חיבת ציון ואף השתתף בוועידת קטוביץ (1884).

ב-1880 יצא להגנת גיסו, יחיאל מיכל פינס, מפני החרם שהטילו חלק מחכמי ירושלים. הוא חיבר קונטרס בשם 'עמק ברכה', המכיל בירור הלכתי מקיף בעניין חרמות, גזירות ותקנות הקהל, אשר בו השיג באריכות על טענותיהם האפשריות של המחרימים.[3]

היה ממתנגדי היתר המכירה בשמיטה של שנת תרמ"ט (1888/1889)[4], אבל מתוך התחשבות ביישוב המתחדש בארץ ישראל וכדי למנוע את חורבנו, נטה לאפשר עשיית מלאכות שאינן אסורות מהתורה, על יד התקנת תקנה בהסכמת רוב חכמי ישראל[5].

מכתבו של הרב דוד פרידמן שפורסם בקונטרס "אור לישרים" נגד התנועה הציונית, 1900

לצד תמיכתו בחיבת ציון, נדפס מכתב מהרב פרידמן המגנה פרצות בדת, בקונטרס "אור לישרים" בתר"ס (1900) שנכתב "נגד השיטה הציונית". במכתב הוא מציין שלדעתו אין לצאת בגלוי נגד התופעות: "לשמוע לעצת החוזה, והמשכיל בעת ההיא ידום, והשתיקה בזה יפה מהדבור, ויבוא בכל הכרם ויכלה הקוצים מהכרם".[6]

בתרע"ג (1913) יצא נגד חברת "מפיצי ההשכלה" על רצונה להכניס לימודי חול למוסדות חינוך חרדים.

על מעמדו הציבורי ניתן ללמוד מפנייתם של הרבנים חיים מבריסק וחיים עוזר גרודזנסקי אליו, בבקשה שיפרסם ברבים את דעתו כנגד אלו שרצו לתקן קידושין על תנאי. במכתבם משנת תרס"ז (1907) כינו אותו "גדול הדור" ו"זקן ההוראה לבית ישראל ויחיד בדורנו". רבים באו לקבל מברכותיו, בהם גם חיילים יהודים שהגיעו לקבל ברכה ערב גיוסם בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

מלבד כתביו שנדפסו בחייו היו לרב דוד פרידמן כתבים רבים מאוד. בהקדמתו לספרו פסקי הלכות כתב שאחרי יגיעה של 50 שנה הגיע לידי משנה ברורה ברוב מקצועות התורה, אך רוב כתביו אבדו במלחמת העולם הראשונה. המעט שניצל הודפס על ידי מוסד הרב קוק כחלק שלישי של החיבור "פסקי הלכות יד דוד" בשנת תשל"א.

  • שו"ת "שאילת דוד". נדפס בתרע"ג
  • "פסקי הלכות-יד דוד" על הלכות אישות - שלושה חלקים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עליו
ספריו

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 שמואל נח גוטליב, אהלי שם, פינס תרע"ב, עמ' 172–173.
  2. ^ קונטרס דרישת ציון וירושלים, בשו"ת שאילת דוד חלק א
  3. ^ איתם הנקין, ‏החרם על רי"מ פינס בירושלים וקשריו עם גיסו רבי דוד פרידמן, המעין טבת תשס"ט
  4. ^ שאילת דוד חלק א, חידושים בענייני שביעית עמ' 43
  5. ^ שאילת דוד חלק א, חידושים בענייני שביעית עמ' 42
  6. ^ אור לישרים, באתר היברובוקס