גיא אוני (ספר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | שולמית לפיד |
| שפת המקור | עברית |
| תורגם לשפות | אנגלית, צרפתית, גרמנית |
| הוצאה | |
| הוצאה | כתר ספרים |
| תאריך הוצאה | 1982 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001082903, 001354167 |
גיא אוני הוא ספרה החמישי והרומן הראשון של הסופרת שולמית לפיד. הספר מספר את קורות חייה של פאניה סילס, פמיניסטית שגדלה כנערה עצמאית, המחליטה בעצמה את החלטותיה ובורחת מפוגרומים ברוסיה, מגיעה לארץ ישראל עם העלייה הראשונה ומתמקמת בגליל העליון. כמו כן, מסופר על קשייהם של ראשוני המתיישבים בראש פינה, שאז נקראה "גיא אוני", שם הדומה לשמו של הכפר הערבי ששכן באזור זה - ג'עוני.
הספר עובד בידי פנינה גרי להצגה, שעלתה בתיאטרון אורנה פורת בשנים 1998–1999, בבימויו של מישה לוריה.
בינואר 2011 יצא הסרט גיא אוני, המבוסס על הרומן, בבימויו של דן וולמן, להקרנה בבתי הקולנוע בארץ.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאניה עוזבת את רוסיה בעקבות הפוגרומים שהתרחשו שם. היא חזתה במות הוריה, נאנסה ונכנסה להריון כבר בגיל 15. פאניה החליטה לעלות לארץ ישראל בעקבות חלומו של אביה - לעלות לארץ ישראל, אך הוא עיכב את יציאתו מפני שציפה לבנו לוליק (ישראל), אחיה של פאניה, שנחטף בגיל 12 לשירות בצבא הצאר. מאז חזר לביתם, סבל מבעיות נפשיות המתבטאות בחוסר תקשורת ובפחד מתמיד מאנשים. אחיותיה הגדולות של פאניה היגרו לאמריקה. לבסוף, ביחד עם בתה תמרה שנולדה כתוצאה מהאונס, דודה ואחיה, הם עולים לארץ ישראל. שבועיים לאחר שהגיעה ליפו פגשה פאניה את יחיאל. פאניה הייתה זקוקה למישהו שיעזור לה לגדל את ילדתה. יחיאל, מצד אחר, הוא אלמן ואב לשני ילדים, זקוק לצלע נשית בטיפול בילדיו כשם שפאניה זקוקה ל"גבר" משלה; במיוחד עכשיו, כשיש לה בת וכשהכסף הולך ואוזל ואיננה יכולה לסמוך על דודה הזקן. לכן, יחיאל ופאניה החליטו להתחתן משיקולים של כדאיות. בתחילה, נישואין אלו אינם מחייבים. בהסכם ביניהם דובר על כך שלא יהיו יחסי אישות ושהנישואין יהיו פיקטיביים בלבד, זאת משום שפאניה סבלה מטראומת האונס ולא יכלה לסבול את המחשבה שגבר כלשהו יגע בה. פאניה, יחיאל, תמרה ולוליק רוכבים על פרדות מחיפה לג'עוני, כפר ערבי ליד צפת. שם, ליד ג'עוני הוקמה היאחזות - גיא אוני. החלטתה של פאניה היא לא להזכיר את נסיבות הולדתה של בתה תמרה כדי לא לסמנה באות קלון.
כאשר מגיעה פאניה לגיא אוני היא מתאהבת בהיסטוריה ובנוף של המקום, וכאן היא מתחילה את העלייה הראשונה שלה ונתקלת בקשיים. היא נוקטת בפעולות חריגות ובעבודות שבזמנו נחשבו ל"לא ראויות" לאישה: מכירת טבק ותרופות וסחר במטבעות. כל אלה נחשבו לשבירת הנורמה, מכיוון שנשים עבדו במשק הבית ודאגו לילדים. לפאניה יש כישורים רבים אותם רכשה עוד ברוסיה. כמו כן, יש לה תאוות קריאה ומשיכה למוזיקה שלא אפיינו את הנשים המקומיות. למרות הטרגדיות שפוקדות אותה מצליחה פאניה להתאושש במהרה ולשקם את חייה שוב ושוב.
בנוסף לסיפורה של פאניה מביא הספר את סיפור הקמתה של גיא אוני (ראש פינה) בשנת 1878, שהוקמה על ידי מספר חלוצים מצפת.
לספר נוספו דמויות היסטוריות כמו: לורנס אוליפנט, נפתלי הרץ אימבר, הברון רוטשילד, אליעזר רוקח, דוד שוב וגיסו, מרדכי ברנשטיין.
הדמויות הראשיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פאניה סילס: הדמות המרכזית בסיפור. נערה בת 16 שמחליטה להגשים את חלום אביה ולעלות לארץ ישראל לאחר שהוריה נטבחו בפוגרום והיא עצמה נאנסה וכתוצאה מכך נולדה בתה תמרה. במהלך הסיפור הופכת פאניה מנערה מפונקת לאישה חזקה ועצמאית שאינה זקוקה לתמיכתו של גבר, ומצליחה לשקם את חייה שוב ושוב למרות האסונות הפוקדים אותה.
- יחיאל סילס: אלמן שמגדל לבד את שני ילדיו, משה ובלה. יחיאל מתואר כאדם שתקן ועקשן. שנה וחצי לאחר שאיבד את אשתו החליט להתחתן עם פאניה, לכאורה מטעמי נוחות. אך במהלך הספר מתברר כי הוא התאהב בפאניה ואף מקנא לה כאשר היא מחליטה לכלכל את משפחתה בעצמה.
- אלכסנדר שורה מנדלשטם: דודה של פאניה מצד אביה. עורך דין ואידיאליסט ובעל רעיונות שאין הוא מצליח להגשימם. שורה מהווה את הקשר הישיר של פאניה לעברה ואף תומך בה ומייעץ לה בעסקיה.
- ישראל לוליק מנדלשטם: האח הצעיר של פאניה שנחטף בגיל 12 על ידי צבא הצאר ומאז שחזר לביתו ברוסיה סבל מבעיות נפשיות. פאניה נוטלת על עצמה את האחריות על לוליק, שכן הוא הקשר היחיד בינה לבין הוריה. מילותיו היחידות בספר היו "יהודים, שרפה!".
- רבקה עדיס: אחות רחל, אשת יחיאל שנפטרה. על-פי דעתה של פאניה רבקה מקשה עליה וממררת את חייה מכיוון שחושבת היא שרבקה מאוהבת ביחיאל.
- ריבה פרומקין: שכנתה של פאניה שהתייחסה אליה בצורה אימהית ואוהבת, ופאניה באמת הייתה זקוקה לכך עקב נוקשות הגורל בחייה והתגלגלות הדברים לכך שהיא צריכה לדאוג לתינוקת, לאח מטורף ולדוד זקן.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נורית גוברין, "עוף-החול. שולמית לפיד: 'גיא אוני'", קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ב, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 249–255.