מבנה באזור התעשייהבניין חברת מלם תים באזור התעשייה גבעת שאולסוכות בחצר גבעת שאול ירושלים
גבעת שאול היא שכונה ואזור תעשייה במערב ירושלים, מדרום לכביש 1. השכונה שוכנת בצמוד לכניסה הראשית לעיר, וגובלת בשכונת מעלה שאול מדרומה, ובשכונת קריית משה בדרומה ובמזרחה. תושבי השכונה חרדים אך יש גם לא מעט דתיים לאומיים. אזור התעשייה נמצא בין שכונת גבעת שאול ממזרח להר נוף ממערב, והוא מתפשט דרומה גם במערב קריית משה, עד שכונת בית הכרם. הנכנסים לירושלים דרך מחלף סחרוב, עוברים דרך גבעת שאול בדרכם לתוך העיר.
השכונה שוכנת בחלק המערבי של ירושלים, על צלע הר המתנשא בפסגתו עד לגובה של 825 מטרים מעל פני הים (באזור מגדל המים - מגדל אשר). אפשר לחלק את שכונת גבעת שאול המורחבת לשני אזורים: גבעת שאול א' המתוחמת בין שדרות בן-גוריון בצפון, רחוב עקיבא אזולאי במערב, וימין אבות בדרום. גבעת שאול ב' בין רחוב חפצדי בצפון לבין רחוב בית הדפוס בדרום ובין שכונת קריית משה במזרח ושכונת הר נוף במערב.
גבעת שאול א' היא בעיקרה שכונת מגורים, בעוד גבעת שאול ב' מורכבת ממרכזי קניות, משרדים ותעשייה קלה. בשיפולי השכונה מצפונה נמתח הכביש מערבה לכיוון השפלה. נחל שאול היורד מהשכונה מתחבר לנחל שורק. מפאתי שכונת גבעת שאול סלולה דרך רומית בשם "מעלה רומאים" עד היישוב מוצא, והיא למעשה קטע מדרך ארוכה יותר בין אמאוס לירושלים.
הודות למיקומה המערבי של השכונה, האקלים בה דומה לאקלים הקיים במערב ירושלים המתאפיין בלחות גבוהה יחסית לזו שבמזרח ירושלים, ולכמות גשמים גדולה יותר מזו שבמרכז ובמזרח העיר.
הרעיון להקמת השכונה עלה זמן רב לפני יסודה, אלא שקשיים שונים, כגון בעיית רכישת קרקעות על ידי יהודים בתקופה העות'מאנית, מנעו את הקמתה. ב־1907 הוקמה חברה מייסדת - 'חברת גבעת שאול', לה חברו הרב אריה לייב הרשלר (ר' לייב דיין), משה קופל קנטרוביץ' והרב נסים אלישר. נעשו ניסיונות לרכוש קרקע כדי להקים "שכונת גנים", מעין שכונה חקלאית. כוונת המייסדים הייתה שבשכונה יתיישבו עניים שתינתן להם אפשרות להקים משקי עזרחקלאיים ליד ביתם, לאספקת תוצרת חקלאית טרייה לירושלים. באותה שנה (1907) נרכשו קרקעות השכונה (240,000 אמה) מידי ערביי דיר יאסין (הר נוף כיום). השכונה נקראת ע"ש הרב יעקב שאול אלישר (יש"א ברכה) הראשון לציון, שבנו נסים, היה ממייסדי השכונה. נימוק נוסף לשם השכונה היה שמרומה של השכונה החדשה גם ניתן לצפות לכיוון תל אל פול היא גבעת שאול המקראית, בירתו של שאול המלך (בימינו באזור הסמוך לשכונת פסגת זאב).
השכונה החדשה הייתה מרוחקת מהעיר ומוקפת בכפרים ערביים, שהקרובים בהם היו דיר יאסין וליפתא, והדבר הרתיע את הרוכשים הפוטנציאלים. משה קנטרוביץ החליט למכור את הקרקע לבודדים, ולכן חילק את הקרקע לכ־160 מגרשים, שאותם הציע למכירה במחירים השווים לכל רוכש (13 נפוליון זהב). המגרשים היו גדולים בהשוואה למה שהיה מקובל בשכונות החדשות של ירושלים וגודלם היה כ־200 מ"ר. לדעתו של קנטרוביץ', שהיה הרוח החיה במייסדים, די היה בשטח הנרחב, כדי לבנות בית מגורים, לשתול גן ירק סביבו ולאפשר פרנסה ממכירת התוצרת החקלאית בעיר הקרובה - ירושלים. עוד נקבע שהרחובות הראשיים בשכונה יהיו ברוחב של 12 אמות (כשישה מטרים).
בשכונה התיישבו החל משנת 1910 מעט אנשים, רובם ממוצא תימני, שלא יכלו להרשות לעצמם לרכוש נחלה בעיר. הם בנו לעצמם בתי עץ קטנים וכשגדל במקצת היישוב גם הקימו לעצמם בית כנסת קטן שאותו מיקמו במרתפו של אחד הבתים ("ממעמקים קראתיך ה'"). נסים אלישר הוא שפעל ליישב במקום משפחות של תימנים, שכן אלה נחשבו לבעלי יכולת סבל גבוהה כנדרש ממתיישבים בשכונת ספר, ואף הוא עצמו התיישב בה כדוגמה אישית.
לאחר כארבע שנים הצטרפו משפחות מהעיר העתיקה וממאה שערים, חלקן אשכנזיות וחלקן ספרדיות. בידודה של השכונה, משך אליה אישים מתנועת המוסר ותנועת החסידות שנהגו להתבודד בה, בהם הרב נפתלי אמסטרדם, הרב יהודה לייב אשלג, הרב שלמה זלמן הבלין, הרב יצחק מלצן, יעקב שמואל וינברג (ממייסדי בנק אנגלו-פלשתינה וגימנסיה הרצליה), וחתנו הרב אלעזר מרדכי קעניג (מחבר "רקח מרדכי" על השאילתות), הרב יוסף צבי גולדשמיד שהיה השו"ב (שוחט ובודק) של מאה שערים, ועוד.
מאז הקמתה סבלה השכונה ממתקפות ומירי של ערביי דיר יאסין וליפתא.[1] ישנן עדויות על התנגשויות חמושות בין היהודים לבין קבוצות ערבים שהגיעו לשכונה במטרה לעשות בהם שפטים, שבהן נפצעו יהודים ונהרגו ערבים.[2] ב-1929 היה מקרה של ירי על ידי ערבים מהאזור, שבמהלכו נפצעו זוג ממוצא תימני. בעקבות המקרה חש משוריין של חיל האוויר האנגלי להגנת תושבי השכונה, ובתקרית האש נהרג הקצין האנגלי. לאחר תגובה באש של תושבי השכונה וחברי ההגנה, פסקו מתקפות הערבים על השכונה.[3]
שכונת גבעת שאול המקורית חרבה בקרבות שבין הטורקים לבריטים על מבואות ירושלים במלחמת העולם הראשונה (השכונה היחידה בירושלים שנפגעה בקרבות). כבר בתחילת הקרבות עזבו אותה תושביה ונמלטו על נפשם מזרחה. לאחר שניצחו הבריטים, הם שילמו פיצויים לתושבי השכונה, והשכונה הוקמה מחדש בשנת 1919. גם בתקופה זו שימשו חצרות הבתים לחקלאות זעירה ואף לגידול פרות לחלב. בתחילת שנות ה-20 נוסדה במערב העיר שכונת הגנים קריית משה וכך נוצר רצף יהודי יישובי שזירז את התפתחות השכונה. אך שתי השכונות גם יחד לא היו בתחומה של העיר ירושלים והתקיימו במעמד עצמאי, ורק לאחר מלחמת העצמאות סופחה השכונה לירושלים.
עד מלחמת העצמאות שכן ממערב לשכונה הכפר הערבידיר יאסין, שיושביו התפרנסו מחציבה במחצבות ממערב לעיר, ושימש כבסיס לערבים במלחמתם ביהודים.[4] במלחמת העצמאות נכבש הכפר על ידי אצ"ל ולח"י, במה שכונה "פרשת דיר יאסין", פרשה שמהלכיה ותוצאותיה נותרו שנויים במחלוקת. בחלק מבתי הכפר הנטושים הוקם מרכז בריאות הנפש "כפר שאול".
ב-1949 הוקם בכפר מחנה עולים, ובמקביל שיכנו בכפר גם גרעין מתיישבים שהיה קשור לפועלי אגודת ישראל, מיוצאי פולין, רומניה וסלובקיה, שהקימו בו יישוב יהודי חדש - גבעת שאול ב'.[5] בטקס החנוכה נכחו מספר שרים, שני הרבנים הראשיים וראש עיריית ירושלים.[6]
ב-1989 אושרה תוכנית להרחבת השכונה ובניית למעלה מאלף יחידות דיור עבור הציבור החרדי. בשטח בן כמאתיים דונם, ששימש אז בעיקר לתעשייה ומשתרע בין רחוב נג׳ארה במזרח, רחוב כנפי־נשרים בדרום, השוקי הסיטונאי במערב והמצוק של כביש ירושלים-תל אביב (כביש 1) בצפון[7]. אזור זו חובר באותה עת ישירות לכביש 1, דרך צומת גינות סחרוב[8][9]. שכונה זה נבנתה בהדרגה במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20.
ב-2016 עמד מספרם של תושבי השכונה על 8,969 נפש, חרדים, ודתיים לאומיים רבים ומעט חילונים בעיקר בשל הסמיכות לקריית משה[10].
מאז ראשית שנות ה-2000, נמצאת השכונה בפיתוח ונבנים בה בניינים רבי קומות (מגדלי שאול), הממצבים אותה היא בין השכונות מרובות המגדלים בעיר.
מפעלי תעשייה ראשונים הוקמו בגבעת שאול החל מהמחצית השנייה שנות ה-20 של המאה ה-20, בהם: בית חרושת לביסקויטים פרומין שהוקם ב-1925[11], מפעל לנעלים "נעלי ארצנו" שהוקם ב-1934[12], מפעל ש. פרידמן בע"מ לתנורי חימום ומקררים שהוקם ב-1936[13], בית חרושת לאקונומיקה גלרנטר[14], מאפיית מצות שמענוביץ, בית חרושת לצבע של האחים דוד ויצחק גולדשמיד, בית חרושת לקרח הויזמן[15], בית חרושת נייגר לנקניק ועוד. עד 1935 כבר פעלו בשכונה 8 מפעלים[16] ובשנות ה-40 הפך לאזור התעשייה העיקרי של העיר[17]. עם התרחבות השכונה במחצית השנייה של המהאה ה-20 והקמת בתי מגורים, הן דחקו במשך השנים את המפעלים מהמתחם הוותיק בו פעלו, בין רחובות נג'ארה לאלקבץ.
בשנת 1952 נחנכה "טחנת ירושלים" טחנת קמח רחבת היקף מדרום לגבעת שאול וממערב לקריית משה[18].
הקמת אזור התעשייה מוסדר בגבעת שאול (שנקרא בעת הקמתו "גבעת שאול ב'") החל בשנת 1955, על ידי החברה הכלכלית לירושלים ורשות הפיתוח, באזור שמדרום לגבעת שאול הוותיקה וממערב לקריית משה[19]. הקרקעות באזור היה חלק מהכפר דיר יאסין והוחזקו על ידי רשות הפיתוח (שהייתה אחראית לניהול קרקעות הכפרים הערבים הנטושים)[20]. החברה הכלכלית לירושלים בנתה במקום מבנים לתעשייה קלה, בהם נפתחו מפעל גלוריה ליצור עמילן ופודינג[21], מפעל מתכת[22], מפעל לחוטים ועוד[23]. שתי המאפיות הגדולות והמפורסמות בישראל – מאפיית אנג'ל ומאפיית ברמן גם עברו לאזור, ובנוסף הוקמו בו מוסכים ולא מעט בתי דפוס (אחד מהרחובות הראשיים נקרא "רחוב בית הדפוס"), לאחר מכן הוקמו באזור אולמות חתונות כמו מונטה קרלו, מקסים, גוטניק, ושירת ירושלים.
בשנת 1968 נחנך באזור התעשייה גבעת שאול מרכז התפעול והמיון המרכזי של דואר ישראל בירושלים[24].
בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלה להתפתח פעילות מסחרית באזור התעשייה גבעת שאול, בעיקר בקומת הקרקע של רבים מהמבנים באזור. ב-1990 החליטה עיריית ירושלים להגביל את הפעילות מסחרית ולהחזיר את האזור לייעודו התעשייתי המקורי. היוצא מהכלל היה רחוב כנפי-נשרים, שהפך גם לכביש כניסה נוסף לעיר, עם פתיחת צומת גינות סחרוב[25], ולאורכו הותר מסחר. באותה עת גם הוחלט שאזור התעשייה יורחב לכיוון צפון, עד גבול יער ירושלים[26]. אולם מאז עיקר הפיתוח של האזור כלל הקמת מבני משרדים רבים, בהם ניתן למצוא גם שלוחות של משרדי ממשלה, וביניהם משרדי רשות המיסים, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מבקר המדינה, בית המשפט לענייני משפחה, משרד הדתות ובית הדין לגיור, מרכזי שירות של חברות סלולר, חנויות רבות ועוד.
ברכס המערבי של אזור התעשייה שוכן בית הקברות הר המנוחות.
הרחוב המרכזי באזור התעשייה נקרא רחוב כנפי נשרים, על שם ספרו התורני "כנפי נשרים" של הרב אברהם נשר (אדלר), מי שהיה שנים רבות ראש לשכת הרבנות הראשית בירושלים ומ"מ רבה של העיר.
השם שאוב מן המילים: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות פרק י"ט, ד), ורומז לשם משפחתו של הרב.[דרוש מקור]
הסיבה בשלה הוחלט להנציח את הרב נשר דווקא במיקום זה, נעוצה בתוואי הרחב והנוח בו עובר הכביש על קו הרכס, דבר שהביא להכשרתו כשדה תעופה עבור מטוסי צה"ל במלחמת העצמאות - וכך הונצח גם מפעל זה בשם הרחוב[27].
פרושים - בית כנסת עתיק בן למעלה ממאה שנים, ששוחזר בשנים האחרונות. נבנה זמן קצר לאחר שהגיעו לשכונה השוחט הרב יוסף צבי גולדשמיד וחבריו ממאה שערים. בעבר כיהן כרב המקום הרב מרדכי צוקרמן מתלמידי החפץ חיים, בימינו בראשות בנו הרב זלמן דוד צוקרמן. בית הכנסת מתאפיין בשילוב אוכלסיות ועדות שונות, מתפללים בו חסידים לצד ליטאים וכן חובשי כיפות סרוגות כמו בוגרי ישיבת מרכז הרב הגרים באזור, בית הכנסת התפרסם בעבר כשלמדו בו בחברותא רב בית הכנסת הרב מרדכי צוקרמן עם הרב שלמה וולבה.
חניכי הישיבות - אוהל יהונתן- נוסד במבנה בית יעקב הישן ועבר לבניין מול בית הכנסת פרושים ברחוב עמרם גאון, בעבר כיהן הרב שלמה וולבה כרב בית הכנסת.
תכלת מרדכי - בראשות הרב ינון יונה, הרב הספרדי של גבעת שאול, המפעיל גם בית הוראה וכולל אברכים בשכונה.
משכן באב"ד - הוקם על ידי הרב אשר טננבוים שהיה מנהל ועד הישיבות, ורב-השכונה מטעם המועצה דתית, ובימינו בראשות בנו הרב יעקב טננבוים.
אהל אברהם - בראשות הרב יהושע קרלינסקי, שמו של בית הכנסת הוא על שם חמיו של הרב קרלינסקי, הרב אברהם רפופורט, בית הכנסת ממקום ברחוב נג'ארה 5, במקום מתקיים במשך שנים כולל אברכים ותיק.
בית היתומים דיסקיןבית היתומים דיסקין: מבנה ברחוב ריינס על גבול קריית משה, שימש כבית יתומים שנוסד בשנת 1880 ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים על ידי הרב יהושע ליב דיסקין, ובראשית המאה ה-20 יצא מן החומות. המבנה נבנה בשנת 1927, ותוכנן במתכונת אקלקטית וחזיתו סימטרית. במקור תוכננו לשלב בו עיטורי אבן רבים, אך עלות הבנייה אילצה את הצמצום בעיטורים, שהסתכמו בגילופי עצי דקל. כיום המבנה משמש מרכז למספר מוסדות חינוך שאינם מיועדים ליתומים. עיקר הפעילות ליתומים מתבצעת באמצעות 'קרן היתומים'.
בית היתומות הכללי ע"ש דוד וינגרטן: מוכר גם בשם בית היתומות הכללי - ירושלים, או פשוט בית היתומות הכללי, הוא בית יתומים חרדי לבנות בירושלים שנוסד על ידי הרב דוד וינגרטן ומנוהל על ידי משפחת וינגרטן לדורותיה.
בית אגודת אפרת: המרכז הראשי של העמותה ״אפרת״ הפועלת לשכנע נשים יהודיות להימנע מביצוע הפלה מלאכותית.
^מכתב חברי הוועד להנהלת העיר מכ"ד תשרי תרפ"ח, מעריב, כ"ז באייר תשל"ד
^עדויות של זהבה כהן, מעריב, עקיבא אזולאי "ההגנה בירשלים", למשל במקרה של הרב יוסף צבי גולדשמיד שהרג פורעים שניסו לפרוץ לביתו - לפי עדותו בספר זכרונותיו שיצא בהוצאת המשפחה.
גבעת שאול (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
