לדלג לתוכן

בירדמן (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בירדמן
Birdman
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי אלחנדרו גונסלס איניאריטו
הופק בידי אלחנדרו גונסלס איניאריטו, ארנון מילצ'ן, ג'ון לשר, ג'יימס סקוטצ'דופל עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט אלחנדרו גונסלס איניאריטו, אלכסנדר דינלאריס, ניקולאס גיאקובון, ארמנדו בי עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה דאגלס קרייז
סטיבן מיריונה
שחקנים ראשיים מייקל קיטון
אדוארד נורטון
אמה סטון
נעמי ווטס
זאק גאליפנאקיס
מוזיקה אנתוניו סנצ'ז עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום עמנואל לובצקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה סרצ'לייט פיקצ'רס, Worldview Entertainment עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה New Regency
Fox Searchlight Pictures
שיטת הפצה הורדה דיגיטלית, וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 14 בנובמבר 2014
ישראלישראל 29 בינואר 2015
משך הקרנה 119 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט קומדיה, קומדיה שחורה, סרט דרמה, קומדיה טראגית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות ניו יורק, ברודוויי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התרחשות העשור השני של המאה ה-21 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 16.5 מיליון דולר
הכנסות 103.2 מיליון דולר
פרסים
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בירדמן (באנגלית: Birdman, "איש ציפור") הוא סרט קולנוע מסוגת קומדיה שחורה שהופק, נכתב ובוים על ידי אלחנדרו גונסלס איניאריטו. בסרט משחקים מייקל קיטון, זאק גאליפנאקיס, אדוארד נורטון, אנדראה רייסבורו, איימי ראיין, אמה סטון, נעמי ווטס, לינדזי דאנקן ומריט וובר. הסרט עוקב אחר ריגן תומאסון, שחקן קולנוע מזדקן ששיחק בעבר בסרט גיבורי על בשם "בירדמן", המנסה להעלות מחזה של ריימונד קארבר בברודוויי.

שמו המלא של הסרט הוא "Birdman or (The Unexpected Virtue of Ignorance)", ובתרגום לעברית: "בירדמן או (היתרון הלא צפוי של הבורות)". הסרט נערך כך שייראה כאילו שצולם בשוט אחד (בדומה לסגנונם של סרטים כמו "החבל" או "1917")[1]. הסרט צולם בעיר ניו יורק במהלך שנת 2013, עם תקציב של 16.5 מיליון דולר, והופק על ידי אולפני הקולנוע "New Regency" ו-"Fox Searchlight Pictures".

הסרט פתח את פסטיבל הסרטים של ונציה ה-71 באוגוסט 2014[2]. הפצתו המצומצמת החלה ב-17 באוקטובר 2014, והחל מ-14 בנובמבר באותה שנה החלה הפצתו המורחבת. נכון ל-24 בפברואר 2015 גרף הסרט כ-76 מיליון דולר ברחבי העולם. הוא זכה לביקורות מהללות ונחשב אחד הסרטים הטובים ביותר לשנת 2014. בטקס פרסי אוסקר ה-87 הסרט זכה בארבעה פרסים: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר והצילום הטוב ביותר[3].

עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריגן תומאסון הוא שחקן קולנוע מזדקן ששיחק בסדרת סרטי גיבורי על בשם "בירדמן" לפני כ-20 שנה. ריגן סובל מהפרעה נפשית המתבטאת בכך שהוא שומע את קול דמותו של בירדמן, המבקר אותו על הלך חייו הנוכחי. ריגן גם חושב שהוא בעל יכולות על-טבעיות כדוגמת טלקינזיס. ריגן מנסה להחיות את הקריירה הדועכת שלו באמצעות כתיבה, בימוי ומשחק במחזה שהוא מעלה בברודוויי, על פי ספרו הקצר של ריימונד קארבר, "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה". חברו של ריגן, ג'ייק, מפיק את ההצגה. בהצגה ובהפקתה משתתפים גם לורה, חברתו של ריגן; לסלי, שחקנית חדשה בתחום התיאטרון; וסאם, בתו של ריגן שנגמלה מסמים וכעת משמשת כעוזרת הפקה בהצגה.

במהלך החזרות להצגה, חלק מהתפאורה נופל על ראשו של אחד השחקנים הראשיים, ראלף. ריגן וג'ייק מסכימים שהוא שחקן גרוע, וריגן טוען שהוא זה שגרם לתפאורה ליפול. בעזרת לסלי, ריגן מוצא שחקן מחליף בשם מייק שיינר, בן זוגה של לסלי. מייק הוא שחקן מתודי מוכשר האהוב על המבקרים, והבאתו להפקה גורמת להתעניינות ולהצלחה כלכלית בהצגה. לצד זאת, מייק ניחן בנרקיסיזם ובקפריזות המקשות על ריגן בניהול ההפקה. הצגות ההרצה הראשונות לא מצליחות; מייק שובר את התפאורה עקב שכרות והוא אף מנסה לאנוס את לסלי במהלך ההצגה. ריגן רוצה לפטר את מייק, אך ג'ייק משכנע אותו להשאיר אותו. מצבו הנפשי של ריגן ממשיך להידרדר כשהוא מוצא את בתו סאם מעשנת מריחואנה, וכתוצאה מוויכוח שהתפתח ביניהם היא מבהירה לו שפועלו לא חשוב, ושאף אחד כבר לא מתייחס אליו.

במהלך הצגת ההרצה האחרונה לפני הבכורה של המחזה, רואה ריגן את סאם ואת מייק מפלרטטים, למורת רוחו. כשהוא יוצא להירגע בחוץ, הדלת ננעלת על חלוקו והוא לא יכול לשוב ולהיכנס פנימה. ריגן נאלץ לרוץ ברחבי כיכר טיימס עם תחתונים בלבד כדי לחזור להצגה. בעקבות המאורע, שצולם על ידי חובבים, הפופולריות של ריגן ברשת האינטרנט עולה.

מאוחר יותר, הוא פוגש באקראי את מבקרת התיאטרון הנחשבת, גברת דיקינסון. השניים משוחחים ודיקינסון אומרת לו שהיא שונאת אנשים כמוהו, כלומר ידוענים הוליוודים שמנסים להיות שחקנים רציניים. בנוסף, היא מעירה לו שטיב ההצגה של ריגן לא משנה ושבכל מקרה היא תכתוב ביקורת שלילית למחרת הצגת הבכורה, שתקבור את ההצגה. מצב רוחו של ריגן נפול, והוא משתכר ונרדם ברחוב. כשהוא מתעורר בבוקר הוא מדמיין שבירדמן מדבר איתו, ומאוחר יותר הוא מדמיין שהוא עף ברחבי ניו יורק.

בהצגת הבכורה, ריגן משתמש באקדח אמיתי לסצנה שבה הגיבור הראשי הורג את עצמו, וכתוצאה מכך הוא מאבד את אפו. הקהל מבצע קימת כבוד עבורו מלבד גברת דיקינסון שעוזבת את האולם בהפגנתיות. בבית החולים, ג'ייק מספר לריגן שגברת דיקינסון כתבה על ההצגה ביקורת נלהבת, והגדירה את משחקו של ריגן כ"סופר-ריאליזם". בעת ביקורה של סאם בבית החולים, ריגן נפטר מבירדמן ולאחר מכן הוא מביט דרך חלון. בסצנה נראה ריגן כאילו הוא קופץ מהחלון. כשסאם חוזרת לחדר היא מביטה באימה דרך החלון לרחוב, ולאחר מכן היא מעלה את מבטה לשמיים ומחייכת.

צוות שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי הסרט בידרמן, אלחנדרו גונסלס איניאריטו, יצר במקור רעיון לקומדיה בצילום בודד המתרחשת בתיאטרון. לאחר מכן, הרעיון הותאם להתמקד בסחרור הרגשי של ריגן, מתוך רצון של הבמאי לשנות גישה לאחר יצירת דרמות קודמות, כמו Biutiful (אנ'). איניאריטו בחר בצילום מתמשך כדי להמחיש ש"אנחנו חיים את חיינו ללא עריכה" ולחבר את הקהל לחוויית הגיבור[4][5].

את הרעיון הוא הציג לתסריטאים ניקולס ג'יאקובון, ארמנדו בו, ולמחזאי אלכסנדר דינלריס ג'וניור, שעבדו עמו בעבר[6]. בתחילה, הרעיון נדחה וסומן כ"לא אפשרי", ואף אנשי מקצוע בכירים המליצו לו לוותר עליו[4][6]. איניאריטו עצמו הודה שהטכניקה מסוכנת ועלולה להסיח את הדעת, אך בסופו של דבר, הצוות החליט להמשיך ולממש את החזון[4].

החוויות האישיות והמקצועיות של ארבעת הכותבים היו גורם משמעותי בכתיבת התסריט של בידרמן[6]. חשיפתו של אלכסנדר דינלריס לברודוויי עיצבה את תיאורי החזרות והאירועים מאחורי הקלעים, אף שהגזים בהם. ניסיונו בכתיבת סצנות דיאלוג ארוכות סייע בעיצוב סצנות המשחק הארוכות של הסרט[4].

איניאריטו עצמו שאב השראה מחוויותיו האישיות, שאותן תיאר כמשקפות את נושאי הסרט. הוא ראה את הסרט כ"מבט צוחק על עצמו" שהוצג בצורה קומית כדי להימנע מתחושת עיסוק מוגזם בעצמו[4].

נוסף על כך, הסיפור הקצר "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה" של ריימונד קארבר, אותו ריגן מעבד למחזה בסרט, השפיע על התסריט. איניאריטו ראה חשיבות בקישור הנושאים של קארבר לאלו של ריגן, ואף התמודד עם חשש שלא יקבל את הזכויות לשימוש בסיפור. עם זאת, אלמנתו של קארבר, טס גלאגר, אהבה את התסריט והתירה את העיבוד, ואף אמרה שקרבר עצמו היה צוחק על הסרט[4].

חלקים מסוימים בסרט, כמו הפריים הראשון עם ריגן, נשארו נאמנים לתפיסה הראשונית, בעוד אחרים עברו שינויים רבים. לדוגמה, סצנת ההשתלטות של האלטר אגו בירדמן תוכננה במקור להתרחש לאחר שריגן ייחשף לביקורות שליליות ויהרוס את חדר ההלבשה שלו, ובגרסה אחרת, ריגן ניסה להטביע את עצמו בסנטרל פארק ועף כדי להציל את עצמו[4][6].

גם סיום הסרט עבר שינוי משמעותי ונכתב מחדש במהלך הצילומים. הסוף המקורי כלל את ג'וני דפ בחדר ההלבשה של ריגן עם פוסטר של שודדי הקאריביים[7]. הפוסטר היה פונה אל דפ בקולו של ג'ק ספארו ושואל באופן סאטירי על "הלופ האינסופי" של התעשייה[7][7]. איניאריטו התייחס לסיום הזה כ"כל כך מביך" ובחר לכתוב אותו מחדש, בהשראת חלום[8]. הסוף החדש, המעורפל יותר, הועדף על פני הגרסה הסאטירית ונחשב מתאים יותר לטון הסרט[7][8][9].

כתיבת התסריט התקדמה בזכות שיתוף פעולה אינטנסיבי של ארבעת הכותבים, שעבדו ממקומות שונים בעולם: איניאריטו בלוס אנג'לס, ג'יאקובון ובו בבואנוס איירס, ודינלריס בניו יורק. התסריט נכתב בעיקר באמצעות שיחות סקייפ ומיילים, דבר שסיבך את התהליך אך גם הניב רעיונות יצירתיים, במיוחד במהלך פגישות ליליות.

בחירת סגנון הצילום המתמשך ("one-shot") השפיעה רבות על הכתיבה, מאחר שההחלטות שנעשות בדרך כלל בחדר העריכה נדרשו להתקבל מראש. כל סצנה נכתבה מתוך מחשבה על סגנון זה, והכותבים נאלצו להיות בטוחים לחלוטין בתוצאה הסופית.

התהליך ארך כשנה וחצי, ודינלריס אף תיאר אותו כאתגר "אידיוטי" בשל המורכבות והקשיים הרבים. למרות הספקות במהלך ההפקה, התוצאה הסופית הצדיקה את המאמץ והגישה הייחודית[10].

ליהוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייקל קיטון היה הבחירה הראשונה של איניאריטו לגלם את ריגן תומסון.

איניאריטו ליהק כמה מהתפקידים הראשיים לפני מימון הסרט[5]. מוקדם יותר, בפיתוח התסריט, לאניארריטו לא חשב על קיטון[11], אבל הוא שינה את דעתו עד הסוף: "כשסיימתי את התסריט, ידעתי שמייקל הוא לא הבחירה או האופציה, הוא היה הבחור"[12]. איניאריטו ליהק את קיטון בשל העומק שלו במגוון סגנונות משחק: הוא יכול היה להתמודד עם הדרישות של הבמה, עבודה מקרוב, קומדיה ואמפתיה "עם עומק עמוק לשניהם"[13].

קיטון ידע על בירדמן לפני שאיניאריטו יצר איתו קשר. הוא היה באמצע הפקה של פרויקט אחר כשנודע לו שאיניאריטו עושה סרט נוסף. קיטון, מעריץ של עבודתו, טס הביתה כדי לברר עוד פרטים[14]. איניאריטו שלח לו את התסריט והם דנו בו בארוחת הערב. הדבר הראשון שקיטון שאל את איניאריטו היה אם הוא לועג לו (לגבי תפקידו בסרטי באטמן של טים ברטון), אבל לאחר שיניארריטו הסביר את התפקיד, הטכניות שלו והפקת הסרט, קיטון הסכים לגלם את ריגן. למרות זאת, הסרט האחרון מכיל התייחסויות רבות לסרטי באטמן של ברטון, כולל השנה שבה מוזכר ריגן שגילם את בירדמן בפעם האחרונה ב-1992[5].

איניאריטו כינה את ההחלטה שלו מאחורי ליהוק גליפיאנקיס לג'ייק "הימור". גליפיאנקיס ענה על הקריטריונים של איניאריטו להיות חביב ומצחיק, אבל איניאריטו גם ראה בו רגיש, מה שהקנה לו את התפקיד[15]. אמה סטון כבר ידעה שהיא רוצה לעבוד עם איניאריטו לפני שהוצע לה לתפקיד סם. התסריט שאיניארריטו נתן לה ולשאר צוות השחקנים הגיע עם התמונה של Man on Wire, שבה הופיע פיליפ פטי חוצה את מגדלי התאומים על חבל דק. איניאריטו אמר לצוות השחקנים, "אנחנו עושים את זה"[16][11].

לאחר שהשחקנים הללו היו מחויבים, איניאריטו חיפש מימון. תחילה הוא הזמין את Fox Searchlight Pictures לממן את הפרויקט, אך הם דחו את הצעתו כי הם חששו שהתקציב המבוקש שלו גבוה מדי. בשלב מסוים מייגן אליסון מ־Annapurna Pictures רצתה להיות מעורבת בפרויקט, אך החליטה נגדו מכיוון שבניגוד לסרטים אחרים שלה, היא לא הייתה מעורבת מאז תחילת הדרך. איניאריטו פנה לבראד ווסטון, נשיא New Regency, שקיבל את ההצעה. כאשר קלאודיה לואיס, בכירה מ-Searchlight שמעה על העסקה, היא שקלה מחדש וביקשה להיכלל בעסקה[17]. Searchlight ו-New Regency עבדו בעבר יחד כדי לממן את 12 שנים של עבדות, והם החליטו להצטרף יחד עבור בירדמן, בתקציב כולל של 16.5 מיליון דולר[11].

ווסטון ולואיס פיתחו מערכת יחסים קרובה עם איניאריטו, ערכו איתו את התסריט והחליפו חלק מהשחקנים. כשהם הצטרפו להפקה, ג'וש ברולין היה אמור לגלם את התפקיד של מייק שיינר, אבל אנשי הכספים החליטו להחליף אותו באדוארד נורטון בגלל סכסוכים בתזמון[11].

לדבריו, הניסיון של נורטון כשחקן תיאטרון, בשילוב עם הביטחון העצמי שלו, גרם לכך ש"במובן מסוים, הייתה איזושהי מציאות נפשית לאדוארד"[15], אבל נורטון מאמין שהוא זה ששכנע את איניאריטו לקחת אותו. נורטון היה מעריץ של עבודתו של הבמאי והרשים מיכולתו לפרוץ מחוץ לגבולות יצירת הסרט[18]. נורטון שמע על הפרויקט של איניאריטו מחבר. ברגע שהוא קיבל את התסריט, הוא קרא אותו ישר עד 3:00 לפנות בוקר. נורטון אמר, "צחקתי כל כך חזק שהערתי אנשים"[19]. נורטון רצה לפגוש את איניאריטו למחרת, וברגע שהם נפגשו, נורטון אמר לו שהוא לא יכול ללהק מישהו שהוא ה"התגלמות" של מה שהתסריט מכוון אליו. במקום זאת, הבמאי היה צריך ללהק מישהו "שיש לו לפחות קצת עומק אותנטי בעולם הזה". איניאריטו הסכים[20].

איימי ריאן, אחת השחקנים האחרונים שלוהקו[21], הוזמנה כי איניאריטו ראה אותה במחזה דטרויט[22]. ללינדזי דאנקן הייתה ניסיון רב גם בעולם התיאטרון, והחליטה להיענות להצעה לגלם את "המבקרת" בגלל איכות התסריט, "זה משובח בגלל הכתיבה", אמרה[23]. אבל כמו דמותו של שיינר, לאניאריטו היה קשה ללהק את לורה. אנדראה ריסבורו סיפרה מאוחר יותר על הפיגשה שהתקיימה בפינת רחוב על כוס תה, "אמרתי לו שאזחול על גחלים לוהטות לעבוד איתו". איניאריטו תיאר את לורה כ"תפקיד מאוד מטורף ומוזר", אבל אמר, "כש[אנדריאה ריסבורו] עשתה את זה, ידעתי שזו היא, כי היא עשתה את זה נכון בטון, והיא הבינה מי היא. - היא לא שופטת"[24].

חזרות וצילומים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייקל קיטון מתאמן על רצף אקשן של הסרט

לאחר שכתיבת התסריט הסתיימה, איניאריטו יצר קשר עם החבר והצלם עמנואל לובצקי כדי לדון ברעיונות שלו לסרט[25]. לאחר קריאת התסריט, לובצקי חשש שיניאריטו יציע לו את התפקיד מכיוון שלבירדמן "היו את כל האלמנטים של סרט שלא רציתי לעשות בכלל" - קומדיה, עבודה באולפן וטייקים ארוכים (שוט אחד) - אבל שינה את דעתו לאחר דיון נוסף עם הבמאי[26]. השניים עבדו יחד על פרסומות וסרט קצר באנתולוגיה To Every His Own Cinema (אנ'), אך לא על אף סרט עלילתי. לובצקי רצה להיות בטוח שזו החלטה של רודריגו פרייטו, צלם הקולנוע של כל ארבעת סרטיו העלילתיים של איניאריטו, ושנוח לו איתה, אבל לאחר שקיבל את המלצתו, השניים פנו לקדם-הפקה.

לאחר השלמת הכתיבה, איניאריטו פנה לצלם עמנואל לובצקי כדי לדון ברעיונו לסרט. בתחילה, לובצקי היסס לקחת חלק בפרויקט, מאחר שהאלמנטים שבו - קומדיה, עבודה באולפן וצילום בטייקים ארוכים - לא היו קוסמים לו. עם זאת, לאחר דיון מעמיק עם איניאריטו, הוא שינה את דעתו. לאחר שקיבל את ברכתו של רודריגו פרייטו, צלם סרטיו הקודמים של איניאריטו, לובצקי הצטרף לפרויקט והחל בהכנות לצילום[26].

אולפני קאופמן אסטוריה בניו יורק

אחת הדאגות המרכזיות הייתה שהסרט דרש גישה שלא בוצעה בעבר, ולכן לא היה חומר עיון מתאים. לובצקי ואיניאריטו החליטו לבדוק את האפשרויות בעצמם. הם בנו סט מזויף באולפני סוני בלוס אנג'לס, שבו סימנו אזורים באמצעות קנבס, מעמדי C וסרט דביק. באמצעות מצלמה וכמה שחקני סטנד-אין, הם בחנו את ההיתכנות של רעיון הצילום[27][25]. כשהבינו שתיאטרון רגיל לא יוכל להכיל את דרישות הצילום, שכרו את אולפני קאופמן אסטוריה בניו יורק[28]. מאוחר יותר, הצליחו להבטיח את תיאטרון סנט ג'יימס בברודוויי לצילומים[29].

העבודה המקדימה הייתה מדויקת ומוקפדת. איניאריטו ציין שלא היה מקום לאלתור, וכל פרט, מהתנועות ועד השורות, תורגל מראש. השחקנים הצטרפו לחזרות רק לאחר סיום שלב התכנון, ולובצקי תיאר את השיטה כ"סרט הפוך", שבו הפוסט-פרודקשן נעשה לפני הצילום בפועל[30].

העורכים דאגלס קריס וסטיבן מיריון השתתפו בפרויקט בשלב מוקדם, כשהעריכה אפשרה לזהות מה עובד ולדון בנושאי עריכה עם הבמאי, כולל מיקומי מעברים ורגעי מנוחה בסרט[31]. מעצב ההפקה קווין תומפסון תכנן את הסט בהתאם לדרישות הצילום, כמו מראת איפור ושולחן עבודה שמציגים את השתקפות הדמות, והתאים את העיצוב לצורכי הצוות, כמו מדרגות רחבות למפעיל הסטדיקאם. לאחר מכן יצר תבנית של הסט לבנייה בניו יורק. תיאטרון סנט ג'יימס ואולפני קאופמן אסטוריה בניו יורק שימשו לצילומי הבמה ומאחורי הקלעים של בירדמן, בהתאמה[32].

גם התסריטאים השתתפו בחזרות, כווננו את התסריט והבטיחו זרימה חלקה של הסרט.

לאחר סידור הלוגיסטיקה של הסצנות והעיתוי, הצוות המשיך לחזרות נוספות באולפני קאופמן, ולאחר מכן צילומים בניו יורק במהלך אביב 2013[33]. האולפנים שימשו לצילומי מאחורי הקלעים, כולל חדר ההלבשה של ריגן ומסדרונות התיאטרון, בעוד שתיאטרון סנט ג'יימס שימש לצילומים של סצינות הבמה[34].

הסרט לא צולם באופן כרונולוגי בגלל התיאום עם תיאטרון סנט ג'יימס. הצילומים היו מוארים באור טבעי, בהשראת רצונו של לובצקי שהסרט ייראה נטורליסטי. התאורה, במיוחד סצינות הלילה, הייתה אתגר בגלל הצורך להימנע מלהקרין את צללי הצוות על השחקנים בזמן תנועות המצלמה הרצופות[35].

הצילומים נעשו באמצעות מצלמות Arri Alexa, עם Alexa M לצילומי יד ו-Alexa XT על Steadicam. לא השתמשו בקופסאות מט כדי לא להפריע לקו העין של הצופים. לובצקי השתמש במצלמה קטנה כדי להתקרב לשחקנים, לפעמים עד 5 ס"מ, והמצלמה אפשרה צילומים ארוכים, דבר שהפך את הסרט לבלתי אפשרי לצילום בשנים קודמות. הצוות השתמש בעדשות Leica Summilux-C או Zeiss Master Primes, שבזכותן ניתן היה לקבל תמונות נקיות, והעדשה המועדפת הייתה 18 מ"מ, שהעניקה אינטימיות[32].

למרות כל ההכנות, יום צילומים טיפוסי ב"בירדמן" החל בחזרות שנמשכו רוב שעות הבוקר, ולאחר מכן הצילומים עצמם[35]. התזמון המדויק של הסצנות גרם לכך שטייקים היו מבוטלים בגלל תקלות קלות, למשל כאשר אמה סטון נזכרה שבצילום של סצנה בין ריגן למייק, טייק בן שש דקות נהרס כאשר היא הלכה מעבר לפינה מהר מדי[36]. אם הקצב לא היה נכון או אם איניאריטו ולובצקי לא היו מרוצים מהמסגור, גם אז טייקים היו חוזרים על עצמם. עם הזמן, שורות דיאלוג הוסרו, מה שפתח אפשרויות נוספות במהלך הפוסט-פרודקשן[32].

בגלל התכנון המדוקדק, מספר הטייקים לסצנה אחת היה גבוה, בדרך כלל 20 עבור סצנות קצרות, ולפעמים 15 עבור סצנות ארוכות יותר. כריס הארהוף תיאר את הצילומים כ"סוג של ריקוד", שבו כולם מנסים להגיע לשיא באותו רגע. במיקומים כמו טיימס סקוור, היו הגבלות על מספר הטייקים, והמקום צולם רק פעמיים כדי למנוע תשומת לב רבה מדי מהתיירים[32].

למרות הלחץ, צוות השחקנים נהנה מהחוויה. נורטון ציין ש"בבירדמן כולם היו על אדים", כיוון שהם הסתמכו אחד על השני כדי להצליח. אמה סטון הסבירה שאיניאריטו הצליח להוציא מהם את המיטב, תוך כדי יצירת זעם שגורם להם להרגיש שהם נתנו הרבה יותר ממה שחשבו. נעמי ווטס קישרה את האווירה להרגשה על הבמה, בעוד אנדריאה ריסבורו תיארה את תהליך הצילום כ"נפלא", שבו הכל הופך שקט לאחר שהמצלמה עוזבת[37].

ברגע שסיימו טייק בהצלחה, כולם הרגישו את ההתרגשות. נורטון סיפר ש"מעולם לא היה בסט שבו כל יום הסתיים בהתלהבות ובסוג של עידוד אמיתי"[18].

מוזיקה ופסקול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתופף הג'אז אנטוניו סאנצ'ס הלחין והקליט את התופים לסרט.

הפסקול של בירדמן נוצר בעיקר על ידי מערכת התופים של אנטוניו סאנצ'ס, שהלחין קטעים המורכבים אך ורק מהופעות סולו שלו. בנוסף, הופיעו קטעי מוזיקה קלאסית מאת מלחינים כמו מאהלר, צ'ייקובסקי, רחמנינוב וראוול, שנבחרו מכיוון שמלודיותיהם שיקפו את עולמו של הסרט. איניאריטו, שהאמין כי המוזיקה הקלאסית מייצגת את עולם המחזה, לא התייחס לבחירה הזו כחשובה במיוחד, אך הוא ציין את תרומתה לאווירה הדרמטית[38][39].

הפסקול כלל גם יצירות ג'אז מאת ויקטור הרננדס סטומפהאוזר וג'ואן ולנט, שהיו חלק מהמוזיקה המקורית של סאנצ'ס. הבחירה בתופים כמרכיב העיקרי נועדה לעזור בבניית הקצב הפנימי של הסרט, ובמיוחד בקומדיה, בה הקצב חשוב במיוחד. סאנצ'ס יצר את המוזיקה על פי אלתור, כאשר איניאריטו העניק לו חופש יצירתי, והם הקליטו כ-70 הדגמות לשם הכוונת הקצב והסצנות[40][41].

הפסקול יצא כ-CD ב-2014 וכ-LP ב-2015. למרות שזכה לשבחים, הפסקול לא נכלל ברשימה הארוכה של מועמדים לפרס האוסקר בקטגוריית המוזיקה המקורית הטובה ביותר, בשל נוכחות המוזיקה הקלאסית הרבה בסרט, דבר שהקשה על ועדת האוסקר להחשיב אותו כ"פסקול מקורי". סאנצ'ז ונציגים מהפקה פנו לוועדת האוסקר, אך בסופו של דבר, ההחלטה לא שונתה[42][43].

פוסט-פרודקשן ואפקטים חזותיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העריכה של בירדמן נעשתה על ידי דאגלס קריס וסטיבן מיריון, שניהם עבדו עם איניאריטו בסרטים קודמים כמו 21 גרם ובבל. העריכה שיחקה תפקיד מרכזי בהפקה, במיוחד בהתמודדות עם הצורך בחיבור צילומים רבים יחד בצורה חלקה ומסונכרנת. איניאריטו היה יותר פתוח בנוגע למימוש רעיונותיו בבחירת הטייקים, ובזמן הצילום הראשי, קריס היה נוכח כל יום על הסט, מה שאיפשר להם לעבוד על הקצב והאווירה של הסצנות בזמן אמת. מיריון, לעומת זאת, לא יכלה להיות בניו יורק בשל התחייבויות אחרות[44].

העורכים נדרשו להיות מעורבים בשלב מוקדם של ההפקה, שכן איניאריטו רצה להימנע משינויים גדולים בהמשך. כדי להתמודד עם הצורך בהערות ובתיקונים בזמן הצילום, קריס ומיריון שיתפו פעולה עם לובצקי ועם הצוות כדי לפתח טכניקות עיבוד ועריכה בשטח, כולל עבודה עם המוזיקה של סאנצ'ז שמסייעת להנחות את הקצב. תהליך העריכה עצמו בלוס אנג'לס היה "מסורתי למדי" מבחינת העבודה, אך העבודה המקדימה וההכנה על הסט אפשרה להם לבצע את השינויים הנדרשים בצורה פחות תלויה בחיתוכים מאוחרים. 

האפקטים הוויזואליים בסרט בירדמן פותחו על ידי Rodeo FX, סטודיו מונטריאולאי, שהקדיש ארבעה חודשים לעבוד על הסרט. מפקחת האפקטים החזותיים, ארה חאניקיאן, ציינה כי האפקטים נגעו ב-90% מהפריימים בסרט[45], ורבים מהם היו עדינים וכוללים תפירת צילומים יחד או יצירת רקעים דיגיטליים לסצנות כמו בית החולים. דגש מיוחד הושם על הסרת השתקפויות מהצילומים בהם מופיעות מראות, תוך שימוש בטכניקת ציור מט דיגיטלי 2.5D כדי להחליף את השתקפויות הצוות בסביבות דיגיטליות[45].

עבודת האפקטים כללה גם סצנות בהן היו כתמים ולכלוך על המראות, ובשביל לתקן זאת, הסטודיו פיתח שיטה לחלץ ולהדביק מחדש את הלכלוך. נוסף לכך, הסטודיו עבד גם על סצנות בעלות קצב מדויק, כפי שביקש איניאריטו, מה שדרש התאמות עם עקומות עיוות זמן[46].

הצורך בהכנה מקיפה היה בולט ברצף הטיסה, שבשבילו איניאריטו עבד עם Halon Entertainment למשך שלושה שבועות כדי להמחיש את התצוגה המקדימה. לצורך צילום הסצנה, לובצקי השתמש במנוף מצלמה על משאית לצילום לוחות רקע, והוסיף ארבע מצלמות GoPro כדי ללכוד את האור סביבו. בהמשך, הסטודיו השתמש בטכניקות מתקדמות כמו התאורה מבית "Gravity" כדי להאיר את הסצנה בצורה מציאותית.

סיום העבודה על רצף הטיסה היה רגע משמעותי שהביא את הסרט לרמה חדשה, כפי שציינה מיריון, שמאוחר יותר תיארה את התחושה שיצר הסיקוונס ככזו שהדהימה אותה לחלוטין.

עיצוב הסאונד ב-בירדמן טופל על ידי מרטין הרננדס, שעבד עם איניאריטו על כל סרטיו העלילתיים. הצליל היה "מושלם ונקי" כבר בהפקה, כך שהצוות לא נאלץ להשקיע זמן רב בעיבודו. בשל היעדר החתכים החזותיים בסרט, הרננדס היה צריך להתאים את עיצוב הצליל כדי לזרום עם כל הסצנות, בניגוד למתודולוגיה הרגילה של איניאריטו, בה יש שינויים בצלילים בכל שינוי זווית מצלמה[47]. בנוסף, הצלילים היו חייבים להיות מתואמים למיקומם של האובייקטים על המסך, שכן המצלמה כמעט תמיד בתנועה. הרננדס גם עזר בחיתוך רצועות המוזיקה של סאנצ'ז, והשתמש ב-32 מיקרופונים לכל טייק כדי להשיג את הצליל הרצוי[47].

אתגר נוסף היה עיצוב סאונד הקהל, במיוחד בסצנה שבה הדמות של מייק שיכור. איניאריטו ידע איך הוא רוצה שהקהל יגיב, אך כדי להבין את צליל התגובה נדרשו ארבעה חודשים של עבודה עם חמישה מעצבי סאונד[48].

הביניים הדיגיטלי הושלם על ידי צוות Technicolor בראשות סטיבן סקוט. העבודה דרשה גישה שונה עקב הירי המתמשך של הסרט. הצוות היה צריך לתכנן את תזמון הצבע כך שהמעברים בין סביבות הצבע יהיו בלתי נראים, עם שימוש בשיטות רוטוסקופ כדי לבצע תיקונים צבעוניים מורכבים. סקוט וצוותו נאלצו להנפיש את המטים המוליכים את התהליך, בהנחה שהצילום הנע יציב את האזורים שדורשים תיקונים צבעוניים. איניאריטו ציין כי כל המעורבים יצאו מאזור הנוחות שלהם, בעוד סקוט טוען שזה היה פרויקט ה-DI המאתגר ביותר בקריירה שלו[49].

ניתוח ונושאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאי הדגיש את כוונתו לשמר את העמימות בסרט, באומרו: "בסוף הסרט, ניתן לפרש אותו בכמה דרכים כמו שיש מושבים בתיאטרון". ביקורות רבות עסקו בהיבטים שונים של תורת הקולנוע, כולל ז'אנר הסרט, אי בהירות מכוונת ובלתי פתורה של העלילה, והקשר המורכב בין חייו האישיים של ריגן לחייו המקצועיים כשחקן. הסרט הוגדר כתערובת של ז'אנרים, בהם קומדיב שחורה, עיסוק בבריאות הנפש, ריאליזם קסום, פרודיה אפלה, ריאליזם פסיכולוגי, דרמה משפחתית כושלת וריאליזם תיאטרלי. איניאריטו שמר על סגנונו המוכר עם קווי עלילה מרובים שנשארו בלתי פתורים בכוונה. בנוסף, הביקורות קשרו את הסרט לנושא משבר אמצע החיים המאוחר של שחקן המחפש סגירה ופתרון בחייו האישיים והמקצועיים[50].

הנושאים של יחסי אב-בת, כפי שמתוארים במערכת היחסים בין ריגאן וסמנתה, נחשבו לחלקים "הקשים" והחשובים ביותר עבור הכותבים השותפים, דינלריס וג'יאקובון, בשל חוויות דומות שחוו בתוך משפחותיהם. כאשר נשאלו על משמעות הסוף המעורפל, עליו הבמאי נמנע מלהגיב, ציינו הכותבים כי כל סוף קומי נשלל לחלוטין. הם הוסיפו שהרהורים על סיום הסרט התמקדו פחות בריגן או בדמותו של בירדמן, ויותר בדמויות ששרדו, במיוחד בתו סמנתה[51][52].

טראוויס לקוטר מ-First Things ציין את המתח שבין הטירוף של ריגאן לבין האפשרות של כוחות-על אמיתיים, וטען כי אלה מייצגים עבור ריגאן את "גרעין הגאונות שלו", אך גם את המקור לחרדתו. לקוטר סיכם כי הסרט מעודד את הצופה לשקול את ה"קסם היומיומי" שאנו נוטים להתעלם ממנו[53].

ברברה שוויצרהוף ומתיו פייקוביץ' ראו את הסרט כביקורת סאטירית על הריאליזם התיאטרלי המודרני, כאשר פייקוביץ' השווה אותו לסרטו של פליני שמונה וחצי (1963), אותו תיאר כסרט אינטימי על מאבקו של אמן. פייקוביץ' הדגיש את השאפתנות והחדשנות של איניאריטו, שהתבטאו בטכניקת צילום מרשימה של "טייק אחד," כשהמצלמה נעה בין המסדרונות, הבמה ורחובות ניו יורק[54].

ריצ'רד ברודי השווה את הסרט ל-Opening Night (1977) (אנ') של ג'ון קאסאווטס, תוך הדגשת הסגנון הטבעי והמודרני של המשחק[55]. קארין ג'יימס מהוול סטריט ג'ורנל השוותה את הסיפור לדון קישוט[56], בהקבלה בין אמונתו של ריגאן שהוא גיבור-על לבין אמונתו של דון קישוט שהוא אביר. השוואה זו הודגשה גם על ידי חוקרים מתחום הספרות[57].

שחרור וקבלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירדמן נבחר כסרט הפתיחה של פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-71 של ונציה יחד עם סרטו החדש של מוחסן מחמלבאף. שחרור מוגבל החל בארבעה בתי קולנוע בצפון אמריקה ב-17 באוקטובר 2014, ואחריו שחרור ארצי ב-857 בתי קולנוע ב-14 בנובמבר 2014.

הכנסות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט בירדמן הכניס 42.3 מיליון דולר בצפון אמריקה ו-60.9 מיליון דולר בטריטוריות אחרות, עם סך כולל של 103.2 מיליון דולר ברחבי העולם, מול תקציב של כ-17 מיליון דולר.

בפתיחה המצומצמת שלו בארבעה בתי קולנוע בניו יורק ובלוס אנג'לס בסוף השבוע של 17 באוקטובר 2014, הסרט הרוויח 424,397 דולר, עם ממוצע של 106,099 דולר לכל אולם, מה שמיקם אותו במקום ה-18 ברשימת הפתיחות הרווחיות בכל הזמנים. בסוף השבוע השני, הסרט התרחב ל-50 בתי קולנוע והרוויח 1.38 מיליון דולר, עם ממוצע של 27,593 דולר לאולם. כשהתרחב ל-857 בתי קולנוע בפריסה ארצית ב-14 בנובמבר 2014, הכניס 2.47 מיליון דולר בסוף השבוע, עם ממוצע של 2,884 דולר לאולם ודירוג במקום ה-10.

במקסיקו, הסרט נפתח ב-13 בנובמבר 2014 והכניס 628,915 דולר בסוף השבוע הראשון. בממלכה המאוחדת, הוא נפתח ב-2 בינואר 2015 עם הכנסות של 2.34 מיליון דולר. בנוסף, בירדמן הכניס 7.6 מיליון דולר בבריטניה, 3.97 מיליון דולר באוסטרליה, ו-1.97 מיליון דולר באיטליה.

תגובה ביקורתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט בירדמן זכה לשבחים רבים על כתיבתו, בימויו, משחקו ועבודת הצילום הייחודית. באתר Rotten Tomatoes הוא מחזיק בדירוג אישור של 91% (על סמך 351 ביקורות) ובציון ממוצע של 8.5/10, עם קונצנזוס המבקרים המתאר אותו כ"חלון ראווה טכני שאפתני" עם ביצועים יוצאי דופן של מייקל קיטון ואדוארד נורטון[58]. באתר Metacritic קיבל הסרט ציון משוקלל של 87 מתוך 100, המסמן "הערכה אוניברסלית"[59]. קהלים שנשאלו על ידי CinemaScore העניקו לו ציון "A−". בשנת 2015[60], הוא נבחר כאחד מ-50 הסרטים המובילים של העשור על ידי הגרדיאן[60].

מבקרים כמו מרגרט פומרנץ ודייוויד סטראטון שיבחו את הכתיבה, הבימוי והצילום, עם תיאורים כמו "ממש מרגש" ו"עשוי יפה"[61][62]. גם מנולה דרגיס מהניו יורק טיימס השוותה את הדמות הראשית לאיקרוס[63], בעוד ריצ'רד קולקר השווה את הסרט לסרט החבל של היצ'קוק ולתיבה רוסית של סוקורוב, וציין את האשליה של צילום מתמשך אחד כמרכזית. המבקרת ברברה שוויצרהוף ציינה שהסרט מזמין צפיות חוזרות, בזכות התיאור הווירטואוזי של "הזרם הקודח של התודעה" של הדמות הראשית[64].

ביצועיו של מייקל קיטון זכו להכרה כ"קאמבק של המאה" על ידי פיטר דברה מ-Variety, שהגדיר את הסרט כ"סאטירה שואוביז מודעת לעצמה"[65]. רובי קולין מהדיילי טלגרף וריצ'רד רופר העניקו לסרט ציונים גבוהים במיוחד, עם שבחים לעבודתו של עמנואל לובצקי כמנהל הצילום[66].

עם זאת, היו גם ביקורות מסויגות. ריצ'רד ברודי מהניו יורקר כינה את הסרט "גודרדיאני" והשווה אותו ליצירותיו של ז'אן-לוק גודאר, אך טען שהוא לא מגיע לאותה רמת שליטה קולנועית[55]. בביקורת נוספת, אנתוני ליין דחה את הרעיון שמבקרי קולנוע פועלים מתוך רצון להרוס יצירות[67].

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני פרסי האוסקר זכה הסרט בפרס גילדת המפיקים[68], בפרס איגוד הבמאים[69], ובמספר פרסים נוספים.

בטקס פרסי אוסקר ה-87 הסרט היה מועמד לתשעה פרסים; הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר (עבור מייקל קיטון), שחקן המשנה הטוב ביותר (עבור אדוארד נורטון), שחקנית המשנה הטובה ביותר (עבור אמה סטון), הצילום הטוב ביותר, עריכת הסאונד הטובה ביותר והסאונד הטוב ביותר[70].

קיטון קיבל את פרס גלובוס הזהב הראשון שלו, זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בסרט - מחזמר או קומדיה בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-72. הסרט גם זכה בפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר.

הסרט צבר את מירב המועמדויות בטקס ביחד עם "מלון גרנד בודפשט". בנוסף, שני הסרטים זכו במירב הפרסים - ארבעה כל אחד. בירדמן זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר והצילום הטוב ביותר. בירדמן הוא סרט הקומדיה הראשון שזכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר מאז "שייקספיר מאוהב" (1998)[71].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בירדמן בוויקישיתוף

ביקורות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד אורון שמיר, בעקבות "1917": שלושה סרטים בשוט אחד שהתעלו מעל לגימיק, באתר הארץ, 19 בינואר 2020
  2. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, "בירדמן" של איניאריטו יפתח היום את פסטיבל ונציה, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2014
  3. ^ אור סיגולי, אורון שמיר, מור דרעי וליאה לוין, עכבר העיר, לייב בלוגינג: "בירדמן" זכה באוסקר 2015, באתר הארץ, 23 בפברואר 2015
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Mike Fleming Jr, Alejandro G. Iñárritu And ‘Birdman’ Scribes On Hollywood’s Superhero Fixation: ‘Poison, Cultural Genocide’ – Q&A, Deadline, ‏2014-10-15 (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ 1 2 3 פונדס, סקוט, ראיון: במאי 'בירדמן' אלחנדרו גונזלס אינאריטו בקומדיה הראשונה שלו, באתר Variety, ‏27 באוגוסט 2014 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ 1 2 3 4 Birdman: “Completely one shot? Don’t even try it”, Creative Screenwriting
  7. ^ 1 2 3 4 Interview: Alejandro Gonzalez Inarritu Talks 'Birdman,' T | The Playlist, web.archive.org, ‏2015-02-12
  8. ^ 1 2 Alejandro González Iñárritu, Interview Magazine, ‏2014-10-08 (באנגלית אמריקאית)
  9. ^ Julie Miller, Here’s How Johnny Depp Could Have Appeared in Birdman, Vanity Fair, ‏2015-02-10 (באנגלית אמריקאית)
  10. ^ BIRDMAN Writers Thought No One Would “Get It” | ScreenwritingU -- Screenwriting Classes, web.archive.org, ‏2015-02-12
  11. ^ 1 2 3 4 תומפסון, אן, איך נוצר 'בירדמן': שותפי Fox Searchlight ו-New Regency מספרים הכל (קיטון, נורטון, סטון וידיאו), באתר web.archive.org, ‏21 באוקטובר 2014
  12. ^ "Everyman Returns (Published 2014)" (באנגלית). 2014-10-08. נבדק ב-2024-12-11.
  13. ^ A Michael Keaton Story He Would Rather You Didn't Read, Esquire, ‏2014-01-28 (באנגלית אמריקאית)
  14. ^ Kirsten Acuna, It Took Michael Keaton About 27 Seconds To Decide To Be In 'Birdman', Business Insider (באנגלית אמריקאית)
  15. ^ 1 2 Tiffany Jillian Go, Interview: 'Birdman' director Alejandro Gonzalez Iñarritu, RAPPLER, ‏2015-01-17 (באנגלית אמריקאית)
  16. ^ הצהרה נועזת, Emma Stone On Walking The Tightrope That Was ‘Birdman’, Deadline, ‏2014-12-23 (באנגלית אמריקאית)
  17. ^ Interview: Alejandro Gonzalez Inarritu Talks 'Birdman,' T | The Playlist, web.archive.org, ‏2015-02-25
  18. ^ 1 2 Edward Norton and Andrea Riseborough Dig Into Actors' Ego | Thompson on Hollywood, web.archive.org, ‏2015-02-15
  19. ^ Samit Sarkar, Michael Keaton and Edward Norton take a trip through the weird world of ‘Birdman’, Polygon, ‏2014-10-16 (באנגלית אמריקאית)
  20. ^ When Norton convinced Iñárritu to cast him in his film, Desimartini, ‏2015-02-11 (באנגלית)
  21. ^ Mike Fleming Jr, Amy Ryan Joins Alejandro Gonzalez-Inarritu Comedy ‘Birdman’, Deadline, ‏2013-03-13 (באנגלית אמריקאית)
  22. ^ Natasha Wolff, Amy Ryan Stars in ‘Birdman’, DuJour, ‏2014-10-16 (באנגלית אמריקאית)
  23. ^ Lindsay Duncan finds her footing in 'A Delicate Balance', Los Angeles Times, ‏2014-11-11 (באנגלית אמריקאית)
  24. ^ Tiffany Jillian Go, Interview: 'Birdman' director Alejandro Gonzalez Iñarritu, RAPPLER, ‏2015-01-17 (באנגלית אמריקאית)
  25. ^ 1 2 "Oscar-winning cinematographer Emmanuel Lubezki details the 'dance' of filming 'Birdman'". HitFix (באנגלית). נבדק ב-2024-12-11.
  26. ^ 1 2 ARRI | Inspiring Images. Since 1917., www.arri.com (באנגלית אמריקאית)
  27. ^ Stitching 'Birdman' Together with Editors Douglas Crise a | Thompson on Hollywood, web.archive.org, ‏2015-02-09
  28. ^ Mekado Murphy, Below the Line: 'Birdman' Production Design, The Carpetbagger, ‏2014-12-31 (באנגלית)
  29. ^ How The Seamless Frenzy Of 'Birdman' Came Together, HuffPost, ‏2014-12-03 (באנגלית)
  30. ^ Oscar-winning cinematographer Emmanuel Lubezki details the dance of filming Birdman, web.archive.org, ‏2015-02-09
  31. ^ Editors Stephen Mirrione and Doug Crise on Birdman’s Ultimate Disappearing Act, Studio Daily, ‏2014-12-17 (באנגלית)
  32. ^ 1 2 3 4 ראיון עם כריס אוף
  33. ^ Kirsten Acuna, Here's How Ridiculously Difficult It Was To Film 'Birdman' In 30 Days, Business Insider (באנגלית אמריקאית)
  34. ^ By Lane Brown, 2014 Published Oct 10, The Real Comeback of the Fake Michael Keaton: Scenes From the Birdman Set, NYMag.com
  35. ^ 1 2 Oscar-winning cinematographer Emmanuel Lubezki details the dance of filming Birdman, web.archive.org, ‏2015-02-09
  36. ^ אדוארד נורטון לא ידבר עם אמה סטון, באתר web.archive.org, ‏2015-02-09
  37. ^ Birdman or the Unexpected Virtue of Ignorance Interview - At the Movies - ABC TV, web.archive.org, ‏2015-02-09
  38. ^ Watch: How 'Birdman' Composer Antonio Sanchez Drummed the | Thompson on Hollywood, web.archive.org, ‏2015-02-09
  39. ^ Joe Bosso published, Drummer-composer Antonio Sanchez talks Birdman, MusicRadar, ‏2015-01-28 (באנגלית)
  40. ^ "How Alejandro G. Iñárritu 'directed' drummer Antonio Sanchez's 'Birdman' score". HitFix (באנגלית). נבדק ב-2024-12-11.
  41. ^ Best movie streaming websites, Best Movies & Alternatives, ‏2024-05-28 (באנגלית אמריקאית)
  42. ^ Scott Feinberg, The Inside Story: Why ‘Birdman’s’ Drum Score Isn’t Eligible for an Oscar and Why an Appeal Was Rejected, The Hollywood Reporter, ‏2014-12-24 (באנגלית אמריקאית)
  43. ^ "Exclusive: 'Birdman' composer says Oscar DQ doesn't make mathematical sense". HitFix (באנגלית). נבדק ב-2024-12-11.
  44. ^ Scott Bowles, The editing duo behind Birdman had their work cut out for them, Deadline, ‏2014-10-31 (באנגלית אמריקאית)
  45. ^ 1 2 Rodeo helps Birdman soar with invisible fx - fxguide, https://www.fxguide.com/, ‏2014-10-28 (באנגלית אמריקאית)
  46. ^ The Use of VFX to Stitch Birdman Together | Below the Line, ‏2015-02-02 (באנגלית אמריקאית)
  47. ^ 1 2 Contender – Sound Editor Martin Hernandez, Birdman | Below the Line, ‏2014-12-29 (באנגלית אמריקאית)
  48. ^ Interview with Martín Hernández, 2015 Oscar Nominee | Morelia Film Festival, moreliafilmfest.com, ‏2015-02-03 (באנגלית)
  49. ^ Variety (2014-11-04), Variety Artisans: The Seamless Look of 'Birdman', נבדק ב-2024-12-11
  50. ^ Richard Lawson, Review: Michael Keaton Struggles to Reinvent Himself in Birdman, Vanity Fair, ‏2014-10-16 (באנגלית אמריקאית)
  51. ^ Videos, HuffPost (באנגלית)
  52. ^ What Really Happens At The End Of 'Birdman'?, HuffPost, ‏2014-11-25 (באנגלית)
  53. ^ Birdman’s Sly Metaphysics | Travis LaCouter, First Things, ‏2014-11-10 (באנגלית)
  54. ^ Birdman | Film Review | Matt's Movie Reviews, mattsmoviereviews.net
  55. ^ 1 2 Brody, Richard (2014-10-23). ""Birdman" Never Achieves Flight". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2024-12-15.
  56. ^ James, Caryn (2014-10-07). "'Birdman,' a Film Comedy About a Man and His Ego". Wall Street Journal (באנגלית אמריקאית). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2024-12-15.
  57. ^ eHumanista Volume 45 | eHumanista - UC Santa Barbara, www.ehumanista.ucsb.edu
  58. ^ Birdman or (The Unexpected Virtue of Ignorance) (2014) | Rotten Tomatoes, www.rottentomatoes.com (באנגלית)
  59. ^ Birdman or (The Unexpected Virtue of Ignorance) Reviews, www.metacritic.com (באנגלית)
  60. ^ 1 2 Tom O'Neil, Oscar experts predict ‘Birdman’ will get 10 nominations, GoldDerby, ‏2014-10-24 (באנגלית אמריקאית)
  61. ^ Finale : Male Oscar Contenders Films 2014 - At the Movies - ABC TV, web.archive.org, ‏2015-02-26
  62. ^ Movie Reviews - At the Movies, web.archive.org, ‏2015-02-26
  63. ^ ‘Birdman’ Stars Michael Keaton and Emma Stone - The New York Times, web.archive.org, ‏2017-06-29
  64. ^ Kritik zu Birdman (oder die unverhoffte Macht der Ahnungslosigkeit) | epd Film, www.epd-film.de (בגרמנית)
  65. ^ ‘Birdman’ Film Review: Michael Keaton Stages Comeback of the Century | Variety, web.archive.org, ‏2014-08-27
  66. ^ Collin, Robbie (2016-04-25). "Birdman, review: 'spectacular'". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2024-12-15.
  67. ^ Lane, Anthony (2014-10-13). "High Fliers". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2024-12-15.
  68. ^ מור דרעי, עכבר העיר, פרס גילדת המפיקים: "בירדמן" מתקרב לאוסקר, באתר הארץ, 25 בינואר 2015
  69. ^ עכבר העיר, "בירדמן" זכה בפרס איגוד הבמאים, באתר הארץ, 8 בפברואר 2015
  70. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, מגיע למייקל קיטון, כוכב "בירדמן", לזכות באוסקר, באתר הארץ, 7 בפברואר 2015
  71. ^ איתמר זהר, טקס האוסקר: "בירדמן" הוא הזוכה הגדול, באתר הארץ, 23 בפברואר 2015


פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר
1928‏-1940 כנפיים (1928) • מנגינת ברודוויי (1929) • במערב אין כל חדש (1930) • סימרון (1931) • גרנד הוטל (1932) • תהלוכה (1933) • זה קרה לילה אחד (1934) • המרד על הבאונטי (1935) • זיגפלד הגדול (1936) • חייו של אמיל זולא (1937) • הן לא תקחהו עמך (1938) • חלף עם הרוח (1939) • רבקה (1940)
1941‏-1960 מה יפית עמק נוי (1941) • גברת מיניבר (1942) • קזבלנקה (1943) • הולך בדרכי (1944) • סוף השבוע האבוד (1945) • שנות חיינו היפות ביותר (1946) • הסכם ג'נטלמני (1947) • המלט (1948) • כל אנשי המלך (1949) • הכל אודות חוה (1950) • אמריקאי בפריז (1951) • ההצגה הגדולה בתבל (1952) • מעתה ועד עולם (1953) • חופי הכרך (1954) • מרטי (1955) • מסביב לעולם בשמונים יום (1956) • הגשר על הנהר קוואי (1957) • ז'יז'י (1958) • בן חור (1959) • הדירה (1960)
1961‏-1980 סיפור הפרברים (1961) • לורנס איש ערב (1962) • טום ג'ונס (1963) • גבירתי הנאווה (1964) • צלילי המוסיקה (1965) • אדם לכל עת (1966) • כחום הלילה (1967) • אוליבר! (1968) • קאובוי של חצות (1969) • פטון (1970) • הקשר הצרפתי (1971) • הסנדק (1972) • העוקץ (1973) • הסנדק חלק שני (1974) • קן הקוקייה (1975) • רוקי (1976) • הרומן שלי עם אנני (1977) • צייד הצבאים (1978) • קרמר נגד קרמר (1979) • אנשים פשוטים (1980)
1981‏-2000 מרכבות האש (1981) • גנדי (1982) • תנאים של חיבה (1983) • אמדאוס (1984) • זיכרונות מאפריקה (1985) • פלאטון (1986) • הקיסר האחרון (1987) • איש הגשם (1988) • הנהג של מיס דייזי (1989) • רוקד עם זאבים (1990) • שתיקת הכבשים (1991) • בלתי נסלח (1992) • רשימת שינדלר (1993) • פורסט גאמפ (1994) • לב אמיץ (1995) • הפצוע האנגלי (1996) • טיטניק (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • גלדיאטור (2000)
2001‏-2020 נפלאות התבונה (2001) • שיקגו (2002) • שר הטבעות: שיבת המלך (2003) • מיליון דולר בייבי (2004) • התרסקות (2005) • השתולים (2006) • ארץ קשוחה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • מטען הכאב (2009) • נאום המלך (2010) • הארטיסט (2011) • ארגו (2012) • 12 שנים של עבדות (2013) • בירדמן (2014) • ספוטלייט (2015) • אור ירח (2016) • צורת המים (2017) • הספר הירוק (2018) • פרזיטים (2019) • ארץ נוודים (2020)
2021-היום CODA ‏(2021) • הכול בכל מקום בבת אחת (2022) • אופנהיימר (2023)
פרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר
1947‏-1954 נס ברחוב 34 (1947) • החיפוש (1948) • קרב קרקע (1949) • הכל אודות חוה (1950) • ניצחון בוהק (1951) • חמש אצבעות (1952) • לילי (1953) • סברינה (1954)
1965‏-1980 דוקטור ז'יוואגו (1965) • אדם לכל עת (1966) • כחום הלילה (1967) • צ'ארלי (1968) • אן של אלף הימים (1969) • סיפור אהבה (1970) • בית חולים (1971) • הסנדק (1972) • מגרש השדים (1973) • צ'יינהטאון (1974) • קן הקוקייה (1975) • רשת שידור (1976) • דירה לשניים (1977) • אקספרס של חצות (1978) • קרמר נגד קרמר (1979) • התצורה התשיעית (1980)
1981‏-2000 האגם המוזהב (1981) • גנדי (1982) • תנאים של חיבה (1983) • אמדאוס (1984) • שושנת קהיר הסגולה (1985) • המיסיון (1986) • הקיסר האחרון (1987) • אהבה במלכוד (1988) • נולד בארבעה ביולי (1989) • רוקד עם זאבים (1990) • תלמה ולואיז (1991) • ניחוח אישה (1992) • רשימת שינדלר (1993) • ספרות זולה (1994) • על תבונה ורגישות (1995) • לארי פלינט: האיש והסקנדל (1996) • סיפורו של ויל האנטינג (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • טראפיק (2000)
2001-היום נפלאות התבונה (2001) • אודות שמידט (2002) • אבודים בטוקיו (2003) • דרכים צדדיות (2004) • הר ברוקבק (2005) המלכה (2006) • ארץ קשוחה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • תלוי באוויר (2009) • הרשת החברתית (2010) • חצות בפריס (2011) • ג'אנגו ללא מעצורים (2012) • היא (2013) • בירדמן (2014) • סטיב ג'ובס (2015) • לה לה לנד (2016) • שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי (2017) • הספר הירוק (2018) • היו זמנים בהוליווד (2019) • משפט השבעה משיקגו (2020) • בלפסט (2021) • רוחות אינישרין (2022) • אנטומיה של נפילה (2023)
פרס גילדת המפיקים של אמריקה לסרט הקולנוע הטוב ביותר
הנהג של מיס דייזי (1989) ‏•‏‏ רוקד עם זאבים (1990) ‏•‏‏ שתיקת הכבשים (1991) ‏•‏‏ משחק הדמעות (1992) ‏•‏‏ רשימת שינדלר (1993) ‏•‏‏ פורסט גאמפ (1994) ‏•‏‏ אפולו 13 (1995) ‏•‏‏ הפצוע האנגלי (1996) ‏•‏‏ טיטניק (1997) ‏•‏‏ להציל את טוראי ריאן (1998) ‏•‏‏ אמריקן ביוטי (1999) ‏•‏‏ גלדיאטור (2000) ‏•‏‏ מולין רוז' (2001) ‏•‏‏ שיקגו (2002) ‏•‏‏ שר הטבעות: שיבת המלך (2003) ‏•‏‏ הטייס (2004) ‏•‏‏ הר ברוקבק (2005) ‏•‏‏ מיס סנשיין הקטנה (2006) ‏•‏‏ ארץ קשוחה (2007) ‏•‏‏ נער החידות ממומביי (2008) ‏•‏‏ מטען הכאב (2009) ‏•‏‏ נאום המלך (2010) ‏•‏‏ הארטיסט (2011) ‏•‏‏ ארגו (2012) ‏•‏‏ 12 שנים של עבדות / כוח משיכה (2013) ‏•‏‏ בירדמן (2014) ‏•‏‏ מכונת הכסף (2015) ‏•‏‏ לה לה לנד (2016) ‏•‏‏ צורת המים (2017) ‏•‏‏ הספר הירוק (2018) ‏•‏‏ 1917 (2019) ‏•‏‏ ארץ נוודים (2020) ‏•‏‏ CODA‏ (2021) ‏•‏‏ הכול בכל מקום בבת אחת‏ (2022) ‏•‏‏ אופנהיימר‏ (2023)
פרס גילדת שחקני המסך לצוות השחקנים הטוב ביותר בסרט קולנוע
1995‏-2009 אפולו 13 (1995) • כלוב הציפורים (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • טראפיק (2000) • פארק גוספורד (2001) • שיקגו (2002) • שר הטבעות: שיבת המלך (2003) • דרכים צדדיות (2004) • התרסקות (2005) מיס סנשיין הקטנה (2006) • ארץ קשוחה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • ממזרים חסרי כבוד (2009)
2010-היום נאום המלך (2010) • העזרה (2011) • ארגו (2012) • חלום אמריקאי (2013) • בירדמן (2014) • ספוטלייט (2015) • מאחורי המספרים (2016) • שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי (2017) • הפנתר השחור (2018) • פרזיטים (2019) • משפט השבעה משיקגו (2020) • CODA ‏(2021) • הכול בכל מקום בבת אחת (2022) • אופנהיימר (2023)
פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לאנסמבל המשחק הטוב ביותר
פארק גוספורד (2001) ‏•‏‏ שיקגו (2002) ‏•‏‏ שר הטבעות: שיבת המלך (2003) ‏•‏‏ דרכים צדדיות (2004) ‏•‏‏ התרסקות (2005) ‏•‏‏ מיס סנשיין הקטנה (2006) ‏•‏‏ היירספריי (2007) ‏•‏‏ מילק (2008) ‏•‏‏ ממזרים חסרי כבוד (2009) ‏•‏‏ פייטר (2010) ‏•‏‏ העזרה (2011) ‏•‏‏ אופטימיות היא שם המשחק (2012) ‏•‏‏ חלום אמריקאי (2013) ‏•‏‏ בירדמן (2014) ‏•‏‏ ספוטלייט (2015) ‏•‏‏ אור ירח (2016) ‏•‏‏ שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי (2017) ‏•‏‏ המועדפת (2018) ‏•‏‏ האירי (2019) ‏•‏‏ משפט השבעה משיקגו (2020) ‏•‏‏ בלפסט (2021) ‏•‏‏ רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית (2022) ‏•‏‏ אופנהיימר (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בירדמן_(סרט)&oldid=40158242"