ביירד רסטין
 | |
| לידה |
17 במרץ 1912 וסט צ'סטר, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוגוסט 1987 (בגיל 75) מנהטן, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מפלגה |
המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה, המפלגה הדמוקרטית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביירד רסטין (באנגלית: Bayard Rustin; 17 במרץ 1912 – 24 באוגוסט 1987) היה אקטיביסט פוליטי אמריקאי, מנהיג בולט בתנועות חברתיות למען זכויות האזרח, סוציאליזם, פציפיזם וזכויות לקהילת הלהט"ב. היה המארגן העיקרי של המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות.[1]
ב-1941 רסטין הקים את תנועת "הצעדה לוושינגטון" (אנ') שכיוונה לסיים את האפליה הגזעית בצבא וכוחות הביטחון. רסטין בהמשך ארגן את נסיעות החופש וסייע בהקמת התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית. כחלק מעבודתו בארגון, העביר למרטין לותר קינג מסרים על חשיבותו של מאבק לא אלים. בהמשך עבד בשיתוף פעולה עם אלה בייקר. לאחר מכן הפך לראש ה-A. Philip Randolph Institute (אנ'), שקידם את שילובם של האפרו-אמריקאים באיגודי עובדים בארצות הברית. בשנות ה-70 וה-80 לקח חלק במשימות הומניטריות רבות, כגון סיוע לפליטים מווייטנאם וקמבודיה.[2][3]
רסטין היה הומוסקסואל ובשל ביקורת על נטייתו המינית, לרוב התמקד בפעילות מאחורי הקלעים. במהלך שנות ה-80 הפך לפעיל בולט למען זכויות קהילת הלהט"ב והחל לנאום באירועים שהתמקדו במטרות אלו. בהמשך חייו, לצד נאמנותו לערכי זכויות עובדים, הצטרף למנהיגי ארגוני עובדים אחרים שהביעו תמיכה בעקרונות נאו-קונסרבטיביים, מה שגרם לכך שלאחר מותו רונלד רייגן שיבח את פועלו. ב-20 בנובמבר 2013 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית.[4][5][6]
שנים מוקדמות והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-1912 בווסט צ'סטר, פנסילבניה, לפלורנס רסטין וארצ'י הופקינס, אך גדל בביתם של סביו מצד אמו, ג'וליה וג'אניפר רסטין, בתור התשיעי מבין תריסר ילדיהם. כשגדל הוא האמין שאמו הביולוגית הייתה אחותו הגדולה. סביו היו מסעדנים ממעמד בינוני-גבוה.[7][8]
ב-1932 החל ללמוד במכללה שהייתה באופן היסטורי מיועדת לשחורים באוהיו. במהלך לימודיו היה פעיל במספר ארגוני סטודנטים, כגון אחוות אומגה פסי פאי. ב-1936 גורש מהמכללה לאחר שארגן שביתה. בהמשך החל ללמוד במכללת צ'ייני למורים בפנסילבניה (אנ'). ב-2013 המכללה העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד.[9][10][11][12]
אקטיביזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1947 ארגן את "מסע הפיוס", שנחשב לנסיעת החופש הראשונה שבחנה את יישום פסק הדין מורגן נ' וירג'יניה (אנ'), שפסק כי הפרדה גזעית בנסיעות בין מדינתיות בארצות הברית אינה חוקתית. רסטין, ביחד עם פעילים נוספים, גייס ארבעה עשר גברים לבנים ושחורים, שייסעו כשבעה זוגות (כשבכל זוג ישנו נציג שחור ונציג לבן) באוטובוסים ציבוריים. ה-NAACP התנגדה לגישה זו וטענה שהיא רופסת מדי. משתתפי "מסע הפיוס" נעצרו מספר פעמים, כשרסטין בעצמו אף נעצר למשך עשרים ושניים יום בצפון קרוליינה לאחר שהואשם בהפרת חוקי ג'ים קרואו. ב-2022, זוכו רטרואקטיבית משתתפי המסעות על ידי בית המשפט העליון של המדינה.[13][14]
רסטין החל לקחת חלק בהפקת המצעד לוושינגטון ב-1962. רסטין מילא תפקיד מרכזי בארגון הצעדה, כשכחלק מתפקידו גייס שוטרים מחוץ לתפקידם על מנת שיסייעו בשמירה על המפגינים, פקחי אוטובוסים שיסייעו בהכוונת התנועה ויצר קשר עם הנואמים והאמנים השונים. למרות התמיכה שקיבל מצד מרטין לותר קינג, ראש ה-NAACP, רוי וילקינס, דרש שרסטין לא יקבל הוכרה באופן פומבי על חלקו בהפקה.[15]
ב-1964 פנו אל רסטין מנהיגי הקהילה השחורה בהארלם על מנת שיסייע להם בארגון חרם ברחבי ניו יורק של בתי ספר ציבוריים אשר הפרידו בין שחורים ולבנים. רסטין פנה אל התאחדות המורים האמריקאית שיצטרפו להשבתה, אך זו סירבה וציינה כי היא מוכנה אך ורק להגן על המורים שישתתפו מפני סנקציות שיינקטו כנגדם. ב-3 בפברואר 1964 יותר מ-400,000 תלמידים ומורים בניו יורק השביתו את בתי הספר, דבר שרסטין כינה כ"ההפגנה הגדולה ביותר" בהיסטוריית ארצות הברית. למרות העובדה שהמחאה לא הצליחה להשיג את ביטול ההפרדה במערכת החינוך בעיר, היא נחשבת להפגנה הגדולה ביותר במסגרת התנועה לזכויות האזרח שנערכה בשנות ה-60 ולאירוע הגדול ביותר של התנועה שלא התרחש בדרום המדינה.[16]
רסטין לקח חלק במאבק למען יהודי ברית המועצות, שכן הוא הזכיר לו את מאבקם של האפרו-אמריקאים בארצות הברית. לאחר שנחשף לאפליה כנגד היהודים בברית המועצות ולאסירי ציון הוא הפך לקול בולט בתנועה האמריקאית שסייעה ליהודים מברית המועצות לעלות לישראל. כחלק ממאבק זה, עבד ביחד עם הנרי ג'קסון וסייע בהעברת הצעת חוק שקשרה את יחסי הסחר האמריקאים עם ברית המועצות ליחס שלה ליהודים בשטחיה.[17][18]
לאורך חייו רסטין הזדהה כהומוסקסואל וניהל מערכות יחסים עם גברים שחורים ולבנים, כשחלקם היו אף הם פעילים בתנועה למען זכויות האזרח. משפחתו קיבלה אותו לאחר יציאתו מהארון. בשנות ה-80 החל לקחת חלק פעיל באקטיביזם למען זכויות להט"ב, כשכתב ונאם במסגרות שונות למען קידום חקיקה פרו-להט"בית. בנוסף, היה פעיל במאבק בוירוס ה-HIV ובסיוע לנשאים.[19][20]
מותו ומורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רסטין נפטר ב-24 באוגוסט 1987, מדלקת בתוספתן.[5]
לאורך השנים הוכרה עבודתו של רסטין בדרכים שונות. ב-1985 מכללת הברפורד העניקה לו דוקטור לשם כבוד. ב-2006 הוקם בית ספר תיכון בעיר הולדתו על שמו. ב-2013 הוכנס להיכל התהילה של מחלקת העבודה של ארצות הברית ובאותה השנה הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית. ב-2022 רחוב בעיירה ניאק (אנ') נקרא על שמו. ב-2023 יצא סרט בהפקת Higher Ground Productions שבבעלות ברק ומישל אובמה על קורות חייו, כשדמותו מגולמת על ידי קולמן דומינגו.[21][22][23]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביירד רסטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bayard Rustin (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
- ^ Documenting the American South: Oral Histories of the American South, docsouth.unc.edu
- ^ Bayard Rustin: Why MLK's Right‑Hand Man Was Nearly Written Out of History, HISTORY, 2024-01-02 (באנגלית)
- ^ Justin Vaïsse, Neoconservatism: The Biography of a Movement, 2010, עמ' 71-75
- ^ 1 2 Bayard Rustin: The Civil Rights Activist Portrayed in ‘Rustin’, Biography, 2023-11-17 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Justin Snow, Obama honors Bayard Rustin and Sally Ride with Medal of Freedom, Metro Weekly, 2013-11-20 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Bayard Rustin: The Civil Rights Activist Portrayed in ‘Rustin’, Biography, 2023-11-17 (באנגלית אמריקאית)
- ^ | Bayard Rustin's Civil Rights Legacy Began with Grandmother Julia Rustin, web.archive.org, 2018-10-22
- ^ Warren Watson, LibGuides: History of Wilberforce University: Bayard Rustin, wilberforcepayne.libguides.com (באנגלית)
- ^ Notable Omegas – Omega Psi Phi Fraternity, Inc. (באנגלית אמריקאית)
- ^ Chicago Tribune, Not-so-secret life of gay civil rights leader Bayard Rustin, Chicago Tribune, 2012-02-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Brandywine Stories: Bayard Rustin, A Renaissance Man, County Lines Online (באנגלית)
- ^ Nishani Frazier, Harambee City : the Congress of Racial Equality in Cleveland and the rise of Black Power populism, University of Arkansas, 2017
- ^ Journey of Reconciliation | Orange County, NC, www.orangecountync.gov
- ^ Bayard Rustin, organizer of the March on Washington, was crucial to the movement, The Washington Post
- ^ Daniel Perlstein, The dead end of despair: Bayard Rustin, the 1968 New York school crisis, and the struggle for racial justice
- ^ Jerald Podair, Bayard Rustin: American Dreamer, Rowman & Littlefield, 2008
- ^ Commission to Present Findings on Soviet Jewry to U.N., Jewish Telegraphic Agency, 2015-03-20 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Yasmin Nair, Windy City Times, Bayard Rustin: A complex legacy, Windy City Times, 2012-03-28 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Long Before Same-Sex Marriage, 'Adopted Son' Could Mean 'Life Partner', NPR, 28 ביוני 2015
- ^ U.S. Department of Labor - Labor Hall of Honor - Bayard Rustin, web.archive.org, 2014-10-17
- ^ President Obama Names Presidential Medal of Freedom Recipients, whitehouse.gov, 2013-08-08 (באנגלית)
- ^ Rustin HS / Homepage, www.wcasd.net (באנגלית)