אריך פריד
 | |
| לידה |
6 במאי 1921 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
22 בנובמבר 1988 (בגיל 67) באדן-באדן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, אוסטריה, גרמניה |
| מקום קבורה |
בית הקברות קנסאל גרין |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| סוגה |
שירה, מסה |
| בן או בת זוג |
קתרין בוזוול פריד |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
אריך פריד (Erich Fried; 6 במאי 1921 – 22 בנובמבר 1988) היה משורר, סופר ומתרגם אוסטרי-בריטי ממוצא יהודי. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, היה פריד מבטאה הראשי של השירה הפוליטית בגרמניה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בווינה ב-6 במאי 1921 להוגו פריד, משלח בינלאומי ונלי פריד, מעצבת גרפית. בגיל חמש בלבד הפך לשחקן-ילד והופיע על במות שונות ברחבי וינה. ב-1938, לאחר האנשלוס, עצרו הנאצים את אביו לחקירה. במהלך החקירה, שנמשכה יומיים, הכו כוחות הגסטפו את האב נמרצות, והובילו למותו. לאחר מותו של האב, נמלט אריך ללונדון דרך בלגיה, ומאוחר יותר הצליח למלט גם את אמו ללונדון.
בזמן מלחמת העולם השנייה, עבד כספרן, ככימאי חלב וכפועל בבית-חרושת. בלונדון הצטרף לארגון "אוסטריה הצעירה", תנועת נוער שמאלית של אוסטרים גולים באנגליה, ולליגת הנוער הקומוניסטית, אותה עזב ב-1943 בשל הנטיות הסטליניסטיות שלה.
ב-1944 נישא למריה מרבורג, זמן קצר לפני לידת בנם המשותף האנס. באותה שנה הוציא לאור את ספר השירה הראשון שלו, "גרמניה", ושנה לאחר מכן את ספר השירה השני, "אוסטריה". ב-1946 נפרדו מריה ואריך, וב-1952 התגרשו. באותה שנה נישא לנאן שפנס אייכנר, איתה הביא לעולם שני ילדים נוספים - דוד וקתרין. אריך ונאן התגרשו ב-1965, ובאותה שנה נישא אריך בפעם השלישית, לקתרין בוזוול, איתה היו לו עוד שלושה ילדים - פטרה, קלאוס ותום.
לאחר המלחמה, בין השנים 1952 ל-1968 עבד בBBC כפרשן פוליטי בגרמנית בשידורים לגרמניה. ב-1963 הצטרף ל"קבוצת 47". פריד התפרנס מתרגום ספרות אנגלית לגרמנית, ולהפך. בין השאר תרגם את שייקספיר, טי אס אליוט, דילן תומאס, גרהם גרין וסילביה פלאת' לגרמנית, ואת גתה ושילר לאנגלית. כמו כן היה המתרגם לגרמנית של שיריו של דוד רוקח.
שירתו ופעילותו הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא טס תכופות לגרמניה להקריא שירה או להרצות על נושאים שונים, רואיין תכופות בטלוויזיה הגרמנית והציבור הרחב הכיר אותו היטב. בתקופת מלחמת וייטנאם הלך בראש הפגנות סטודנטים בברלין נגד המלחמה. הציונים בישראל לא אהבו אותו בלשון המעטה, הוא היה ביקורתי כלפי מדינת ישראל והציונות, הוא כתב שיר ביקורת על "טבח דיר יאסין", ב-1974 הוציא את הספר "שמע ישראל", בו פואמה ארוכה בעלת שם זהה, המשתרעת על שבעה עמודים, שעסקה במלחמת ששת הימים, ובה גינה את ישראל על ששילחה את שבויי המלחמה המצריים למדבר סיני בלי נעליים ובלי מים. שורה אחת בפואמה אומרת: "כשדיכאו אתכם הייתי אחד מכם, איך אוכל להישאר כזה כשהפכתם למדכאים?", ומסתיימת במילים "טביעות הרגליים היחפות בחול הישימון, יאריכו ימים יותר מעקבות הפצצות והטנקים שלכם". השיר עורר את זעם הישראלים, ממשלת ישראל הזדעזעה ששיר תוכחה מוסרית נגדה נכתב על ידי יהודי ניצול שואה, ומתפרסם בגרמניה. שיר נוסף ב"שמע ישראל" הוא שיר מחאה כנגד הקמתה של נצרת עילית כ"קריה יהודית" מעל נצרת הערבית, ושיר אחר הוא שיר מחאה על הקמתו של מלון הילטון על גבי בית קברות מוסלמי ליד גן העצמאות בתל אביב ("יישנו, אורחי ציון, יישנו בשקט מעל קברים מחוללים").
בקרב צעירי גרמניה, שהתבגרו בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, שימש אריך כמורה דרך מוסרי, שהעניק להם הערכה מוסרית על מלחמת וייטנאם, על הסכסוך הישראלי-ערבי, ועל בעיות חברתיות שונות בארצותיהם. בעת מרידות הסטודנטים של שנות השישים והשבעים היה פריד המשורר הפופולרי בקרב הסטודנטים ושיריו שוכפלו בעלונים ונתלו על קירות בגרמניה. על חומת ברלין נצבע מכתם שלו באותיות ענק: "מי שרוצה שהעולם יישאר כפי שהוא, אינו רוצה שהוא יישאר בכלל". גם אולריקה מיינהוף, שהתפרסמה כחברת המחתרת השמאלנית הרדיקלית "כנופיית באדר-מיינהוף", הכירה את אריך בשנות ה-60, שערכה את הירחון "קונקרט", שאריך כתב בו, לפני שהצטרפה לפעילות של סיעת הצבא האדום. לאחר מיינהוף התאבדה בכלא ב-1976, כתב אריך שהוא רואה בה ממשיכת דרכה של רוזה לוקסמבורג. הוא שלל את המאבק המזוין של הקבוצה, אך זה לא מנע ממנו להעריך את מיינהוף באופן אישי.
המלחין הנס ורנר הנצה הלחין שניים משיריו וכלל אותם באוסף יצירות שפרסם ב-1973, תחת השם "קולות".
ב-1979 הוציא לאור ספר שירי אהבה, ספר שהפתיע את קוראיו, הפך לאחד הספרים המצליחים ביותר בשירת גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, וחשף את שירתו של פריד לקהל רחב יותר מבעבר. לאחר מכן, פרסם ספרי שירה נוספים שעסקו באהבה, חיים, תקווה ומוות, בהם שירים שזכו להצלחה, כמו "זה מה שזה".
אחרית ימיו ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1982 השיב לעצמו את אזרחותו האוסטרית, תוך שמירה על אזרחותו הבריטית, שניתנה לו ב-1949. ב-22 בנובמבר 1988 נפטר מסרטן המעי הגס בבאדן-באדן, והובא לקבורה בלונדון.
פרס ספרותי אוסטרי נקרא על שמו - פרס אריך פריד.
