ארט פארמר
 | |
| לידה |
21 באוגוסט 1928 קאונסיל בלאפס, איווה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
4 באוקטובר 1999 (בגיל 71) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה | ארתור סטיוארט פארמר |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית  |
| תקופת הפעילות |
מ-1999 |
| מקום לימודים |
תיכון ג'פרסון |
| עיסוק | מוזיקאי, מלחין |
| סוגה | ג'אז, בי בופ |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | חצוצרה, פלוגלהורן |
| חברת תקליטים |
אטלנטיק רקורדס, אנג'ה רקורדס, Contemporary Records, פנטזי רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים | בני גולסון, ג'רי מאליגן, ג'ים הול, סטיב סוולו, קליפורד ג'ורדן |
| פרסים והוקרה |
|
|
artfarmer | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ארתור סטיוארט פארמר (באנגלית: Arthur Stewart Farmer; 21 באוגוסט 1928 – 4 באוקטובר 1999) היה חצוצרן ג'אז ונגן פלוגלהורן אמריקאי. פארמר ואחיו התאום אדיסון, שניגן בקונטרבס, החלו לנגן באופן מקצועי בבית הספר התיכון. ארט זכה לתשומת לב גדולה יותר לאחר פרסום הקלטתו "Farmer's Market" ב-1952. לאחר מכן עבר מלוס אנג 'לס לניו-יורק, שם הוא הופיע והקליט עם מוזיקאים כמו הוראס סילבר, סוני רולינס וג'יג'י גרייס ונודע בעיקר כנגן בי בופ.
ככל שהמוניטין של פארמר גדל, הוא פנה מהבי בופ לכיוונים ניסיוניים יותר בשיתופי פעולה עם מעבדים כג'ורג' ראסל וטדי צ'ארלס. מאוחר יותר הצטרף לרביעיית ג'רי מאליגן והקים את ה-Jazztet יחד עם בני גולסון. בתחילת שנות ה-60 פארמר עבר לנגן בעיקר בפלוגלהורן בעל הצליל ה"חם" יותר וסייע לבסס את מעמדו של הכלי ככלי סולו בג'אז.[1] פארמר ההשתקע באירופה ב-1968 והמשיך להופיע עד מותו. פארמר הקליט יותר מ-50 אלבומים כמוביל, 12 עם ה-Jazztet, ועוד עשרות אלבומים כמלווה. נגינתו מאופיינת בליריות ובחום שלה .
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארט פארמר נולד ב-21 באוגוסט 1928, בקאונסיל בלאפס, איווה. הוריו התגרשו שהיה בן 4 והוא עבר יחד עם אמו, אחיו, סבו וסבתו לפיניקס שבאריזונה. פארמר החל לנגן בפסנתר בבית הספר היסודי, לאחר מכן עבר לטובה ולכינור לפני שעבר לנגן בקורנית ולבסוף חצוצרה בגיל שלוש-עשרה. פארמר ואחיו התאום עברו ללוס אנג'לס ב-1945, ולמדו בתיכון בו זכו להשכלה מוזיקלית ופגשו מוזיקאים מתחילים נוספים בהם סאני קריס, ארני אנדרוז, ביג ג'יי מקנילי ואד ת'יגפן. ארט התחיל לנגן בצורה מקצועית בגיל 16, בין היתר בלהקותיהם של הוראס הנדרסון, ג'ימי מאנדי, פלויד ריי.[2] פארמר זכה להזדמנות זו הן בשל יכולתו והן עקב היעדרותם של מוזיקאים מבוגרים יותר, שהיו עדיין בצבא בעקבות מלחמת העולם השנייה. כנער בלוס אנג'לס, פארמר נמשך לבי בופ ולביג בנדס של סווינג. השפעותיו באותה תקופה היו דיזי גילספי, מיילס דייוויס ופאטס נבארו, אבל, במילותיו שלו, "אז שמעתי את פרדי וובסטר, ואהבתי את הצליל שלו. החלטתי לעבוד על צליל מפני שנראה שרוב האנשים בגילי עבדו רק על מהירות".[3]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הקריירה בלוס אנג'לס וניו-יורק
[עריכת קוד מקור | עריכה]פארמר עזב את בית הספר כדי לצאת לסיבוב הופעות עם להקתו של ג'וני אוטיס, אבל עבודה זו נמשכה רק ארבעה חודשים, כיוון ששפתו של פארמר נפצעה. לאחר אימונים בניו-יורק, ואודישן לא מוצלח ללהקתו של דיזי גילספי, פארמר חזר לחוף המערבי ב-1948 כחבר בלהקתו של ג'יי מקשן. פארמר התקשה להשיג עבודה בלוס אנג'לס בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50 ויצא לסיבוב הופעות עם בני קרטר, רוי פורטר וג'רלד ווילסון, אחר כך ניגן עם וורדל גריי ב 1951-52.[4]
המעבר השני לניו יורק
[עריכת קוד מקור | עריכה]פארמר עבד בלוס אנג'לס במשך זמן כשרת במלון ופקיד בבית חולים, לפני שהצטרף ללהקתו של ליונל המפטון ב-1952. פארמר סייר באירופה עם הלהקה, שותפיו למחלקת החצוצרות היו קליפורד בראון, קווינסי ג'ונס ובני ביילי, הדבר תרם בצורה ניכרת להתפתחותו המוזיקלית, כמו גם החברות בלהקתו של טדי צ'ארלס ב-1953.[5]
פארמר עבר לניו-יורק, ב-1953 והקליט את אלבום הבכורה שלו כמוביל.[6][7] פארמר הפך ל "אחד החצוצרנים המבוקשים ביותר בשנות ה-50":[8] הוא המשיך לעבוד עם גרייס (1954-56), הוראס סילבר (1956-58), ג'רי מאליגן (1958-59), ת'לוניוס מונק וצ'ארלס מינגוס.[9]
מאמצע שנות ה-50, השתתף בהקלטות של המעבדים המוזיקליים המובילים של התקופה, בין היתר, ג'ורג' ראסל, קווינסי ג'ונס ואוליבר נלסון, עקב המוניטין שלו כנגן המסוגל לנגן בכל סגנון. במהלך נגינתו בחמישיית הוראס סילבר מצא פארמר שותף לסגנון בסקסופוניסט קליפורד ג'ורדן והשניים שיתפו פעולה עד מותו של ג'ורדן ב-1993.[10] מגוון הסגנונות של פארמר אף הורחב כאשר פארמר השתתף בסדרת סשנים ניסיוניים עם המלחין אדגר וארז. ב-1959 פארמר והסקסופוניסט בני גולסון הקימו את ה-Jazztet, הרכב שפעל עד 1962, וסייע בתחילת הקריירה של הפסנתרן מק'קוי טיינר והטרומבוניסט גריישן מונקור השלישי. בתחילת שנות ה-60 הקים פארמר שלישייה עם הגיטריסט ג'ים הול והבסיסט סטיב סוולו; השלישייה פעלה עד 1964.
קריירה לאחר המעבר לאירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1968 עבר פארמר לווינה, שם ניגן עם להקתם של קני קלארק ופרנסי בולנד והצטרף לתזמורת הרדיו האוסטרי. באותה תקופה ניגן גם עם אמריקאים אחרים שהשתקעו באירופה כמו דון בייאס, דקסטר גורדון ובן ובסטר. בתחילת השנות ה-70 עזב פארמר את תזמורת הרדיו האוסטרי והחל להופיע ברחבי העולם, ב-1976 אמר "אני בדרכים 90% של הזמן. אני יכול לגור בכל מקום. זה רק עניין של הגעה לשדה התעופה".[11] תחיית ה-Jazztet ב-1982, הובילה אותו לנגן בתדירות גבוהה יותר בארצות הברית.
מתחילת שנות ה-90, פארמר חילק את זמנו בין וינה וניו יורק. הוא המשיך להופיע ולהקליט עד סוף שנות ה-90, ב-4 באוקטובר 1999, פארמר מת מהתקף לב בביתו במנהטן, בגיל 71.[12][13]
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פארמר היו נשוי שלוש פעמים, אחרי שני נישואין קצרים שהסתיימו בגירושין התחתן עם בנקאית וינאית בשם מכטילד לאוגר (Mechtilde Lawgger), נישואין שנמשכו יותר מ-20 שנה, עד מותה ב-1992. פארמר תיאר את עצמו ב-1985 כ"אדם מופנם, סוג של מתבודד."; אישיותו תוארה לעיתים קרובות כשיקוף של נגינתו: לאונרד פד'ר, למשל, תיאר אותו ב-1990 כ"רגוע, נינוח, [ ... ] עדין".
סגנון נגינתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סגנונו של פארמר מתואר בדרך כלל כלירי וחם. בהספד בגרדיאן נכתב "פארמר נמנע מהצליל הבהיר והחודר של החצוצרה והושפע יותר מהקטעים המאופקים של מיילס דייוויס וקני דורהאם" וכי למרות שהוא יכול להיראות מרוסן יותר מדייוויס או מלי מורגן, "פארמר היה בדרכו מקורי באמת. הפרייזינג שלו תמיד ייחודי, נותן לקצב לרוץ לפניו, קצת בדומה לאופן בו בילי הולידיי שרה".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ארט פארמר
ארט פארמר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארט פארמר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ארט פארמר, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
ארט פארמר, באתר ספוטיפיי
ארט פארמר, באתר Last.fm (באנגלית)
ארט פארמר, באתר AllMusic (באנגלית)
ארט פארמר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ארט פארמר, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Feather, Leonard (March 30, 1990) "Jazz Review: Art Farmer's Fluegelhorn of Plenty". Los Angeles Times.
- ^ Rosenthal, David (1993) Hard Bop: Jazz and Black Music, 1955–1965. pp. 85–94. Oxford University Press.
- ^ Robinson, Greg (October 1994) "Art Farmer: Playing It Right". JazzTimes. pp. 47–48, 53.
- ^ Feather, Leonard & Gitler, Ira (2007) The Biographical Encyclopedia of Jazz. p. 219. Oxford University Press.
- ^ Fordham, John (October 7, 1999) "Art Farmer". The Guardian.
- ^ "Art Farmer: Discography". All About Jazz. Retrieved April 2, 2013.
- ^ "The Art Farmer Septet: Review". AllMusic. Retrieved April 2, 2013.
- ^ Ramsey, Douglas K. (1989) Jazz Matters: Reflections on the Music & Some of Its Makers. University of Arkansas Press.
- ^ Kahn, Ashley (November 2004) "Elvin Jones: The Company of Thunder". JazzTimes.
- ^ "Clifford Jordan, Chicago Be-bop Tenor Saxophonist". tribunedigital-chicagotribune (באנגלית). נבדק ב-2017-11-24.
- ^ Fraser, Gerald C. (August 26, 1976) "Art Farmer Finds Jazz in Europe Challenging" The New York Times. p. 39.
- ^ Heckman, Don & Thurber, Jon (October 7, 1999) "Art Farmer: Eloquent Jazz Master of the Trumpet and Fluegelhorn". Los Angeles Times.
- ^ "Art Farmer". (October 7, 1999) The Denver Post Online.