ארון קבורת תבנת
ארון קבורת תבנת הוא ארון הקבורה של המלך הפיניקי תַּבּנִת מצידון, אביו של המלך אשמונעזר השני. על גבי ארון הקבורה חרותות שתי כתובות שאינן קשורות אחת לשנייה, האחת בכתב חרטומים, והשנייה באלפבית פיניקי. ארון הקבורה נוצר בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס (או ה-4 לפנה"ס). הוא נחפר בשנת 1887 על ידי הארכאולוג העות'מאני אוסמאן המדי ביי בנקרופוליס של אייאה ליד צידון ביחד עם סרקופג אלכסנדר וארונות קבורה נוספים. בתוך ארון הקבורה נמצא גופו החנוט של המלך בתוך נוזל החניטה, במצב שימור מושלם. ארון הקבורה והשלד מוצגים אחד ליד השני והם חלק מאוסף המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול.
את השם תַּבּנִת אפשר לפרש תבנית, תמנית כלומר תמונה. ויליאם פוקסוול אולברייט העלה השערה שמשמעות השם הוא "זוהר אלוהי", על פי הביטוי האכדי melammu.[1]
על פי הכתובת שהופיעה על ארון קבורת בנו אשמונעזר השני מקבלים את שושלת בית המלוכה: אשמונעזר הראשון, בנו המלך תבנת, אמעשתרת אשתו, שהייתה הכוהנת הגדולה לאלה עשתרת, ובנם המלך אשמונעזר השני. תבנת גם היה דודו של המלך בדעשתרת, שמלך אחרי אשמנעזר השני.[2]
ארון הקבורה וגלויו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקברים ליד צידון התגלו במרץ 1887 על ידי הכומר האמריקאי והמסיונר הפרסביטריאני ויליאם קינג אדי (William King Eddy), שחי עם משפחתו בצידון. הוא ביקר במערת קברים כ־10 מטר מתחת פני האדמה. הוא מדד ותיאר את כל ארונות הקבורה שמצא שם משיש לבן ושחור. הדוח נשלח אל המזרחן הבריטי ויליאם רייט בלונדון. הוא מצידו שלח מכתב לעיתון הבריטי הטיימס שבו סיפר על הגילוי של אדי תוך שהוא מבקש מהמוזיאון הבריטי לנקוט מיידית בצעדים להבטיח שהאוצר לא ייפול לידי "הוונדלים הטורקים". מכתב זה שהופיע בטיימס הסב את תשומת לבו של האמדי ביי, האוצר החדש של המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול, האמדי ביי ארגן מיידית שמירה משטרתית סביב המערה, שלא אפשרה לאיש להיכנס אליה עד להגעתו. הוא הגיע לצידון ב־29 באפריל וארגן חפירה מיידית מלאה של ארונות הקבורה, והעברתם לאיסטנבול. הוא סיפר לאחר מכן שהמכתב הביא אותו להחלטה: "להראות להם שוונדלים טורקים כן יכולים".
בעת החפירה, פתחו הפועלים את ארון קבורה תבנת ומצאו את גופתו החנוטה במצב שימור טוב, צפה בתוך נוזלי החניטה. בעת הגילוי, האמדי ביי אכל ארוחת צהריים. הפועלים שפכו את נוזל החניטה לאדמה וכך לא התאפשר לחקור את סוד הנוזלים ולא לשמר את הגופה. האמדי ביי ציין בכתביו ב־1892, שהוא הצליח לשמור כמות קטנה של הנוזלים שנשארו בתחתית ארון הקבורה.[3]
ארון הקבורה מזכיר בצורתו מומיה מצרית כשראש ארון הקבורה הוא דמוי אדם (אנתרופואיד), בעל זקן עם פנים מחייכות, בעיצוב בסגנון מצרי.
הכתובת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכתובת ידועה בסימון KAI 13. הכתובת בכתב החרטומים מראה, שארון הקבורה היה מיועד במקורו למצביא מצרי בשם פן־פתח.
| באותיות פיניקית | תעתיק לכתב מרובע |
|---|---|
|
|
העתק אותיות הכתובת עם ניקוד וביאורים לקריאה בעברית:[5]
אָנֹכִ[א] תבנת כֹּהֵן עַשְׁתּרת מלך צִדֹנִם[ב] בֵּן אֶשְׁמֻנעֶזֶר[ג] כהן עשתרת מלך צדנם שֹׁכֵב באָרֹן זֶ[ד]. מי אַתָּ[ה] כֹל אדם אֲשֶׁ[ו] תַּפֻק[ז] אֶית[ח] הארן זֶ, אַל אַל תפתח עֲלִתִי[ט] ואל תַּרְגִּזֵנִ[י] כִּ[י"א] אִי[י"ב] אָרֻ[י"ג] לַנִ[י"ד] כסף אי אר לנ חָרֻץ[ט"ו] וכֹל מִנִם[ט"ז] מִשֹׁד[י"ז]. בִּלְתִּ[י"ח] אנכ שכב בארן ז אל אל תפתח עלתי ואל תרגזנ כ תֹּעֲבַת[י"ט] עשתרת הדבר הֻא[כ] ואִם פתח תפתח עלתי ורגז תרגזנ אַל יִכֹּן[כ"א] לך זרע בחים[כ"ב] תחת שמש ומשכב את רְפָאִם.
נחום סלושץ פירש את הכתובת כך: ”אנכי תבנת כהן עשתרת מלך צידונים בן אשמנעזר כהן עשתרת מלך צידונים שוכב בארון הזה. מי אתה כל אדם, אשר תעלה את הארון הזה. אל, אל תפתח עליתי ואל תרגיזני כי אין אתי כסף, אין אתי זהב וכל כלים לשוד. בלתי (אם) אנכי שוכב בארון הזה. אל תפתח עליתי ואל תרגיזני כי תעבת עשתרת הדבר ההוא. ואם פתח תפתח עליתי ורגז תרגיזני אל יהיה לך זרע בחיים תחת שמש ומשכב את רפאים.”[6]
תארוך ארונות הקבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]._2_sides._Paris,_1892.jpg)
ארונות הקבורה של תבנת ואשמונעזר השני בנו, דומים בסגנונם לארונות הקבורה שהיו מקובלים במצרים בימי השושלת ה־26 של מלכי מצרים, שבירתם הייתה העיר סאיס, למשל ארון הקבורה של פסמתיך השני והורחבית מסקארה שנמצא במוזיאון המטרופוליטן לאמנות. דמיון זה הביא את החוקרים להשערה, שארונות הקבורה האלה נוצרו בתקופה זאת.
ייתכן ששני ארונות הקבורה נרכשו על ידי הצידונים, לאחר השתתפותם בקרב פלוסיום שהתרחש בשנת 525 לפנה"ס, בין כנבוזי השני ופסמתיך השלישי ממצרים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארון אשמונעזר השני
- כתובות בדעשתרת
- ארון אחירם
- ארון בתנועם
- כתובת בן שפטבעל
- רשימת כתובות כנעניות וארמיות
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, הפרק "כתובת תבנת מלך צידון", הוצאת א' רובינשטיין, תשל"ט, עמ' 178–167
- Richard Gottheil, The Inscription of Tabnit, Hebraica 5, 1889, עמ' 197–197
- Charles C. Torrey, A Phoenician Royal Inscription, Journal of the American Oriental Society 23, 1902, עמ' 156–173 doi: 10.2307/592387
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Perceptions of Culture: Interpreting Greco-Near Eastern Hybridity in the Phoenician Homeland מאת Jessica Nitschke, 2007
Sarcophagus and Mummy of Sidonian King Tabnit, סרטון באתר יוטיוב
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ =אָנוֹכִי = אני
- ^ =צידונים
- ^ המלך אשמנעזר (=עֶזֶר של אֶשְׁמֻן) הראשון
- ^ =זה
- ^ =אתה
- ^ =אֲשֶׁר
- ^ =תוציא, שורש מקראי 'להוציא', ראו 'להפיק', 'ניפק', 'להנפיק'
- ^ =אֶת
- ^ =עֲלִיָּתִי = העלייה שלי לשמיים. או קראו עֲלֹתִי = צורת המקור של הפועל עלה: עֲלוֹתִי = עֲלוֹת אֲנִי
- ^ =תַּרְגִּיזֵנִי = תרגיז אותי
- ^ =כי
- ^ =לא
- ^ =אָרוּ = אספו, שורש מקראי = אסף
- ^ =לי
- ^ =זהב במקרא
- ^ =כל מִינִים (כל מיני [...])
- ^ =שוד. משמעות: כל מיני דברים לשדוד
- ^ =בלתי = רק
- ^ =תועבת = תועבה של [...]
- ^ =הוא
- ^ =ייכון (= יהיה)
- ^ =בחיים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עורך: בנימין מזר, ערך "תבני", אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו כרך ח, הוצאת מוסד ביאליק, 1981, עמ' 414
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 29
- ^ Jessup, Henry Harris, Fifty-Three Years In Syria (עמ' 506-507), Fleming H. Revell Company, 1910
- ^ גופנים:, Google Noto, Culmus
- ^ HAELEWYCK, Jean-Claude (2011). "L'inscription phénicienne de Tabnit (KAI 13) Essai de vocalisation". Res Antiquae, Safran Publishers. VIII.
- ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפיניקיות, דביר, 1942, עמ' 15-17