רומן גארי

רומן גארי
Romain Gary
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	8 במאי 1914; וילנה, האימפריה הרוסית
התאבד	2 בדצמבר 1980 (בגיל 66); הרובע השביעי של פריז, צרפת
שם לידה	Roman Kacew
מדינה	צרפת, פולין, האימפריה הרוסית, ליטא
מקום מגורים	Rue du Bac, Vilnius, ניס
שם עט	Fosco Sinibaldi, Romain Gary, Lucien Brulard, Émile Ajar, Shatan Bogat, René Deville
מקום לימודים	אקול דה ל'אר, Faculté de droit d'Aix-en-Provence, הפקולטה למשפטים בפריז, Lycée Masséna, Paul Cézanne University
שפות היצירה	פולנית, אנגלית, רוסית, יידיש, צרפתית
יצירות בולטות	Forest of Anger, כלב לבן, כל החיים לפניו, Clair de femme, הבטחה עם שחר, שורשי השמים, Lady L, חרדתו של המלך סלומון
תקופת הפעילות	1945–1980 (כ־35 שנים)
בן או בת זוג	לסלי בלאנש (1944–1961); ג'ין סיברג (16 באוקטובר 1962–1970); Leïla Chellabi (1978–2 בדצמבר 1980) ;
צאצאים	אלכסנדר דייגו גארי
פרסים והוקרה	פרס גונקור (1956)
חתימה

רומן גארי (בצרפתית: Romain Gary;‏ 8 במאי 1914 – 2 בדצמבר 1980), שנודע גם בשם העט "אמיל אז'אר" (Émile Ajar), היה סופר, במאי קולנוע, דיפלומט, וטייס קרב יהודי צרפתי, ממוצא ליטאי.

קורות חיים

נולד בשם רומן קצב (מבוטא קַאצֶב) (בפולנית: Kacew; ברוסית: Кацев) ב-8 במאי 1914 בווילנה. גדל בעיר הולדתו וילנה ומאוחר יותר בוורשה.

לפי סיפור בדיוני, אביו היה איוון מוז'וחין, אחד מגדולי השחקנים הרוסיים; למעשה לא היה לו כל קשר עם אימו של רומן גארי וספק אם נפגשו אי פעם. אביו של הסופר היה כנראה סוחר יהודי בשם אריה לייב קאצב, ואימו - מינה יוסלבנה לבית אובצ'ינסקי (Owczinski), שחקנית יהודייה-רוסייה, גרושה מבעלה הראשון (ראובן ברגשטיין-ממנו היה לה בן שנפטר בצעירותו, כשרומן היה בן 11). כשהיה בן 11 אביו נטש אותו ואת אימו, ושלוש שנים אחר כך הם היגרו לניס שבצרפת. רומן למד משפטים בפריז, ואחר כך התגייס לחיל האוויר הצרפתי ושירת כטייס קרב. עם הכיבוש הנאצי ברח מצרפת לאנגליה והצטרף לצבא צרפת החופשית במטרה להמשיך להיאבק בגרמנים. היה טייס קרב תחת פיקודו של שארל דה גול, באירופה ובצפון אפריקה. על שירותו קיבל גארי את אות לגיון הכבוד בדרגת אביר. לרומן גארי היו שני אחים למחצה (אח ואחות) מאביו אריה-לייב שמתו בווילנה בזמן מלחמת העולם השנייה, לפני 1944 (בגילאים 18, 19). גם אמו מתה במהלך מלחמת העולם השנייה (בפברואר 1941), לאחר כיבוש צרפת על ידי הנאצים.

לאחר המלחמה הצטרף רומן לשירות הדיפלומטי הצרפתי. בין השאר שירת במשלחת צרפת לאו"ם בניו יורק, בלונדון, וב-1956 מונה לקונסול צרפת בלוס אנג'לס.

כסופר

את כתיבתו הספרותית החל בתקופת לימודיו, ואת ספרו הארוך הראשון שזכה לפרסום - "חינוך אירופי" - כתב בעת המלחמה. לאחר שהיה לסופר מוערך בצרפת, החל לפרסם ספרים תחת שמות בדויים. לדבריו, הרגיש שהמבקרים אינם טורחים לקרוא לעומק את יצירתו, בעוד שיצירה תחת שם חדש זוכה לקריאה מדוקדקת יותר. שם העט המפורסם ביותר בו השתמש הוא אמיל אז'אר. תחת שם זה פרסם ארבעה ספרים, בהם את כל החיים לפניו, שזכה ב-1977 גם לגרסה קולנועית זוכת פרס אוסקר בבימויו של משה מזרחי ובכיכובה של סימון סיניורה והשחקנית הישראלית מיכל בת-אדם ובגרסה נוספת ב-2020 בכיכובה של סופיה לורן. גארי זכה בפרס גונקור לספרו שורשי השמים, וכאשר זכה בפרס גונקור כאז'אר על "כל החיים לפניו" סירב לקבלו, בעצת עורכת הדין שלו. בסך הכול פרסם 25 ספרים תחת שמו ושישה ספרים תחת שמות בדויים. גארי ניסה אף את כוחו בבימוי סרטים וכתב וביים שני סרטים יוצאי-דופן: "הציפורים באות למות בפרו" (1967) – דרמה פיוטית על נימפומנית, בכיכובה של רעייתו ג'יין סיברג; ו"הרוג!הרוג!הרוג!" (1971) על סחר בסמים. שני הסרטים היו כישלון קופתי ובכך באה לקיצה הקריירה הקצרה שלו כבמאי סרטים.

בסוף המהדורה העברית של ספרו "עפיפונים" מופיע כנספח "חייו ומותו של אמיל אז'אר" ובו הסברו של גארי על הסיבות שגרמו לו לבחור בשם הבדוי, וההשלכות המבדרות שהיו לכך מבחינתו. חוברת זו פורסמה לאחר מותו.

חיים אישיים

אשתו הראשונה הייתה הסופרת הבריטית, העיתונאית ועורכת המגזין ווג (Vogue) לזלי בלאנץ'. הם נישאו באפריל 1945 בעת גלותו באנגליה, והתגרשו ב-1963. הביוגרפיה שלו מגלה כי נקשר בפרשיות אהבה רבות והיה נוסע חסר-מנוחה ברחבי תבל.

בשנת 1959, הכיר את ג'ין סיברג, שחקנית אמריקנית צעירה ומצליחה, ובשנת 1963 הוא נשא אותה לאישה. הם התגוררו בלוס אנג'לס והתגרשו ב-1970. לשניים ילד משותף, אלכסנדר דייגו גארי (צר'), אשר נולד בשנת 1962. בזכות קשריו הרבים, הצליח להסתיר זאת מהציבור, וצוין שבנו נולד ב-1963.

לאחר התאבדותה של סיברג ב-1979, שקע גארי בדיכאון. ב-2 בדצמבר 1980 שם קץ לחייו ביריית אקדח לפיו בדירתו שבפריז. במכתב ההתאבדות שהותיר אחריו ציין כי "אין קשר לג'ין סיברג". גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים התיכון. הסרט "הבטחה עם שחר"^[1] (צרפת, 2017) מספר את סיפור חייו.

כתובת זיכרון על הבית ברחוב בסאנאביצ'וס שבו גר רומן גארי בווילנה בין השנים 1917–1923

הנצחה

נושאים את שמו:
- הספרייה העירונית של העיר ניס בצרפת
- המכון הצרפתי בירושלים ע"ש רומן גארי

מבחר ספריו שתורגמו לעברית

בשם רומן גארי:

חינוך אירופי (1945) - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ו 1986.
המלתחה הגדולה (1949) - תרגום מרים טבעון, ספרית מעריב, תשמ"ט 1988.
שורשי השמים (1956) - תרגום מרדכי שניאורסון, הוצאת כתר, 1988.
ליידי ל' (1958) - תרגום מירון אוריאל, הוצאת לדורי, 1959. תרגום נוסף: אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ח 1988.
הבטחה עם שחר (1960) - תרגום ש"מ עוגן, ספרית פועלים, 1968^[2].
ריקודו של ג'ינגיס כהן (1967) - תרגום אתי בנימיני, הוצאת כנרת, 1998.
כלב לבן (1970) - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ט 1988.
עצור - כאן פג תוקף כרטיסך (1975) - תרגום מרים טבעון, מועדון קוראי מעריב, תשמ"ט 1989.
לאור אישה (1977) - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ה 1985.
עפיפונים (1980) - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשמ"ג 1983.

בשם אמיל אז'אר:

חיבוק גדול (1974) - תרגום דורית שילה, עם עובד, תשע"ח 2017
כל החיים לפניו (1975) - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשל"ז 1977
פסבדו (1976) - תרגום רמה איילון, כתר, 2015.
חרדתו של המלך סלומון (1979) - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשנ"א 1991. תרגום נוסף: ניר רצ'קובסקי, הוצאת ידיעות ספרים, 2010.