אמיל אורליק
 | |
| לידה |
21 ביולי 1870 פראג  |
|---|---|
| פטירה |
28 בספטמבר 1932 (בגיל 62) ברלין, רפובליקת ויימאר |
| הושפע על ידי |
Kanō Tomonobu, וילהלם לינדנשמיט הבן, היינריך קניר, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
|
www | |
  | |
אמיל אורליק (בגרמנית: Emil Orlik ;21 ביולי 1870 – 28 בספטמבר 1932) היה צייר יהודי-צ'כי, גרפיקאי, צלם ומדליסט, חבר הזצסיון הווינאי והברלינאי.[1] נולד בפראג שהייתה באותה עת חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורליק היה בנם של חייט מפורסם יהודי בפראג מוריץ אורליק (1832–1897) ואשתו אנה, לבית שטיין. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בפראג בשנת 1889, למד בין השנים 1889–1893 בבית הספר הפרטי לציור היינריך קנירס במינכן ובאקדמיה לאמנויות יפות במינכן. בשנת 1894 חזר לפראג, שם התבסס לבסוף בסטודיו משלו בשנת 1897.
הטיול למזרח אסיה ויפן בין השנים 1900–1901 היה מכריע להמשך התפתחותו האמנותית. בשנת 1904 עבר לווינה. הוא היה חבר בזצסיון הווינאי בין השנים 1899 עד 1905 ופרסם במגזין שלהם "ור סקרום". לאחר 1905 הפך אמיל אורליק לחבר הנהלה באיגוד האמנים הגרמני.[2]
בשנת 1905 אורליק קיבל מינוי בברלין כפרופסור בבית הספר הממלכתי של מוזיאון ברלין לאמנויות יישומיות, שהיה ממוקם בברלין-שרלוטנבורג. שם הוא הפך לראש חוג הגרפיקה כממשיך דרכו של אוטו אקמן. תלמידיו כללו את ג'ורג' גרוס, האנה הוך, אוסקר נרלינגר, יוזף פנקר, ריינהולד אוולד, קרל שרודר, גוסטב ברתולד שרוטר, ואחרים (1903–1988). משנת 1906 אורליק היה חבר בזצסיון הברלינאי והשתתף בתערוכות שלהם. משנת 1922 ועד מותו הוא היה חבר באקדמיה הפרוסית לאמנויות.[3]
ברלין נותרה מקום מגוריו עד מותו של אורליק, משם יצא לנסיעות לדרום אירופה, צרפת ושווייץ כמעט בכל שנה. בשנת 1912 יצא למסע השני והממושך לאסיה, שעבר דרך סין, קוריאה ויפן.
הוא נפטר ב-28 בספטמבר 1932 בבית החולים פרנציסקוס הקתולי בברלין.
יצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורליק היה פעיל בעיקר כשרטט וכגרפיקאי (תחריטים וחיתוכי עץ). המוטיבים שלו כוללים דיוקנאות של בני תקופה חשובים, בין היתר - הנריק איבסן, ברנהרד פאנקוק, גוסטב מאהלר, יעקב וסרמן וריינר מריה רילקה, אותם הכיר מפראג מאז 1896.[4]
"נושאי עבודותיו נלקחו מהסביבה הקרובה-הבורגנית והכפרית של מקומות מגוריו ...: פולקלור, חיי העיר הגדולה ותושביה, האקזוטיקה והמדינות הרחוקות של מזרח אסיה."[5]
עיצובים שונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורליק עיצב איורים לספרי האלבומים של סטולוורק מטעם יצרן השוקולד של קלן לודוויג סטולוורק.
בשנים 1917–1918 אורליק הועסק כשרטט בעיתונות בוועידת ברסט ליטובסק. בתקופתו של אורליק בברלין, בין היתר צייר פורטרטים של לוביס קורינתוס, אוטו דיקס, קאתה קולוויץ, מקס סלפוגט, פרנץ ורפל, רודולף שטיינר, תומאס מאן, אלברט איינשטיין, ואחרים. בשיתוף פעולה עם מקס ריינהרדט הוא יצר עיצובי במה ותלבושות להפקותיו.
בין השנים 1897–1901, כתב העת התרבות במינכן Die Jugend השתמש שוב ושוב בגרפיקה ותמונות של אורליק.
לאחר נסיעתו הראשונה ליפן בשנת 1900/1901, יצר אורליק עבודות בהשראת הדפסי עץ יפניים. לכן הוא אחד מאמני היפניזם. אורליק גם ערך נסיעות לסין, רוסיה ומצרים.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אמיל אורליק (בגרמנית ובאנגלית)
אמיל אורליק (1870-1932), דף שער בספרייה הלאומית
אמיל אורליק, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Eugen Otto: Emil Orlik. Leben und Werk 1870 bis 1932. Christian Brandstätter Verlag, Wien, 1997
- ^ Deutsche Biographie, Orlik, Emil - Deutsche Biographie, www.deutsche-biographie.de (בגרמנית)
- ^ kuenstlerbund.de: Ordentliche Mitglieder des Deutschen Künstlerbundes seit der Gründung 1903 / Orlik, Emil
- ^ Orlik, www.adk.de
- ^ Emil Orlik. Zeichnungen und Druckgraphik von 1889–1932, München 1972, S. 33