אלברט חיימסון
 | |
| לידה |
27 באוגוסט 1875 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
5 באוקטובר 1954 (בגיל 79) |
| מקום לימודים |
Bishop Gore |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אלברט חיימסון (באנגלית: Albert Montefiore Hyamson; 27 באוגוסט 1875,לונדון–5 באוקטובר 1954, לונדון) היה היסטוריון ופקיד בכיר בתקופת המנדט הבריטי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלברט חיימסון נולד בלונדון למשפחה יהודית. הרב משה חיימסון, שהיה הרב הראשי של האימפריה הבריטית, היה דודו.
לאחר סיום לימודי בית הספר הוא התחיל לעבוד במשרד הדואר. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא היה בין הסופרים הציונים הבולטים באנגליה. באפריל 1917 הוא מונה לעורך של The Zionist Review. באוקטובר 1917 הוא החל לעבוד במחלקה היהודית ב"משרד התעמולה" של ממשלת בריטניה. בעבודה זו הוא היה אחראי על הפצת מידע שתעביר מסר של תמיכתה של הממשל בציונות. מספר פרסומים יצאו מטעם האיגוד הציוני של לונדון. באותה תקופה הוא כתב Great Britain and the Jews, פמפלט שהסביר את המסורת ארוכה של תמיכת בריטניה ביהודים. חיימסון השתתף ביצירת סרט The British Re-conquering Palestine for the Jews שהופץ למרכזים יהודים ברחבי העולם.
בשנת 1921 הרברט סמואל מינה את חיימסון לתפקיד אחראי על מחלקת מתן אשרות כניסה לארץ ישראל. ניסיונות של חיימסון לעמוד בדרישת הממשל בהקשר לכמות האשרות תרמו להורדת הפופולריות של חיימסון. בוילנה פעילותו הייתה ידוע כ"פעילות אנטישמית"[1]. במקרים רבים החלטות על מתן אשרה התקבלו על ידי חיימסון באופן אישי. בשנת 1926 הוא ערך סיור בקהילות יהודיות במזרח אירופה ופרסם ספר Palestine Old and New. בשנת 1931 הוא התקבל למסדר האימפריה הבריטית.
בשנת 1934 בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה מספר בקשות לקבלת אשרה גדל באופן משמעותי. מכיוון שחיימסון טיפל בכל בקשה באופן אישי התשובות היו יוצאות לאחר טיפול של 9 חודשים. לאור הביקורת הקשה חיימסון הודח מהתפקיד.
בשנת 1937 בעקבות המרד הערבי הגדול הוצא "הצעת חיימסון-ניוקומב". בהתאם להצעה זו היה צריך להקים מדינה בה יהיו זכויות שוות לכל התושבים ותהיה אוטונומיה מורחבת ליהודים וערבים. כמו כן צוין שמדינה יהודית לא יכולה לקום באזור בו קיים רוב ערבי. הצעה זו נדחתה על ידי מנהיגות יהודית.
בשנת 1942 חיימסון פרסם ספר Palestine: A Policy בה מתח ביקורת על ההנהגה הציונית. בשנת 1944 הוא היה בין מקימי ארגון The Jewish Fellowship. לפי השקפת עולם של הארגון פעילות ציונית תורמת להרחקה בין יהודים בארץ לבין יהודים בארצות הגולה. בשנת 1945 חיימסון היה חבר בצוות של מספר יהודים, ערבים ונוצרים (לרבות נביל ברבור) שכתבו "חוקת פלסטין". רעיונות החוקה תמכו בספר הלבן.
חיימסון התחתן בשנת 1911 והיו לו שני בנים ושתי בנות. שני בניו נהרגו בקרבות מלחמת העולם השנייה (אחד בסינגפור והאחר בפעולה אווירית).
בשנים 1945–1947 חיימסון היה נשיא האגודה להיסטוריה יהודית באנגליה והחל משנת 1944 ועד מותו היה עורך של פרסומי הארגון.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלברט מונטפיורי חיימסון, תרגום: שמואל רפאלי, בריטניה הגדולה ותחיית ישראל בארצו, ירושלים: דפוס רפאלי, 1918
