איאון (דיאלוג אפלטוני)

איאון
Ἴων

מידע כללי
מאת	אפלטון
שפת המקור	יוונית עתיקה
סוגה	דיאלוג אפלטוני

איאון הוא דיאלוג סוקרטי שכתב הפילוסוף היווני אפלטון. החיבור נחשב לאחד מן "הדיאלוגים המוקדמים" שכתב אפלטון. בדיאלוג סוקרטס דן עם אייאון, שמקצועו הוא "מדקלם שירי גבורה" (רפסוד), מומחה ביצירותיו של הומרוס, בשאלה האם המדקלם, מבצע שירה, מתוך מיומנותו וידיעותיו או מכוח השראה האלוהית. זהו אחד הדיאלוגים הקצרים ביותר של אפלטון.

דמויות

• סוקרטס - הפילוסוף היווני. בדיאלוג זה הוא מטיל ספק במהותה של אמנות ושל השראה אלוהית.
• איאון מאפסוס - הרפסוד והגנרל הצבאי. בשירה התמחה ביצירותיו של הומרוס. העיר אפסוס הייתה בשליטת אתונה בתקופה זו ואתונה איבדה רבים מהגנרלים שלה במסעות המלחמה לסיציליה האחרונה. אתונה הייתה בתהליך שכירת שכירי חרב זרים, ולכן הצעתו של סוקרטס כי איאון ישמש כגנרל לחיילים האתונאים איננה משונה כפי שנדמה, בהתחשב בנסיבות אלו.

תמצית הדיאלוג

המיומנות של איאון (530a – 533c)

איאון הגיע זה עתה מפסטיבל אסקלפיוס בעיר אפידאורוס, לאחר שזכה במקום הראשון בתחרות "מדקלמי שירי העלילה הגדולים". בדיאלוג שבין השניים, הם עומדים על ידיעותיו של איאון אודות הומרוס, שלטענתו הוא מבין טוב יותר מכל אדם בחיים. סוקרטס תמה על דבר זה, שהרי הומרוס מתייחס לנושאים רבים בדומה למשוררים אחרים כהסיודוס, נושאים כגון מלחמה או ניבוי עתידות, וכי אם מישהו בקיא בכל אחד מאלה הוא אמור להיות מסוגל להבין מה ששני המשוררים הללו אומרים, וכיצד איאון בקי בנבכי שירת הומרוס אך לא בזו של הסיודוס.

טבעה של השראה פואטית (533d – 536d)

לאחר שסוקרטס מנה מומחים בעולם היווני בשירה, פיסול או נגינה, הוא מסיק מהדיון עד כה כי לאיאון אין שום מיומנות אמיתית, אלא ידיעותיו על הומרוס מגיעות מתוך כוח אלוהי.

"אני רואה איאון, ואני מזמן לעצמי להראות לך מה פירוש הדבר לדעתי, כי כפי שאמרתי זה עתה, לא מומחיות היא בידך להיטיב שיח על הומירוס, אלא כוח אלוהי הוא שמניעך. מעין הכוח ההיא שאיוריפידס קורא לה מגנט, ובפי כל העולם נקראת היראקליאה". (534b – d) (תרגום ליבס 78)

סוקרטס מציע מטאפורה של מגנט כדי להסביר כיצד "המדקלם" מעביר את ההשראה המקורית של המשורר מהמוזה לקהל. הוא אומר שהאל מדבר תחילה עם המשורר, ואז נותן "למדקלם" את המיומנות שלו, וכך מתקשרים האלים עם בני האדם. סוקרטס טוען כי איאון חייב לצאת מדעתו כשהוא פועל, מכיוון שהוא יכול לבכות למרות שלא איבד דבר, ולחשוש מפחד כשהוא מול קהל מעריץ. איאון אומר שההסבר לכך הוא פשוט מאוד: ההבטחה לתשלום היא שמעוררת את הניתוק המכוון שלו מהמציאות. איאון אומר שכשהוא מסתכל על הקהל ורואה אותם בוכים, הוא יודע שהוא דווקא יצחק משום שבכי הקהל יהפוך אותו לעשיר יותר, וכשהם יצחקו הוא יבכה על הפסד הכסף (535e).

הבחירה של איאון (536e – 542a)

איאון אומר לסוקרטס שהוא לא יכול להיות משוכנע שהוא מאבד את דעתו או שהוא נתון בדיבוק כשהוא מופיע (536d, e). לאחר מכן סוקרטס מדקלם קטעים מהומרוס אשר עוסקים באמנויות שונות כמו רפואה, גילוי, דיג וביצוע מלחמה. הוא שואל את איאון אם כישורים אלה נבדלים מאמנות הדקלום שלו. איאון מודה שבעוד שהומרוס דן בכישורים רבים ושונים בשירתו, הוא מעולם לא מתייחס למלאכה של המדקלם. סוקרטס לוחץ עליו לגבי האופי המדויק של המיומנות שלו, ואיאון טוען כי הידע שלו הופך אותו לגנרל צבאי בעל יכולת, אך קובע שכאשר הוא מדקלם קטעים הנוגעים לעניינים צבאיים, הוא אינו יכול לדעת אם הוא עושה זאת במיומנות של גנרל, או במיומנות של מדקלם. סוקרטס מבחין כי איאון משנה את עיסוקו. תחילה הוא היה מדקלם ואז הפך לגנרל. הוא שואל את איאון מדוע הוא מחליף תכופות ממקצוע אחד למשנהו ואיאון קובע כי אתונה אינה זקוקה כרגע לגנרלים, במיוחד לא לגנרלים זרים. סוקרטס מפרט כמה גנרלים אתונאים ילידי חוץ באותה תקופה ואת מסלולי המדקלמים.

סוקרטס מחזק את איאון על היותו מדקלם, שהמקצוע הולם לו משום שהמדקלם הוא אדם המסוגל באופן משכנע להיות אנשים שונים על הבמה.

סוקרטס טוען למעשה כי "כישרונו של איאון כמדקלם אינו יכול להיות אמנות, גוף ידע הניתן להגדרה או מערכת מיומנויות מסודרת", אלא צריך לבוא מהשראתם האלוהית של המוזות.

ביקורת

הטיעון של אפלטון אמור להוות דוגמה מוקדמת לכשל, שכן מסקנתו נובעת מההקבלה המפורסמת שלו (מגנט). איאון, המדקלם "משתלשלת כאבן אבן בקצה שרשרת אבני הביניים. המוזה נותנת השראה למשורר (הומרוס במקרה של איאון) והמשורר נותן השראה למדקלם." הדיאלוגים של אפלטון הם עצמם "דוגמאות לאומנות שממשיכות להיות מעולות" וזהו פרדוקס ש"אפלטון האויב העליון של האמנות הוא גם האמן העליון."

לרעיון הטירוף הנשגב יש משמעות ספציפית גם לסוקרטס מכיוון שבמהלך ההגנה שלו באפולוגיה הוא מזכיר את הפילוסופיה שלו ואת מעשיו כמי שהונחו על ידי קול עליון. הרעיון היה מזהיר אותו מפני טעויות, אך לעולם לא יורה עליו לעשות משהו. אפלטון מפתח ביקורת משוכללת יותר על שירה בדיאלוגים אחרים כמו בהמדינה, בהמשתה ובפיידרוס. עם זאת, ישנם חוקרים המבינים זאת כביקורת על אמונה שגויה, ולא כביקורת על שירה באופן כללי.

טקסטים ותרגומים

• כתבי אפלטון, כרך 1, תרגום מיוונית יוסף ג. ליבס. הוצאת שוקן, 1997.
• אפלטון. אופרה, כרך ג '. טקסטים קלאסיים באוקספורד.ISBN 978-0198145424
• אפלטון. עבודות שלמות. אד. JM קופר ו-DS Hutchinson. האקט, 1997.ISBN 978-0872203495ISBN 978-0872203495

ראו גם

• פואטיקה (אריסטו)
• דיאלוג סוקרטי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איאון בוויקישיתוף