אוטו ראנק
 | |
| לידה |
22 באפריל 1884 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 1939 (בגיל 55) ניו יורק, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
פסיכואנליזה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרנקליף |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת וינה |
| בן או בת זוג |
ביטה ראנק-מינסר |
  | |
אוטו ראנק (בגרמנית: Otto Rank; 22 באפריל 1884 - 31 באוקטובר 1939) היה פסיכואנליטיקאי אוסטרי ממוצא יהודי, מתלמידיו של זיגמונד פרויד, שהפך בהמשך לאחד ממבקריו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראנק נולד בווינה שבאוסטריה בשם אוטו רוזנפלד, לתכשיטן שמעון רוזנפלד ורעייתו קרוֹלינֶה לבית פליישנר. אחיו הבכור למד משפטים והמשפחה לא יכלה לממן לימודים גבוהים גם לאוטו, ולפיכך הפך לבעל מלאכה. הוא היה קרוב לאמו ומרוחק מאביו האלכוהוליסט. בנעוריו אימץ את שם המשפחה "ראנק" והפך אותו לרשמי מספר שנים מאוחר יותר; הדבר סימל את בריאתו העצמית, תמה שליוותה בהמשך את חייו ועבודתו.
ראנק היה ממוצא יהודי וגדל בווינה הקתולית, אך היה ספקן בנוגע לדת; הוא אף חיבר "עשרת הדיברות" משלו, בהן כתב למשל איסור על היריון ולידה המנוגדים לרצון ההורים. הוא נהג לקרוא ספרות ופילוסופיה, להאזין למוזיקה, כתב שירה ויומן ספרותי והחשיב עצמו אמן.
יד ימינו של פרויד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 20 קרא לראשונה את "פשר החלומות" (שיצא ב-1900), ספרו הנודע של פרויד. בגיל 21, בשנת 1905, כתב ראנק בהשפעתו חיבור קצר על רעיונות פסיכואנליטיים לגבי האמן, שהגיע לידיו של פרויד עצמו (ייתכן כי באמצעות אלפרד אדלר, שהיה רופאו של ראנק). פרויד התרשם מאוד וב-1906 מינה את ראנק למזכירות "החברה הפסיכואנליטית הווינאית". בתמיכתו ובמימונו של פרויד, השלים ראנק תואר דוקטור באוניברסיטת וינה ב-1912, והיה לדוקטורנט הראשון שעשה זאת עם עבודת מחקר בנושא פסיכואנליטי, על מיתוס לוהנגרין.
ראנק הפך ל"יד ימינו" של פרויד למשך עשרים השנים הבאות. הוא היה חבר קבוע במעגל מקורביו ושותף לדיוניהם האינטלקטואליים, וסייע לפרויד בהרחבת התאוריה הפסיכואנליטית לתחומים כגון מיתוסים ואגדות, אמנות ויצירתיות. הוא פרסם מספר מאמרים והיה שותף לכתיבתו של פרויד; בין השאר כתב ב-1914 שני פרקים על מיתוסים ואגדות למהדורה הרביעית של "פשר החלומות" שהוציא פרויד. בין השנים 1915-1918 כיהן ראנק כמזכיר "האיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי" שייסד פרויד. כן מונה לאחד מעורכי כתבי העת הפסיכואנליטיים החשובים "אימאגו" (מ-1912) ו"Die Zeitschrift für Psychoanalyse" (מ-1913). פרויד אף הפנה אליו חלק ממטופליו.
ב-1914 גויס ראנק לצבא האוסטרי בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה. במהלך שירותו בפולין פגש את ביטה "טולה" מינסר, ונישא לה ב-1918. בעקבות לידת בתם היחידה הלן ב-1919, גברה התעניינותו של ראנק בשלבים הפרה-אדיפליים (עד גיל 3) שבמודל הפסיכוסקסואלי של פרויד, וכן בקשר אם-תינוק. במקביל בשנה זו ייסד עם פרויד את "ההוצאה לאור הפסיכואנליטית הבינלאומית", וראנק עסק רבות בניהולה.
הניתוק מפרויד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1924 פרסם ראנק את ספרו "טראומת הלידה", בו תיאר כיצד מתרחשת ספרציה-אינדיבידואציה של התינוק מאמו, המלווה בחרדת נטישה, ואיך יכולה המשגה זו להאיר רעיונות שונים הקשורים במיתוסים, אגדות, אמנות, פילוסופיה ותרפיה. הרעיון היה מנוגד לגישתו של פרויד, הן בשל הוספת שלב לפני השלב האדיפלי שנועד להסביר נוירוזות ופגיעות נפשיות שונות במקום תסביך אדיפוס אותו הדגיש פרויד כמקור ההפרעות, והן בשל המעבר מהתמקדות ביחסי אב-ילד בהם עסק פרויד, להתמקדות ביחסי אם-ילד (בחיבור מ-1930 טען ראנק כי מלאני קליין פיתחה בהמשך את הרעיונות הללו, ללא כל התייחסות לראנק כאחד הראשונים שדיבר עליהם). פרויד התנגד לספרו של ראנק והתרחק ממנו, וראנק בתגובה התפטר מתפקידיו כסגן נשיא החברה הפסיכואנליטית בווינה ועורך בכתבי העת הפסיכואנליטיים של פרויד. כך, לאחר שצפה בחבריו אדלר, יונג ואחרים מבקרים את גישתו של פרויד ומתנתקים ממנו, עזב גם ראנק את מורו ותומכו מזה שני עשורים, וב-1926 אף עזב את וינה ועבר עם משפחתו לפריז.
עבודתו לאחר הניתוק מפרויד
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הניתוק מפרויד עסק ראנק בהרצאות באירופה ובארצות הברית בנושא הספרציה-אינדיבידואציה. הוא הרצה תקופה מסוימת באוניברסיטת סורבון בפריז, וטיפל בקליניקה שלו באמנים ידועים כגון הנרי מילר. בהמשך נע לסירוגין בין צרפת לארצות הברית והמשיך בטיפוליו ובהרצאותיו באוניברסיטת הרווארד, יל, סטנפורד ואוניברסיטת פנסילבניה.
ראנק כתב מאמרים וספרים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, שנחשבים למבשרי תאוריית יחסי אובייקט ופסיכולוגיית האגו שפותחו על ידי מובילי הפסיכואנליזה בהמשך. הוא הדגיש במאמריו מושגים כגון החוויה המודעת, ההווה, יכולת הבחירה של האדם, האקטיביות והאחריות שלו, בניגוד למושגים כגון הלא-מודע, חוויות העבר, דחפים ודטרמיניזם שהדגיש פרויד. כן כתב על השפעות מושגים אלו על תחומי חיים שונים כגון דת, יצירתיות וחינוך בעבודותיו "פסיכולוגיה והנפש" (1930), "אמנות ואמן" (1932) ו"חינוך מודרני" (1932).
בנוסף עסק ראנק עסק בפיתוח טיפול פסיכואנליטי קצר יותר מזה של תומכי פרויד, תוך הכללת עקרונות של שוויון רב יותר ביחסים בין המטפל למטופל. הוא קבע שבמקום טיפול ללא תאריך יעד לסיום, יש לקבוע תאריך ברור לסיום הטיפול, והשתמש בסוגיית הסיום כמקבילה וממקדת בנושא הספרציה וההתפתחות העצמאית של האדם בעקבותיה. ראנק הדגיש את חשיבות חוויית ה"כאן־ועכשיו" בטיפול וביחסי מטפל-מטופל, ופחות את העיסוק בחוויות העבר. ראנק כתב על רעיונות אלו בספרו "תרפיית הרצון" (1929-1931).
עבודותיו של ראנק השפיעו על פסיכולוגים נודעים רבים, בהם רולו מיי, קרל רוג'רס, ארווין יאלום ועוד. גישות תאורטיות רבות הושפעו מרעיונותיו, בהן פסיכולוגיית האגו, תאוריית יחסי אובייקט, פסיכותרפיה המרוכזת באדם, פסיכולוגיה אקזיסטנציאלית, תאוריית הגשטאלט ופסיכולוגיה בינאישית. ברעיונותיו בתחומים של פסיכולוגיה חברתית תרם להבנה מעמיקה יותר של תחומים כגון מיתוסים, דת, אמנות, חינוך, אתיקה והתנהגות ארגונית.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוטו ראנק ורעייתו טולה התגרשו ב-1934, והיא פתחה קליניקה משלה בבוסטון. ב-1935 עבר ראנק לניו יורק והכיר את אסתל בואל, אמריקאית ממוצא שווייצרי; הם נישאו שלושה חודשים לפני מותו. לקראת מותו סבל ראנק מזיהום בכליות ואלח דם, ומת בגיל 55 בניו יורק.
לאחר מותו פורסמו מקבצי מאמרים וכתבי יד שהותיר אחריו, חלקם ב-"The Journal of the Otto Rank Association", כתב עת שיצא פעמיים בשנה בין השנים 1966-1983 ובו כתבי עת של ראנק וכתביהם של פסיכולוגים שהכירו אותו וכתבו על עבודותיו. ב-1996 פורסם גם לקט מהרצאותיו בארצות הברית, בספר "פסיכולוגיית השינוי".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Lieberman E. James (1985), Acts of Will: the Life and Work of Otto Rank, New York, Free Press
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטו ראנק, ברשת החברתית Goodreads- אוטו ראנק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אוטו ראנק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אוטו ראנק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
אוטו ראנק (1884-1934), דף שער בספרייה הלאומית
