אובלומוב

אובלומוב
Обломов

עטיפת התרגום העברי השני, בהוצאת מחברות לספרות (2012)
מידע כללי
מאת	איוואן גונצ'רוב
שפת המקור	רוסית
סוגה	רומן
מקום התרחשות	האימפריה הרוסית
תקופת התרחשות	המאה ה־19 (1843–1851)
הוצאה
תאריך הוצאה	1859
הוצאה בעברית
הוצאה	מ. ניומן (תשי"ט); מחברות לספרות (2012)
תרגום	יצחק אורן (תשי"ט); דינה מרקון (2012)
סדרה
ספר קודם	הסיפור הרגיל
הספר הבא	אובריב
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	003543986, 001862332, 001862337

אוֹבּלוֹמוֹב (ברוסית: Обломов) הוא רומן מאת הסופר הרוסי איוואן גונצ'רוב שראה אור בשנת 1859. הספר זכה להצלחה גדולה ולהערכתם החיובית של טולסטוי, צ'כוב, דוסטויבסקי, סמואל בקט ורבים אחרים. המילה אובלומוביות (או אובלומוביזם; ברוסית: обломовщина, אובלומובישצ'ינה), הגזורה משם משפחתו של גיבור הספר, משמשת ברוסית לתיאור תופעת אדישות בחיי החברה ובחיים הפרטיים, חוסר מעש, בטלנות וחולמנות.

עלילה

איליה איליץ' אובלומוב הוא עצלן כרוני, ההופך את עצלותו לאידאולוגיה, אליה יש לשאוף בגן עדן חופשי מכל עבודה ודאגה. אובלומוב יכול להרשות זאת לעצמו שכן הוא אציל, בן למשפחה עתיקה ובעל אחוזה כפרית שקיבל בירושה בשם אובלומובקה, המניבה לו, בזכות שיטת הצמיתות, הכנסה המממנת את חייו הריקים ממעש. בראשית הספר מתגורר אובלומוב בן השלושים לערך בדירה בבירה סנקט פטרבורג יחד עם משרתו האישי זאכר.

חברו האמיתי היחיד של אובלומוב הוא אנדריי שטוֹלץ, בן לאב ממוצא גרמני ולאם רוסייה. שטולץ הוא אדם נמרץ, מודרני ותועלתני השואף לקדם את אובלומובקה לקראת מודרניזציה (הכוללת סלילת מסילת ברזל והקמת בתי ספר לילדי האיכרים והצמיתים, יוזמות המזעזעות את אובלומוב, הרואה בהן טרחה וסכנה לגן העדן התמים – זאת על אף שהדבר יכול להניב הכנסות גדולות יותר מן האחוזה). משימתו של שטולץ היא לנער את אובלומוב, להקימו מן הספה עליה הוא רובץ ולעורר אותו לחיים.

במסגרת ניסיונו של שטולץ לנסוך חיים באובלומוב הוא מכיר לו את אולגה. למשך פרק זמן מסוים נדמה כי אובלומוב אכן קם לחיים, הוא מתאהב באולגה ואף היא מתאהבת בו. אולם לאחר פרק זמן החופף לתקופת הקיץ, קמלה אהבתם (לאחר ש"סכנת" החתונה וחיי המשפחה על הטרחה שבהם מטילה על אובלומוב אימה) ואובלומוב שב לאיטו להרגליו הישנים (לבישת חלוק-בית כל היום ורביצה על הספה).

עם זאת, שוכר אובלומוב דירה בביתה של אַגָפיה פְּשֶניצינה, שם הוא זוכה לטיפול מסור מצידה. חיי הבטלה שלו אינם זוכים לגינוי מצידה של האשה הפשוטה אלא להערצתה את ידיו הלבנות והנקיות וגופו השמנמן. אחיה של בעלת הבית מנסה להונות אותו ולסבכו בחובות, אך אובלומוב נחלץ מכך בזכות שטולץ, ששב לחייו לאחר שנשא לאשה את אולגה.

בסופו של דבר נושא אובלומוב את אגפיה לאשה ומת כתוצאה מאורח חייו לאחר שהביאו לעולם ילד. הילד הועבר, בהסכמתה של אגפיה, לגידולם של שטולץ ואולגה.

ניתוח הספר ומשמעותו

גיבורו של הספר הוא אדם עצלן שבמשך כל 100 העמודים הראשונים איננו קם מן הספה וגם לאחר מכן מתנהל בעצלתיים. לפיכך העלילה נעה באיטיות רבה. העלילה עוקבת אחר עונות השנה, כאשר שיא הפעילות מתרחשת בקיץ, ימי אהבתם של אולגה ואובלומוב.

בנוסף לעצלות, אובלומוב מייצג יושר ואהבת אדם. כל חיבור לחיי החברה, המסחר או הפוליטיקה, היו מחייבים אותו לצביעות ולחוסר יושר, כנהוג במערכות השלטון הרוסיות, שהושתתו על שחיתות שלטונית ושוחד. הוא אינו שותה לשוכרה, אינו מכה את משרתו ומפגין חיבה לבני כל המעמדות ולילדים. בדרכו השקטה הוא תומך במשפחת בעלת ביתו, מקפיד על חינוך הילדים ומאפשר לילדיה היתומים עליה בסולם המדרג החברתי. אובלומוב הוא גם תמים מאוד ונראה שכמעט הכל מרמים אותו, החל ממנהל האחוזה שלו וכלה באחיה של בעלת הבית שלו ומשרתו.

בתפיסה הסובייטית המקובלת נקרא הספר כקריאת תיגר על מעמד האצולה הרקוב, התלוי לחלוטין במשרתים המלבישים ומאכילים אותו ובצמיתים המעבדים את אחוזתו ומזרימים לכיסיו כספים למחייתו, בה-בשעה שהוא-עצמו אינו נוקף אצבע.

פטר וייל ואלכסנדר גניס בספרם "שפת האם" מציינים כי הגרסה הלאומית הביקורתית רואה באובלומוב ארכיטיפ של רוסיה, המבוססת בעצלות ממארת, חוסר מעש, סיאוב וחוסר יכולת לנוע לכיוון פעילות יצירתית. זאת לעומת שטולץ, המייצג את החריצות התועלתנית והתבונית של אירופה. באופן רחב ואוניברסלי יותר מייצג אובלומוב את תפיסת הזמן המעגלית, המסורתית והשמרנית השואפת למנוחה בעוד שטולץ מייצג את החשיבה הליניארית, המתקדמת לעבר תכלית. אובלומוב מייצג את הקיום בטבע בעוד שטולץ את הקיום החברתי.

קריאתו של חוקר הספרות מיכאיל שישקין (המופיעה כאחרית דבר במהדורה העברית החדשה) מציגה את אובלומוב כמי שבוחר בחירה מודעת לחיות חיים ראויים בחברה רקובה ומושחתת. הוא קורא את הספר כביקורת נגד החיים החברתיים והפוליטיים הרוסיים של העת, השקועים בניוול ואינם מספקים עבור האישים הגדולים באמת. אילו הייתה פורצת מלחמה, למשל, טוען שישקין, היה אובלומוב מתגלה בה כגיבור (כמו הגיבור הלאומי איליה מורומץ, ששמו הפרטי כשמו של אובלומוב, שקם ממיטתו והפך לגיבור בגיל 33); אך כיוון שאין לו סיבה מספקת להוציא לפועל את גדולתו, ועבודה ורדיפה אחר ממון (מאפייניו של שטולץ) אינם סיבה מספקת, הוא נותר שרוע על הספה.

עיבוד קולנועי

הספר עובד לקולנוע ב-1979 על ידי ניקיטה מיכאלקוב.

תרגומים עבריים

• אובולומוב: רומן; עברית: יצחק אורן, ירושלים – תל אביב: מ. ניומן, תשי"ט.
• אובולומוב: רומן; תרגמה מרוסית והוסיפה הערות: דינה מרקון; בתוספת אחרית דבר מאת מיכאיל שישקין, אור יהודה: מחברות לספרות והמפעל לספרות מופת, 2012.

תרגום הסיפור הקצר שממנו התפתח מאוחר יותר הרומן:

• חלומו של אובלומוב: (פרק מן הרומן אובלומוב); תרגם: מנחם פוזננסקי, יפו: ספריה חקלאית, תרע"ט.

לקריאה נוספת

• אסתר ברטלר, 'גלגולו של "אובלומוב" בספרות העברית', עלי-שיח, 49 (2003), 105–112.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אובלומוב בוויקישיתוף

היצירה:

• גרסה אנגלית, לקריאה חופשית ברשת (באנגלית)
• גרסה רוסית, לקריאה חופשית ברשת (ברוסית)
• אובלומוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

על הספר:

• עם הופעת התרגום העברי הראשון:
  • מרים אורן, אובלומוב – או הבטלן, מעריב, 13 במרץ 1959
  • י. ליכטנבום, "אובלומוב" לאיבן גונצ'רוב: (לצאת התרגום העברי), דבר, 6 בפברואר 1959
  • מיכאל אוהד, עצל, רשלן וטוב לב, דבר, 24 ביולי 1959
• עם הופעת התרגום העברי השני:
  • סיון בסקין, העצלות כאידאולוגיה, באתר הארץ, 10 ביולי 2013
  • עמיחי שלו, "אובלומוב": להתעורר בבוקר ולשנוא את עצמך, באתר ynet, 10 ביולי 2013
  • אריק גלסנר, [1], המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 21 ביוני 2013
  • אריק גלסנר, אובלומוב – מקורותיה של פסיביות, באתר "מבקר חופשי", 10 בנובמבר 2013
  • סקירה באתר "טקסט"