דתן ואבירם
דָּתָן וַאֲבִירָם הם דמויות מקראיות מתקופת דור המדבר, צאצאי שבט ראובן שהתנגדו למנהיגותו של משה והיו שותפים לעדת קורח שנבלעו באדמה.
דתן ואבירם הם בניו של אליאב, נכד של ראובן בן יעקב.[1]
במקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר במדבר מסופר כי דתן ואבירם הצטרפו לקורח במחלוקתו נגד שליטתם של משה ואהרון.[2]
משה רבנו, בפייסנותו קרא לדתן ואבירם כדי להעמיד אותם על טעותם, אך הם סירבו להיוועד עמו. כמו כן המעיטו בערכו של משה ובטיב היציאה איתו ממצרים בטוענם: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר". לאחר שדתן ואבירם סירבו להפסיק המחלוקת אמר אלוהים למשה שבדעתו להשמידם. משה הזהיר את בני ישראל שלא יעמדו לידם כדי שלא יפגעו[3] ולאחר מכן פתחה האדמה את פיה ובלעה את דתן ואבירם יחד עם קֹרַח ועדתו כפי שכתוב: "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ותכס עליהם הארץ".
בפרשנות חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המדרש, דתן ואבירם היו משוטרי ישראל, שתפקידם היה לאכוף את גזירות המצרים על בני ישראל.[4] תפקידם לא הגן עליהם מהתעללויות של מצרים, ונאמר כי נוגשׂ מצרי אנס את אשתו של דתן.[5] המגע בין דתן ואבירם למשה רבנו החל מיד לאחר שמשה רבנו הרג מצרי שהתעלל בעברי. דתן ואבירם דיווחו לפרעה מלך מצרים על משה, וזה ציווה להורגו, ומשה נס על חייו למדיין.
אחרי דרישת משה מפרעה לשחרר את בני ישראל מעבדותם - בצו אלוהים - דתן ואבירם יצאו נגדו באומרם "ירא ה' אליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגנו".[6]
גם אחרי שמשה ואהרן ניצחו את החרטומים בעימות ביניהם, לא נסוגו דתן ואבירם מעמדתם. כאשר רדפו המצרים אחרי בני ישראל והשיגו אותם על ים סוף, התריסו דתן ואבירם כלפי משה ואמרו "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמור חדל ממנו ונעבדה את מצרים".[7]
כשהמן ניתן לראשונה לבני ישראל, משה רבנו הסביר שצריך לאכול את המן בו ביום. ועם ישראל נהג כך מלבד דתן ואבירם שהשאירו את המן שלהם למחרת. הגמול על כך הגיע כאשר המן שנשאר למחרת התמלא תולעים והסריח.[8]
כשהתנהל הוויכוח בין המרגלים שהלעיזו באוזני בני ישראל אודות ארץ ישראל, לבין יהושע בן נון וכלב בן יפונה שאמרו "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", הסיתו דתן ואבירם את בני ישראל לחזור לחיי השיעבוד במצרים בהכריזם "ניתנה ראש ונשובה מצרימה".[9]
פרשנים מאוחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב פנחס פרידמאן מביא בשם המהרי"ל דיסקין ובשם אחרונים אחרים על סמך מדרש (שלא נמצא לפנינו) שמהכפילות בפסוקים לגבי מעבר בני ישראל בים סוף אנו למדים שהים נבקע בשנית, ולפי חידושיהם קריעת הים בשנית הייתה עבור דתן ואבירם שנשארו קודם במצרים עם פרעה. קריעת הים עבורם במיוחד הייתה בזכות זה שהם קיבלו מכות במקום בני ישראל בזמן שהיו שוטרים ונוגשים עבור המצרים בזמן שעבוד מצרים.[10]
דתן ואבירם בהלכה ובפולקלור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשבת שירה בה קוראים בתורה על ירידת המן נהוג לפזר את שאריות האוכל לציפורים, וזאת בשל מדרש המספר כי בשבת הראשונה לירידת ה"מן" אמר משה כי בשבת לא ירד מן, וביום שישי תרד כמות כפולה גם בשביל שבת.[11] דתן ואבירם פיזרו מהמן של יום שישי בשבת, וזאת כדי להפריך את דברי משה, אך ציפורים אכלו את המן שפוזר, וכך עם ישראל ראה את מימוש נבואת משה.[12]
בפלוקלור היהודי דתן ואבירם משמשים כסמל לבעלי מחלוקת הרסניים: ”וכעת, רעם קולו של זימל... ראה איזו שואה המטת על ישיבה מפוארת. כל "תורה לשמה" מפולגת ומסוכסכת מחלוקת נוראה בין הבחורים אכלה כל חלקה טובה בישיבה... אם הישיבה תתפרק - וזה יקרה כנראה בקרוב מאוד- תזקוף זאת לזכות הקונטה שלך דתן ואבירם שכמותך.”[13]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישי חסידה, אישי התנך: דמותם ופעלם בפי חז"ל, הוצאת ראובן מס, 1991.
- הרב ישראל דנדרוביץ, ניסי ההצלה של דתן ואבירם, בתוך: עץ חיים (כתב עת), גיליון כה, ניסן תשע"ו, עמודים: תיא - תכט.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרשת פינחס, ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוקים ה'–ט'
- ^ פרשת קרח, ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוקים א'–ג'
- ^ ספר במדבר, פרק ט"ז, פסוק כ"ו.
- ^ ספר שמות, פרק ה', פסוק י"ט ופירוש שפתי חכמים ושמות רבה שם.
- ^ שמות רבה, פרשה א', פסקה כ"ח.
- ^ ספר שמות, פרק ה', פסוקים כ'–כ"א ופירוש רש"י שם.
- ^ ספר שמות, פרק י"ד, פסוקים ט'–י"ב ושמות רבה, פרשה א', פסקה ל'
- ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוקים י"ט–כ' ופירוש רש"י שם.
- ^ ספר שמות, פרק י"ד, פסוק ד' ופירוש שמות רבה, פרשה א', פסקה ל'
- ^ מאמרו של הרב פרידמאן
- ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ה.
- ^ מנהגי ישורון, צ"ד.
- ^ מ. ארבל, בלתי הפיך 212.