עיכב

Hebrew

Root
ע־כ־ב (ʿ-k-b)

Verb

עיכב / עִכֵּב • ('ikév) (pi'el construction)

1. to inhibit

Conjugation

Conjugation of עיכב / עִכֵּב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְעַכֵּב action noun: עיכוב / עִכּוּב
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	עיכבתי / עִכַּבְתִּי		עיכבנו / עִכַּבְנוּ
	second	עיכבת / עִכַּבְתָּ	עיכבת / עִכַּבְתְּ	עיכבתם / עִכַּבְתֶּם	עיכבתן / עִכַּבְתֶּן
	third	עיכב / עִכֵּב	עיכבה / עִכְּבָה	עיכבו / עִכְּבוּ
present		מְעַכֵּב	מְעַכֶּבֶת	מְעַכְּבִים	מְעַכְּבוֹת
future	first	אֲעַכֵּב		נְעַכֵּב
	second	תְּעַכֵּב	תְּעַכְּבִי	תְּעַכְּבוּ	תְּעַכֵּבְנָה1
	third	יְעַכֵּב	תְּעַכֵּב	יְעַכְּבוּ	תְּעַכֵּבְנָה1
imperative		עַכֵּב	עַכְּבִי	עַכְּבוּ	עַכֵּבְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “עכב” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language