אותת

Hebrew

Root
א־ו־ת (ʾ-w-t)

Verb

אוֹתֵת • (otét) (pi'el construction)

1. to signal, to indicate

Conjugation

Conjugation of אוֹתֵת (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְאוֹתֵת action noun: אִיתוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אותתתי / אוֹתַתִּי		אוֹתַתְנוּ
	second	אותתת / אוֹתַתָּ	אותתת / אוֹתַתְּ	אותתתם / אוֹתַתֶּם	אותתתן / אוֹתַתֶּן
	third	אוֹתֵת	אוֹתְתָה	אוֹתְתוּ
present		מְאוֹתֵת	מְאוֹתֶתֶת	מְאוֹתְתִים	מְאוֹתְתוֹת
future	first	אֲאוֹתֵת		נְאוֹתֵת
	second	תְּאוֹתֵת	תְּאוֹתְתִי	תְּאוֹתְתוּ	תְּאוֹתֵתְנָה1
	third	יְאוֹתֵת	תְּאוֹתֵת	יְאוֹתְתוּ	תְּאוֹתֵתְנָה1
imperative		אוֹתֵת	אוֹתְתִי	אוֹתְתוּ	אוֹתֵתְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.