Mindless Self Indulgence

Mindless Self Indulgence
מקום הקמה	ניו יורק
מוקד פעילות	ניו יורק, ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1997
סוגה	פ'אנק מטאל • אינדסטריאל מטאל • פאנק
חברת תקליטים	אלקטרה
	אתר רשמי
חברים
	ג'ימי יוריין; Lyn z; סטיב רייט; קיטי

Mindless Self Indulgence (בתעתיק לעברית: מיינדלס סלף אינדלג'נס), להקת אלקטרו-פאנק אמריקאית הידוע בשילוב שהיא עושה בין סגנונות, ובהופעות הססגוניות שלה.

היסטוריה

בין השנים 1996-1999 יצר ג'ימי יוריין (יוריין=שתן. במקור ג'יימס יורינגר) מספר הקלטות דמו עם חבריו סטיב רייט (גיטרה), ונסה ויי.טי. (בס) וקיטי ("פשוט קיטי") (תופים). בשנת 1998 הוציאה הלהקה את השיר Bring The Pain, שיצר עניין סביב הלהקה. במקבי, ההופעות הססגוניות והייחודיות של הלהקה משכו יותר ויותר קהל. בשנת 1999 יצא אלבום האולפן הראשון של הלהקה, Tight. לאחר צאת האלבום יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עם הלהקה הגרמנית המצליחה רמשטיין.

הפופולריות העולה של הלהקה הובילה להחתמתם בחברת התקליטים הגדולה אלקטרה. בשנת 2000 הוציאה הלהקה את תקליטה הראשון באלקטרה, האלבום Frankenstein Girls Will Seem Strangely Sexy. האלבום כלל שלושים קטעים קצרים ובינוניים באורכם ומתוכם כמה להיטים, כגון:Faggot, Bitches וI Hate Jimmy Page. לפני צאת האלבום נעשה חילוף של הבסיסטית ונסה ויי.טי. בבסיסטית Lyn z.

באוקטובר 2002 שחררה הלהקה את אלבום הלייב שלה Alienating Our Audience. האלבום, שהוקלט ברובו במהלך סיבוב הופעות משותף עם סיסטם אוף אה דאון, כלל שישה שירים חדשים וכן מספר שירים מתקופת Tight.

בשנת 2003, הקימו יוריין והגיטריסט רייט פרויקט צד (side-project) בשם ה'לפט רייטס'. בספטמבר אותה שנה יצא האלבום הראשון של ההרכב, הנושא את שם הפרויקט- The Left Rights.

לאחר שלוש שנים של הקלטות וסיבובי הופעות יצא בשנת 2005 אלבום האולפן השלישי של הלהקה, You'll Rebel to Anything. האלבום יצא בשלוש גרסאות שונות: Clean (גרסה נקייה, "מצונזרת" של האלבום), Explicit (הגרסה ה"מקורית" של האלבום) וכמו כן גרסת Vinyl. כל אחת מן הגרסאות קיבלה עטיפה שונה משלה.

בשנת 2008 יצא אלבום האולפן הרביעי של הלהקה, If. בשנת 2013 לאחר גיוס כספים באתר Kickstarter הלהקה הוציאה את אלבום האולפן החמישי שלה "How I Learned To Stop Giving A Shit And Love Mindles Self Indulgence" ויצאו לסיבוב הופעות להשקת האלבום. לאחר סיבוב ההופעות הלהקה הכריזה שהם לוקחים הפסקה מהופעות.

בשנת 2015 יצא לאור Pink, אוסף של 19 שירים שהוקלטו בין 1990-1997 על ידי Jimmy Urine.

סגנון מוזיקלי וטקסטים

כאשר מדובר ב-Mindless Self Indulgence, לא ניתן להגדיר סגנון חד משמעי. הלהקה ידועה בשילוב המיוחד שהיא עושה בין סגנונות שלכאורה אין להם שום קשר אחד לשני, מה שמקשה על סיווג חד-משמעי שלה לסגנון מוזיקלי יחיד. כך ניתן לשמוע שירי פאנק עם צלילים ועריכה אלקטרוניים, והשפעות היפ הופ באמצע שירי אינדסטריאל.

מן הטקסטים של הלהקה ניתן להבין כי הם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. הטקסטים נוטים להיות הומוריסטיים- כאשר גם ביקורת תהיה מכוסה תמיד במעטה של הומור, ובשל השימוש הרב במילים כגון 'מתרומם' ו'כלבה' הם לא מקבלים יחס רציני. בשיריהם משלבת הלהקה אלמנטים נוספים שנחשבים ל"מוקצים" במוזיקה, כמו ג'יבריש, וכן קולות ווקאליים שאינם שירה (אבל הם גם לא ביט-בוקס).

הופעות חיות

לא ניתן להתעלם מהפרסום אותו קיבלה הלהקה, ובמיוחד מנהיגה ג'ימי יוריין, בשל ההופעות הססגוניות והמתריסות שלה. פריטי הלבוש האקסטרווגנטיים בהופעות כוללים, בין השאר, גרביונים זוהרים, חצאיות (לשני המינים), ותחפושות- גם של ילדים או ילדות קטנות. מגזיני מוזיקה רבים בארצות הברית כינו את ג'ימי יוריין, סולן הלהקה: "הכלאה בין ג'וני רוטן, מייק פאטון וג'י ג'י אלין" בגלל הופעותיו הייחודיות.