לדלג לתוכן

אלימות משטרתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שוטר משטרת ניו יורק תוקף באלימות מפגינים מובטלים - 1874

אלימות משטרתית היא הפעלת כוח מופרזת ומכוונת, לרוב פיזית, אך גם בצורה של אלימות מילולית ואיומים על ידי שוטרים. אלימות זו מכונה פעמים רבות גם "ברוטליות משטרתית", אם כי מעצם תפקידה חלק מהותי מפעילות המשטרה כרוך בהפעלת כוח פיזי, אך לא כל הפעלת כוח כזו נחשבת חריגה, מופרזת או שרירותית. אלימות משטרתית עשויה להתרחש גם על ידי כוחות צבא או משמר-אזרחי בפעילות שיטור, בדרך כלל במסגרת פיזור הפגנות, מהומות או שבירת שביתות.

התופעה של אלימות משטרתית רווחת בארצות רבות, לרבות במדינות בהן יש חקיקה, פיקוח ואכיפה להגבלת התופעה. גם כאשר התופעה בלתי חוקית, היא עשויה להתבצע במקרים מסוימים בחסות החוק, למשל אלימות פוליטית במסגרת דיכוי פוליטי, לרבות דיכוי מחאות, מאבקים ושביתות. בני מיעוטים וקבוצות מוחלשות ומודרות בחברה עשויים לסבול יותר מתופעות של התעמרות מצד כוחות משטרה.

ב-15 במרץ מדי שנה מצוין היום הבין-לאומי נגד אלימות משטרתית.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת משטרים מלוכניים ודיקטטוריים רבים בעבר, דיכוי מהומות ואכיפת חוקים בכלל הייתה משימה של כוחות צבא שפגעו במפגינים על ידי חרבות או רובים. כך גם תחת קולוניאליזם היו מקרים רבים של דיכוי הפגנות באמצעות ירי על מפגינים.

כוח המשטרה המודרני הראשון באירופה הוקם ב-1667 בצרפת, תחת שלטונו של לואי ה-14. לאחר המהפכה הצרפתית, על פי הוראה של נפולאון בונפרטה ובביצועו של שר המשטרה שלו, ז'וזף פושה, נוסדה ב-1800 משטרת פריז והוקמו מטות משטרה בכל היישובים הצרפתיים שאוכלוסייתם עלתה על 5,000 נפש. ב-1829 הוציאה ממשלת צרפת צו בו קבעה את מדי השוטרים הצרפתים ובכך הייתה משטרת צרפת למשטרה הראשונה שלבשה מדים אחידים. במרבית הארצות הוקמו מטות משטרה ארציים עד המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

התופעה של אלימות משטרתית התפתחה יחד עם התפתחותה של המשטרה המודרנית. כבר במאה ה-19 התפרסמו מקרים משמעותיים של דיכוי משטרתי ברוטלי של הפגנות מחאה ושביתות עובדים והחלה התייחסות תקשורתית לתופעה.

אלימות של כוחות משטרה וצבא מול אזרחים בדיכוי הפגנות, מרי אזרחי ובכלל היא דבר נפוץ הרבה יותר במדינות דיקטטוריות שבהן אין זכויות אדם וכלים אחרים להגבלת כוחו של השלטון מול האזרחים.

ב-200 השנים האחרונות יש תהליך איטי של דמוקרטיזציה והתרחבות של יישום של זכויות אדם - הן ביותר מדינות והן על יותר אוכלוסיות (לדוגמה גם על אנשים חסרי רכוש, שחורים, עניים, מהגרים). בעקבות זאת קיימת התחזקות נורמות נגד אלימות משטרתית ונגד אלימות בכלל.

בעקבות תהליכי דמוקרטיציזה וליברלזים נוספו במדינות רבות חוקי חופש ההתאספות כחלק מה חוקה וכתוצאה מכך גם חוקים, תקדימים משפטיים ונורמות שמגינות על חופש ההפגנה, מגבילים מאד את השימוש בצבא כדי לדכא הפגנות, ומגבילים את כוחה של המשטרה, והממשלה להפעיל אלימות.

התרחבות של חופש העיתונות וכן התרחבות השימוש בטלפונים ניידים בעלי מצלמות ורשתות חברתיות הפכו את האלימות המשטרתית לדבר שקשה יותר להסתיר. דבר זה גורר רצון להפחית באלימות זו מצד משטרים דמוקרטים שכן הדבר יגרור גינוי בינלאומי, זעם בקרב מצביעים וגורמים בדרך כלל להפגנות גדולות יותר. עם זאת הגדלת התעוד של אלימות כזו עלול ליצור רושם שהיא דבר נפוץ יותר.

התעוד הרחב יותר, כמו גם תפיסה מתרחבת בדבר יעילות של מחאה בלתי אלימה והזדהות בעקבות מחאה כזו מצד ציבור מהעולם, מובילה להפחתת אלימות מצד מפגינים דבר שגם הוא יכול להפחית אלימות שוטרים במדינות דמוקרטיות.

ייתכן כי גם חלק מהמשטרים הלא דמוקרטים משתדלים כיום להפחית שימוש באלימות גלויה כאשר הדבר אפשרי. קיימים עדיין דיקטטורים "ישנים" שפועלים באמצות הטלת פחד גלוי כמו בצפון קוריאה, אסד בסוריה, או לוקשנקו בבלארוס - אבל יש חוקרים במדעי המדינה, שטוענים כי דיקטטורים כאלה הופכים נדירים יותר והם מוחלפים בספין-דיקטטורים שמעדיפים להשתמש בתעמולה ולזכות בתמיכה עממית ובמיוחד כדי להשתלב בשוק הגלובלי ולהנות מכוח כלכלי ובינלאומי רב יותר. [1]

אפילו בדיקטטורה דיכוי אלים של הפגנות עלול לגרור תסיסה אזרחית חזקה יותר, להגברת הפגנות ומעבר למאבק אלים נגד השלטון. כמו כן חשיפה של דיכוי כזה עלולה לגרור ביקורת בינלאומית, לפגוע בתיירות, ביחסים עם מדינות אחרות ובמסחר, במיוחד מצד מדינות מערביות עשירות, ודבר זה משחק תפקיד חשוב יותר במשך הזמן.

דוגמאות בולטות מהעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בריטניה ואירלנד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציור הממחיש את טבח פיטרלו, צויר על ידי ריצ'רד קרלייל
  • טבח פיטרלו התרחש ב-16 באוגוסט 1819 במנצ'סטר שבאנגליה. כוחות פרשים חמושים בחרבות נשלחו בידי שופט לדכא הפגנה נגד מדיניותה הכלכלית של הממשלה ובעד ייצוג הוגן בבחירות לפרלמנט. הפרשים רמסו את המפגינים בסוסים, הרגו מעל עשרה מפגינים ופצעו מאות מהם. הדבר גרר זעזוע ציבורי ובמקביל הממשלה חוקקה חוקים להגבלת חופש הביטוי. אחת הדרישות העיקריות של המפגינים, ייצוג טוב יותר של הבוחרים בבית הנבחרים הבריטי, מומשה בחלקה כעבור 13 שנה בחוק הרפורמה של 1832.
  • יום ראשון העקוב מדם (בכפל משמעות - "יום ראשון הארור"; באנגלית: Bloody Sunday) התרחש ביום ראשון ב-30 בינואר 1972, ובו צנחנים בריטים ירו למוות ב-14 גברים ונערים קתולים לא חמושים, לאחר מצעד למען זכויות אדם בשכונת העוני בוגסייד בעיר דרי שבצפון אירלנד בו השתתפו עשרות אלפי אנשים. יום ראשון העקוב מדם נחשב כאירוע מכונן אשר הביא לתחילתן של 30 שנות אלימות מצד "הצבא האירי הרפובליקני הזמני" (ה-PIRA) נגד בריטניה.

איטליה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מהומות מילאנו הידועות גם בכינוי "מאורעות מאי" או "טבח באבא בקאריס" היו מהומות בקנה מידה גדול שפרצו בעיר מילאנו, בין 6 ל-10 במאי 1898 המהומות היו כמחאה על מחירי המזון הגבוהים. ממשלת איטליה בראשותו של אנטוניו די רודיני הכריזה שהעיר נתונה במצור. הממשלה טענה שהמהומות לא היו רק דרישה של רעבים ללחם אלא היו מאורגנות בכוונה למרוד במלך. לטענתם, הקריאות "תחי המרידה הסוציאלית" היו רבות מהקריאות "הבו לחם". המהומות דוכאו ביד קשה בידי כוחות הצבא המלכותי האיטלקי בפיקודו של פיורנצו באבא בקאריס, שהורה לחייליו לירות במפגינים ללא רחם, והשתמש בארטילריה כדי להפגיז אותם. לפי הממשלה נהרגו לפחות 80 מפגינים ו-2 חיילים, ולפחות 450 מפגינים נפצעו. לפי הניו יורק טיימס נהרגו 300 איש ונפצעו 1,000. הדבר הוביל לנפילת ממשלתו של אנטוניו די רודיני ויצרה משבר חוקתי. אומברטו הראשון, מלך איטליה החמיא לבאבא בקאריס על "ההגנה האמיצה של בית המלוכה", והעניק לו את הצלב הגדול של מסדר סבויה. האנרכיסט האיטלקי-אמריקאי גאטנו ברשי אשר הזדעזע מהענקת העיטור לבאבא בקאריס רצח את המלך ב-29 ביולי 1900. באבא בקאריס נבחר לסנאט האיטלקי ופרש ב-1902, אולם ב-1922 המליץ לוויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה להעניק כוח לבניטו מוסוליני.

רוסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום ראשון העקוב מדם אירע ברוסיה ב-22 בינואר 1905. על רקע שביתה של מעל 150 אלף פועלים, החלו מפגינים בלתי חמושים בהנהגת גאורגי גפון לצעוד לעבר ארמון החורף של הצאר בסנקט פטרבורג. יום קודם לכך, בישיבה בראשות שר הפנים פיוטר סביאטופולק-מירסקי סוכם לא לתת למפגינים להגיע לכיכר הארמון. חיילי המשמר המלכותי של הצאר ניקולאי השני ירו במפגינים. הגרסה הרשמית הראשונה הייתה שנהרגו 96 איש ו-333 נפצעו. המחקר שנערך בתחילת התקופה הסובייטית קבע שהיו 150–200 הרוגים כ-450–800 פצועים. אירועים אלו החלו את מהפכת 1905 – ניסיון כושל של סוציאליסטים וליברלים להפיל את שלטון הצאר הרוסי, ניקולאי השני. המהפכה התפרשה על כל שנת 1905 אולם בסוף השנה דוכאה. שתי התוצאות הישירות של המהפכה היו: פרסום מנשר אוקטובר על ידי הצאר שהעניק מספר זכויות לתושבים והקמת הדומה - פרלמנט רוסי שבו היה רוב לשׂוחרי המודרניזציה.

קולומביה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בדצמבר 1928 התרחש טבח הבננות בקולומביה בו נרצחו עובדים של חברת הפירות המאוחדת האמריקאית בידי כוח מהצבא הקולומביאני, שנשלח לדכא שביתה בה פתחו העובדים במחאה על תנאי העסקתם. נציגי השלטון הודיעו לשובתים להתכנס בכיכר העיר סיינגה, בטענה כי הם מעוניינים לפתוח עימם במשא ומתן לסיום השביתה. סביב הכיכר, בה התכנסו כ-3,000 איש, שכללו את השובתים יחד עם בני משפחתם, התמקמו חיילים קולומביאנים חמושים בתת-מקלעים בפיקודו של הגנרל קרלוס קורטס ורגאס. החיילים כרזו לשובתים להתפנות בתוך מספר דקות מהכיכר אחרת ירו בהם. לאחר תום הזמן, פתחו החיילים באש חיה אל עבר השובתים. בתקשורת דווח כי בטבח נהרגו 47 בני אדם, אולם מהתכתבויות שנחשפו מאוחר יותר בין השגריר האמריקאי בקולומביה למזכירות המדינה האמריקאית, כתב השגריר: "אני גאה לדווח שמספר הפורעים שנהרגו על ידי הצבא הקולומביאני חצה את ה-1,000"[1][2].

רומניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בדצמבר 1989 פרצה בטימישוארה מחאה, בתגובה לניסיונם של השלטונות הקומינסטים המקומיים לסלק כומר שהתנגד המשטר. המחאה בנושא זה הלכה וגדלה הקהל לשיר שירים אנטי-קומוניסטיים, והדבר משך כוחות משטרה וסקוריטטה. המחאה רק גדלה וכוחות המשטרה לא הצליחו להשתלט עליה. הדבר הוביל לשליחת צבא לדכא את המהומות, דבר שנכשל והפך את העיר לשדה קרב. כתוצאה מכך ב-19 בדצמבר עובדי המפעלים של טימישוארה הפסיקו את עבודתם וטורים עמוסים של פועלים נכנסו לעיר. 100,000 מפגינים כבשו את כיכר האופרה. ראשי המפלגה הקומוניסטית גייסו אלפי עובדים, הלבישו אותם במדי המשמר הלאומי, ציידו אותם באלות ושלחו אותם לטימישוארה, כדי לפגוע במפגינים. מרבית העובדים האלה הצטרפו למפגינים. המהומות הגיעו בהמשך גם לבוקרשט גרמו להתרחבות הקרבות והובילו בסופו של דבר להפלת השלטון הקומוניסטי ב-25 בדצמבר. במהלך המהפכה הרומנית נהרגו 1104 אזרחים רומנים ו-325 אנשי כוחות הביטחון.

סין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"המורד האלמוני". התמונה המפורסמת ביותר מההפגנה בכיכר טיין-אן-מן. האיש הבודד בתמונה עצר את טור הטנקים לבדו במשך מחצית השעה.
  • אירועי כיכר טיין-אן-מן היו סדרה של מחאות עממיות בסין אשר התרחשו בין 15 באפריל 1989 לבין 4 ביוני באותה השנה, ואשר מרכזן היה בכיכר טיין-אן-מן, הכיכר המרכזית בבירה בייג'ינג. עיקר המחאה היה הפגנות לא אלימות בכיכר על ידי סטודנטים מרחבי סין אשר ביקשו לערוך רפורמות דמוקרטיות במדינה. ההפגנות דוכאו על ידי השלטונות הסיניים בצורה אלימה, אשר שלחו נגד המפגינים חיילים חמושים ברובים וטנקים. ברחובות הסמוכים לכיכר התרחש טבח רחב היקף של כ-10,000 מפגינים.

ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הטבח בלאדלו (Ludlow Massacre) היה אירוע שבו המשמר הלאומי של קולורדו ושומרים של חברת "קולורדו נפט וברזל" תקפו מושבת אוהלים של 1,200 כורי פחם ממשפחותיהם בלאדלו, קולורדו, ב-20 באפריל 1914, תוך שהמשמר הלאומי יורה על המושבה עם מקלעים. לפחות 24 אנשים נהרגו בהתקפה כולל נשים וילדים. הטבח בלאדלו היה התקרית הקטלניות ביותר במסגרת שביתת הפחם של דרום קולורדו שנמשכה בין ספטמבר 1913 לבין דצמבר 1914.
שוטרי מדינת אלבמה ממתינים למפגינים ביום ראשון העקוב מדם
  • המצעדים מסלמה למונטגומרי על רקע מבצע רישום תושבים אפרו-אמריקאים בסלמה, אלבאמה כדי שיוכלו להצביע, נערכו צעדות בהשתתפות מרטין לותר קינג. הצעדות נתקלו באלימות של המשטרה המקומית. 250 מפגינים כולל קינג נעצרו. ב-17 בפברואר 1965 המשטרה הרגה את אחד המפגינים, ג'ימי לי ג'קסון. מותו גרם לג'יימס בוול, המוביל של תנועת סלמה, לקדם תוכנית למצעד מסלמה למונטגומרי, בירת המדינה. ב-7 במרץ 1965 החלה צעדה של 600 אנשים שנועדה לצעוד לאורך 87 קילומטרים. משהגיעו הצועדים לגשר אדמונד פטוס שעל נהר אלבמה, במרחק 6 רחובות מתחילת הצעדה, הם נתקלו במחסום של משטרת המדינה ושוטרים ממשרד השריף המקומי. השוטרים שחלקם היו רכובים על סוסים תקפו את הצועדים באלימות תוך שימוש בגז מדמיע, אלות ושוטים, והדפו את הצועדים בחזרה לסלמה. לפחות 16 מבין הצועדים אושפזו. האירוע מכונה מאז "יום ראשון העקוב מדם". אלימות השוטרים שודרה בטלוויזיה וגררה תגובות מרחבי ארצות הברית.
  • פרשת רודני קינג בחודש מרץ 1991[3] נעצר רודני קינג, בן 26 ממוצא אפרו אמריקאי, על ידי ארבעה שוטרים לבנים ממשטרת לוס אנג'לס, לאחר שהואשם בנהיגה במהירות גבוהה, בשכרות ותחת השפעת סמים. השוטרים לא הסתפקו במתן דו"ח תנועה, אלא הוציאו אותו מהרכב והחלו להכותו בצורה אכזרית שלא תאמה את האירוע בגינו נעצר קינג או את התנהגותו. האירוע צולם, בדרך מקרה, במצלמת וידאו של ג'ורג' הולידיי, מחלון דירתו הסמוכה. במחאתו על התנהגות השוטרים מסר הולידיי את הסרטון לרשת טלוויזיה מקומית. קטע מסרט הווידאו שודר ברשת טלוויזיה מקומית, והראה את ארבעת השוטרים הלבנים המכים את רודני קינג, בעוד שישה שוטרים לבנים אחרים עומדים בצד ומביטים באירוע מבלי לנקוף אצבע, ואף קוראים לעברו קריאות גנאי. ארבעת השוטרים שהכו אותו זוכו במשפט אליו הועמדו. ב-29 באפריל 1992, שעות בודדות לאחר פרסום הזיכוי במשפט החלו מהומות לוס אנג'לס[4]. המהומות נמשכו שישה ימים, המון של אזרחים שחורים והיספנים פרץ לרחובות לוס אנג'לס, בזז, השחית והצית חנויות ומקומות בילוי ואף תקפו לבנים. משטרת לוס אנג'לס לא הצליחה להרגיע את המהומות ולמקום נשלחו המשמר הלאומי וחיילי המארינס, על מנת להשיב את הסדר על כנו. המהומות גבו את חייהם של 63 אזרחים ובנוסף נמנו 2,383 פצועים, יותר מ-7,000 הצתות, 3,100 בתי עסק שהושחתו ונבזזו. 12,111 חשודים נעצרו, חצי מהם היספנים והחצי השני שחורים[5]. הנזק המצטבר הוערך ביותר ממיליארד דולר. מהומות קטנות יותר אירעו בערים נוספות שבהן ריכוז גבוה של אפרו-אמריקאים, כדוגמת לאס וגאס ואטלנטה. ביום השלישי למהומות פנה קינג עצמו, בטלוויזיה, אל הציבור בבקשה לחזור לרגיעה. כשנה לאחר מכן נערך לארבעת השוטרים משפט חוזר, בסיומו נידונו שניים מהם למאסר של שנתיים וחצי, והשניים האחרים זוכו. בנוסף תבע קינג את עיריית לוס אנג'לס וזכה בפיצויים בסך 3.8 מיליון דולר.
  • תנועת המחאה "חיי שחורים חשובים" (Black Lives Matter) בשנים 2013–2015: ג'ורג' זימרמן, מתנדב במשמר שכונתי, ירה למוות במרטין טרוויון, תלמיד תיכון אפרו-אמריקאי בן 17, בפלורידה. בעקבות זיכויו של זימרמן, ביולי 2013, התעוררה בארצות הברית מחאה נגד מה שנטען כהתרת דמם של שחורים על ידי הממסד. בהמשך, בעקבות מקרה דומה שבו נהרג מייקל בראון בעיר פרגוסון במיזורי, ב-9 באוגוסט 2014, פרצה מחאה נרחבת נגד גזענות ואלימות משטרתית. בעקבות הריגתו של צעיר נוסף פרצו מהומות ענק בעיר בולטימור באפריל 2015.
  • רצח ג'ורג' פלויד על ידי שוטר ב-25 במאי 2020, הובילה לפריצת מחאות ג'ורג' פלויד, מהגדולות בהיסטוריה של ארצות הברית.

איראן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבספטמבר 2022, החלו הפגנות מהסא אמיני באיראן. המחאה שהחלה בעקבות מותה של מהסא אמיני בידי כוחות הממשלה, התפתחה למחאה על היחס של השלטון לנשים, מחאה נגד חוקי דת ובדרישה לשינוי שיטת המשטר במדינה. לפי ארגון זכויות האדם Iran Human Rights, עד תחילת דצמבר הרגה המשטרה וכוחות הביטחון לפחות 448 מפגינים, בהם 60 קטינים[6].

כרזה של הארגון הצרפתי Alternative libertaire נגד אלימות משטרתית, 2017

מחאה נגד אלימות משטרתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 במרץ 1997 התקיים במונטריאול, קנדה, סיור של ארגון המתנגד להפלה מלאכותית, וכתגובה אורגנו הפגנות-נגד שבהן השתתפו אלפי מפגינים, ושניים מהם נעצרו באלימות על ידי המשטרה. מאז אומץ התאריך על ידי ארגוני זכויות האדם בקנדה, שווייץ ומדינות נוספות בתור היום הבין-לאומי נגד אלימות משטרתית (אנ'). בכל שנה ב-15 במרץ מתקיימת במונטריאול תהלוכה לציון יום זה. מארגני התהלוכה מסרבים ליידע את המשטרה מראש על המסלול, וכמעט תמיד מתרחשים, באופן אירוני, אירועי אלימות משטרתית כנגד המפגינים. לדוגמה, בתהלוכה שנערכה בשנת 2002 נעצרו על ידי המשטרה 350 מפגינים.

בארצות הברית, קואליציה של ארגוני זכויות אדם בחרה בתאריך ה-22 באוקטובר כיום מחאה נגד אלימות משטרתית. יום זה צוין לראשונה ב-1996. לתאריך אין משמעות מיוחדת, והוא נבחר כתאריך נוח להפגנות של סטודנטים, זמן קצר לאחר פתיחת שנת הלימודים בקולג'ים[7].

אלימות משטרתית בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ביקורת ומחאה ציבורית על שורת מקרים של אלימות משטרתית, הוקמו לאורך השנים מספר ועדות ציבוריות שעסקו בנושא.

בשנת 1987 הקימה קבוצת עיתונאים ועורכי דין את עמותת "אור אדום", במטרה להיאבק באלימות משטרתית[8]. ב-1989 הפעילה העמותה כ-50 מתנדבים ומוקד טלפוני זמין 24 שעות ביממה[9].

בשנת 1992 הוקמה המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים, במטרה לשמש לחקירת עבירות פליליות שביצעו אנשי משטרת ישראל, לרבות שוטרי מג"ב, ובכלל זה מקרים של שימוש בכוח שלא כדין כנגד אנשים בישראל ובשטחים שבשליטתה.

ביוני 1994 פורסם דו"ח של ועדה של משרד הפנים לבדיקת הסוגיה, שפעלה בראשות מרדכי קרמניצר ("ועדת קרמניצר"), ולפיו התופעות של שימוש בכוח מופרז והתעמרות באזרחים מצד שוטרים חמורות יותר בישראל מאשר במדינות רבות בעולם. עם חברי הוועדה נמנו, בין היתר, מנהל מח"ש וקציני משטרה בכירים.

ביוני 2024 פרסמה הסנגוריה הציבורית הצהרה המגנה אלימות שוטרים בהפגנות, הדגישה כי התיעודים מהן משקפים "תופעה רחבה של אלימות משטרתית" והטילה את האחריות למיגורה על המחלקה לחקירות שוטרים. כמו כן נאמר כי "האלימות המשטרתית היא תוצאה של חוסר אכיפה כלפי שוטרים אלימים, העלמת עין כדי למנוע 'אפקט מצנן' וקיום פרקטיקה של סלחנות כלפי שוטרים עוברי חוק".[10]

פרשות בולטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אירועי אוקטובר 2000: מהומות והפגנות מחאה של אזרחים ערבים בישראל בתחילת האינתיפאדה השנייה דוכאו באלימות, ו-13 אזרחים נורו למוות באש חיה על ידי כוחות המשטרה. בעקבות ביקורת ומחאה הוקמה ועדת אור לחקירת האירועים. במסקנותיה מתחה הוועדה ביקורת קשה על שרים בממשלה, על קצינים במשטרת ישראל, ועל מנהיגים בציבור הערבי הישראלי. על מסקנות הוועדה נמתחה ביקורת, הן בקרב הממשלה והכנסת והן בהנהגת הציבור הערבי.
  • אירועי עמונה: במהלך הריסת בתים ביישוב עמונה בפברואר 2006 הפעילו השוטרים אלימות רבה מול המפגינים שניסו למנוע את ההריסה (חלקם נותרו נכים לצמיתות). בין המוכים היו חברי כנסת ואישי ציבור. מספר מפגינים נפצעו קשה. בעקבות האירועים הוגשו תביעות כנגד שוטרים אלימים, וכמה מהם הורשעו וחויבו בתשלומי פיצויים.
  • באוגוסט 2013, לאחר סדרת אירועים של שימוש משטרתי מופרז באקדח טייזר נגד אזרחים[11], הוקפא השימוש בו למספר שבועות. ב-19 במרץ 2014 הורשע לראשונה בישראל שוטר בגין שימוש ברוטלי בטייזר[12].
  • מחאת יוצאי אתיופיה 2015: באפריל–מאי 2015 התקיימו הפגנות מחאה נגד אלימות משטרתית כלפי יוצאי אתיופיה, לאחר פרסום סרטון שתיעד שוטרים מכים חייל ממוצא אתיופי בחולון. בתגובה למחאה, המפכ"ל יוחנן דנינו הכריז שכתבי אישום נגד אזרחים ממוצא אתיופי ייבחנו מחדש.
  • בעקבות פרשת מותו של אהוביה סנדק בדצמבר 2020 החל גל מחאות נגד משטרת ישראל בטענה שאלימות משטרתית כלפי נוער הגבעות הובילה למותו של אהוביה סנדק. במהלך המחאות נעצרו מאות מפגינים, ונפצעו עשרות מפגינים ושוטרים.
  • בפרשת אום אל-חיראן ב-18 בינואר 2017, שוטרים פתחו בירי לעבר רכב שבו נהג תושב הכפר, יעקוב מוסא אבו אל-קיעאן, וזה מת לאחר מכן בשל איבוד דם.
  • לפרסום נרחב בעולם זכו שוטרי משטרת ישראל במאי 2022, לאחר שהכו באלות משתתפים בהלווייתה של שירין אבו עאקלה בירושלים, ובהם נושאי ארונה.[13]
  • במאי 2024 במסגרת הגבלות שהוטלו על הילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון בשל מלחמת חרבות ברזל לאחר הגעה של חרדים להר שוטרים שפעלו לפנות את השטח גם דחפו קשיש לרצפה. בעקבות זאת הושעו שני שוטרים מתפקידם ונפתחה חקירה בנושא.[14]

אלימות שוטרים במהלך אירועי המחאה 2023-2024

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המחאה נגד הרפורמה המשפטית

החל ממרץ 2023 עם ההסלמה בפעילות המחאה נגד הרפורמה המשפטית חלה עלייה באירועי אלימות המשטרה. מספר התלונות למח"ש על אלימות שוטרים עלה ב-45% ב-2023 בהשוואה ל-2022.[15] ב־1 במרץ 2023, במהלך "יום שיבוש" במהלכו נחסמו נתיבי איילון, כוח שיטור בראשות רפ"ק מאיר סוויסה, קצין מתחנת לב ת"א, השליך רימוני הלם אל תוך המון מפגינים צפוף, שגרמו לפציעת מפגינים ולקטיעת אפרכסת האוזן של אחד מהם. שישה שוטרים נחקרו במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) על השלכת רימוני ההלם.[16]

ב-1 באפריל 2023 פרש משטרה הצליף עם מושכות הסוס במפגינה שהשתתפה בחסימה של אחד מנתיבי איילון.[17] במאי 2024 הוחלט להעמידו לדין על המקרה.[18]

ביולי 2023 דווחו מפגינים על עלייה ברף האלימות המשטרתית ועל כך ששוטרים החלו להשתמש בקסדות על-מנת למנוע את זיהויים והגשת תלונה נגדם.[19][20][21]

בעקבות תלונות המפגינים חקרה מח"ש באזהרה מספר שוטרים מיחידת יס"מ ת"א (כולל מפקד היחידה יאיר חנונה).[22][23] לטענת השוטרים הנחקרים, נעשה להם "משפט שדה", וחלקם הכחישו כי הכו את המתלוננים.[24][25][26]בעקבות התיעוד ברשת זימנה המחלקה לחקירות שוטרים שני צעירים כדי להגיש תלונה נגד מפקד יס"מ תל אביב יאיר חנונה שנראה בצילומים מכה באגרוף מוחה כבן 18.[27]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלימות משטרתית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ערן הילדסהיים, הושמט מספרי ההיסטוריה – כך טבח תאגיד אמריקאי באלפי עובדיו, באתר הכלכלה האמיתית, 30 במאי 2016
  2. ^ The Santa Marta Massacre, web.archive.org
  3. ^ Rodney King Beating: MARCH 19, 1991
  4. ^ HUBLER, SHAWN; OLIVER, MYRNA; GORDON, LARRY; transmissions, SOURCES: Audiotape of LAPD 77th Street Division radio. "AFTER THE RIOTS: THE SEARCH FOR ANSWERS : Genesis of a Riot". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0458-3035. נבדק ב-2018-10-11.
  5. ^ Paul Harris, Black Rage Confronts the Law, NYU Press, 1999-05. (באנגלית)
  6. ^ "Iran Protests: at Least 448 People Killed". Iran Human Rights. 29 בנובמבר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ History and Background of October 22 Coalition (באנגלית).
  8. ^ גבי ניצן:נחוצה כתובת חוץ משטרתית לקרבנות האלימות, מעריב, 15 בינואר 1988
  9. ^ יפעת פרופר, מכתב למערכת, מעריב, 23 בנובמבר 1989
  10. ^ אתר למנויים בלבד בר פלג, הסנגוריה הציבורית: תופעת האלימות המשטרתית רומסת זכויות אדם, יש למגרה, באתר הארץ, 23 ביוני 2024
  11. ^ עומרי אפרים, אחרי הצילום מיצהר: הוקפא השימוש בטייזר, באתר ynet, 18 באוגוסט 2013
    איתמר פליישמן, העצור שחושמל: "בלי צילום זה היה נמשך", באתר ynet, 18 באוגוסט 2013
    נעמה כהן פרידמן, אישום נגד שוטר: ירה בעצור 24 פעמים בטייזר, באתר ynet, 28 באוגוסט 2013
    עו"ד ניר יסלוביץ, יד קלה על הטייזר - כששוטרים הופכים אלימים, באתר ynet, 28 באוגוסט 2013
    אטילה שומפלבי ורענן בן צור, מותקף בטייזר: "לא יכולתי לשלוט בצרכים", באתר ynet, 19 באוגוסט 2013
    יניב קובוביץ, לראשונה: שוטר שעשה שימוש בלתי סביר באקדח טייזר עומד לדין, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2013
    תושב מזרח ירושלים חושמל באקדח הלם לעיני משפחתו כשהוא אזוק, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2013
  12. ^ עוזי ברוך, שוטר סיור הורשע בהתעללות בעצורים, באתר ערוץ 7, 19 במרץ 2014
  13. ^
  14. ^ אדר גיציס, ‏אחרי העימותים במירון: שני שוטרי מג"ב נחקרו באזהרה והורחקו, באתר ‏מאקו‏, 27 במאי 2024
  15. ^ מספר התלונות למח"ש על אלימות שוטרים עלה ב-45% ב-2023 בהשוואה ל-2022, באתר www.idi.org.il, ‏2024-09
  16. ^ לירן לוי, מאיר תורג'מן, הקצין שהשליך רימוני הלם נחקר במח"ש: "זרקתי לשטח פתוח, לא פגעתי במפגינים", באתר ynet, 12 במרץ 2023
  17. ^ קובי רוזן, ‏השוטר שהצליף במפגינה כשהיה על סוס ייחקר באזהרה, באתר כיכר השבת, 2 באפריל 2023.
  18. ^ אתר למנויים בלבד רן שמעוני, מח"ש הגישה כתב אישום נגד פרש משטרה שהצליף במפגינה נגד ההפיכה, באתר הארץ, 2 במאי 2024
  19. ^ אתר למנויים בלבד יהושע בריינר ובר פלג, עדויות מפגינים משרטטות דפוס פעולה של שוטרים: לא להזדהות, ולפרוק כל עול, באתר הארץ, 26 ביולי 2023
  20. ^ עמיר קורץ, "הורגשה הסלמה, השוטרים באו במטרה לשבור עצמות", באתר כלכליסט, 26 ביולי 2023
  21. ^ משה נוסבאום, ‏החוק הראשון עבר, המשטרה השתנתה? מאחורי ההתנהלות בהפגנות, באתר ‏מאקו‏, 25 ביולי 2023
  22. ^ עמיר קורץ, חניקות, אגרופים, בעיטות: הוגשו עשרות תלונות נגד שוטרים, באתר כלכליסט, 1 באוגוסט 2023
  23. ^ אביעד גליקמן, דור כהן, כפי שפורסם בחדשות 13: מפקד יס"מ ת"א זומן לחקירה במח"ש, באתר חדשות 13, 31 ביולי 2023
  24. ^ משה נוסבאום ברהנו טגניה, ‏התיעוד המלא ממעצר בן ה-18 באיילון; זו גרסת שוטרי היס"מ בחקירת מח"ש, באתר ‏מאקו‏, 2 באוגוסט 2023
  25. ^ דודי סגל, הגרסה נחשפת: מפקד יס"מ תל אביב נגד מח"ש, באתר "המחדש", 2 באוגוסט 2023
  26. ^ הגרסה נחשפת: מפקד יס"מ תל אביב נגד מח"ש, באתר ערוץ 7, 2 באוגוסט 2023
  27. ^ לאחר התיעוד האלים: מח"ש זימנה שני צעירים להגיש תלונה נגד מפקד יס"מ תל אביב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אלימות_משטרתית&oldid=39950981"